ויקטור באבש
| ערך ללא מקורות | |
ויקטור באבש (ברומנית: Victor Babeș, 4 ביולי 1854 וינה – 19 באוקטובר 1926 בוקרשט) היה רופא, מיקרוביולוג ופתולוג רומני, אחד מחלוצי הבקטריולוגיה בעולם; יחד עם הצרפתי קורניל חיבר, בגיל 31, את ספר הלימוד המקיף הראשון בתחום זה.[1] הוא נבחר, כמו אביו - וינצ'נציו באבש, לפניו - כחבר האקדמיה הרומנית החל משנת 1893. היה בעל שורשים רומנים ואוסטריים.
 | |
| לידה |
28 ביולי 1854 וינה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 1926 (בגיל 72) בוקרשט, ממלכת רומניה |
| ענף מדעי |
מיקרוביולוגיה, אנטומיה פתולוגית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה (1878) |
| מנחה לדוקטורט |
לואי פסטר |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Constantin Levaditi |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות עריכה
הוא נולד בווינה כשני מבין תשעת ילדיו של וינצ'נציו באבש קלוצ'ריו (1907-1822), שהיה משפטן, פובליציסט ועסקן פוליטי רומני מחבל באנאט, אשר פעל בבודפשט ובווינה. אמו, סופיה גולדשניידר, הייתה ממוצא גרמני-אוסטרי. למרות ששפת אימו הייתה גרמנית, אביו דאג שילמד רומנית ויירשם לכמה שנות לימוד בבית ספר יסודי רומני, בעיר לוגוז'.[2] כנער שאף באבש לעשות קריירה במוזיקה ובתיאטרון, אך לאחר מות אחותו אלמה מסיבוכי בטן של ממחלת השחפת, החליט להקדיש את עצמו לרפואה.[3] מאוחר יותר החזיק באבש בחדרו פסל דיוקנה של אלמה המנוחה .[4] ויקטור באבש סיים את בית הספר התיכון בגימנסיה בווינה, אחר כך בגימנסיה הקתולית האוניברסיטאית בבודפשט. בהמשך למד רפואה - כשנתיים באוניברסיטה של בודפשט, ואחר כך באוניברסיטת ווינה, וקיבל ב-1878 תואר דוקטור לרפואה. במהלך השנים זכה הצעיר למלגה מקרן "אמנואיל גוז'דו", שנועדה לעזור לסטודנטים רומנים. באבש היה מגיל צעיר בעל תודעה לאומית רומנית ופעל, בין היתר, כסגן יושב ראש חברת הסטודנטים הרומנים ע"ש "פטרו מאיור" בבודפשט.[5] כסטודנט מצטיין בבירת הונגריה התקבל לשורות "החברה למדעי הטבע" בעיר.[6]
פעילותו המדעית עריכה
באבש החל את הקריירה המדעית שלו כמדריך בשנים 1881-1874 בקתדרה לאנטומיה פתולוגית באוניברסיטת בודפשט, לצידו של הפרופסור גוסטב שויטהאואר. באותן שנים קנה באבש ידע רב בפתולוגיה והחל להתעניין בחקר המיקרואורגניזמים הפתוגניים שהיה אז בחיתוליו. כך הוא זכה להערכה ועידוד מצד הפנימאי הידוע פריגייש קוראני, אשר ארגן לו מעבדה בתוך בית החולים.[7]
בשנים 1883-1882 ו-1885-1884, בעידודם של כמה רופאים הונגרים חשובים, נשלח עם מלגה על ידי הממלכה ההונגרית להשתלמות באוניברסיטאות וירצבורג, טובינגן, מינכן והיידלברג, וכן לסטרסבורג ופריז. נלהב מתגליותיו של לואי פסטר, הוא עבד בפריז במעבדתו של פסטר עצמו, ולאחר זמן עם ויקטור אנדרה קורניל, שהיה מומחה בהיסטופתולוגיה. בתקופת עבודתו בבודפשט פרסם באבש כ-58 עבודות מחקר ומאמרים, מתוכם 26 בשפה ההונגרית.[8]
בשנת 1885 גילה טפיל של הקרציות מקבוצת הנבגוניות, שכונה על פי שמו באבסיה - Babesia (ממשפחת Babesiidae), הגורם למחלה נדירה וחמורה בשם בבסיוזיס (Babesiosis) (ידועה גם כ"קדחת מטקסס"), התוקפת בעיקר בעלי חיים. באותה שנה - יחד עם קורניל - פרסם ספר לימוד מקיף לבקטריולוגיה "החיידקים ותפקידם בהיסטופתולוגיה של המחלות הזיהומיות".
בשנים 1886-1885 עבד באבש במעבדות של רודולף וירכו ושל רוברט קוך בברלין. באבש הדגים לראשונה את נוכחות חיידקי השחפת בשתן של החולים במחלה זו, וכן גופי "אינקלוזיות תאיות" בנוירונים הנגועים בכלבת, אשר שימשו לאבחון המחלה; גופים אלה מכונים "גופי באבש-נגרי". בשמו קשור גם תיאור "אינקלוזיות מטאכרומטיות", הקרויות "גופי באבש-ארנסט", שבציטופלזמה של חיידקים גראם-חיוביים כמו זה של דיפתריה.
באבש עסק גם בתחום הסרותרפיה וכשעבר שוב לפריז, היה הראשון שהנהיג את החיסון נגד כלבת בהונגריה (יחד עם אנדרה הגייש), ולאחר זמן אף ברומניה. עבודתו תרמה משמעותית גם לרפואה הווטרינרית, בעיקר בתחום המניעה וכן בטיפול בעזרת נסיובים. בשנת 1881 התמנה ויקטור באבש למרצה בכיר, וב-1885 כששב להונגריה, מונה לפרופסור שלא מן המניין להיסטופתולוגיה באוניברסיטת בודפשט, וניהל את המעבדה לבקטריולוגיה בקליניקה של קוראני.
עד במשפט "עלילת הדם בטיסאסלאר" עריכה
ב-1882-1883 זועזעו הונגריה ויהדותה על ידי עלילת הדם ביישוב טיסאסלר, כש-15 יהודים הואשמו ברציחת נערה נוצרייה לצורך פולחן דתי בחג הפסח. דייגים משו מהנהר את גופת הנערה הנעדרת, שהסתבר שהייתה הרה והתאבדה לאחר שננטשה על ידי חברה; ואולם, המעלילים הצליחו לפברק ראיות לכך שהגופה אינה של ה"קרבן", אלא הושגה על ידי היהודים ברמייה כדי להפריך את ההאשמות נגדם. לבקשתו של סניגור היהודים, קארוי אטבש, ניתח באבש את הגופה ומסקנותיו תרמו במידה רבה להוכחת חפותם של הנאשמים היהודים. את עדותו המקצועית של באבש ציין אטבש בספרו "המשפט הגדול" (A nagy per).[9]
פעילותו המדעית ברומניה עריכה
ב-1887 נענה באבש לבקשת אביו והסכים להצעת הנסיך דימיטריה סטורדזה, שר החינוך הרומני דאז, לעבור לבוקרשט וללמד שם כפרופסור לפתולוגיה ולמיקרוביולוגיה בפקולטה המקומית לרפואה (כיום אוניברסיטת קרול דאבילה לרפואה ולרוקחות). ב-28 באפריל 1887 הקים באבש בבירת רומניה את המכון לאנטומיה פתולוגית ולבטקריולוגיה, שהיה למכון הראשון למחקר רפואי במדינה זו. רשויות האוניברסיטה והרפואה בהונגריה קיבלו בהבנה את הצעד ואת התפטרותו מאוניברסיטת בודפשט. בשובו לרומניה ביקש באבש לתרום לרפואה ולמדע לבני עמו, בארצו .[10] באבש יישם ברומניה ובהונגריה שכלול של שיטת החיסון נגד כלבת, שהומצאה במקור על ידי לואי פסטר. באבש גם גילה, לראשונה, כמה עשרות מיקרואורגניזמים.[11] ב-1900 הוא הקים בבוקרשט את ה"חברה האנטומית" שעודדה מחקר אנטומו-קליני שם. ב-1913 הפיק חיסון שעזר במיגור מגפת הכולרה בבולגריה.[12] בבוקרשט באבש התגורר כל שאר חייו במתחם הפקולטה לרפואה.[13] עם איחוד טרנסילבניה ורומניה מונה ב-1919 לפרופסור באוניברסיטה שהוקמה על ידי שלטונות רומניה בעיר קלוז', ולימים נקראה גם על שמו: "אוניברסיטת באבש-בויאי".
מעורבותו החברתית והשקפת עולמו עריכה
באבש דאג רבות לשיפור רמת הבריאות של האוכלוסייה, במיוחד לחם למניעתה של הפלגרה ולהענקת טיפול לחולים מקרב איכרי רומניה, שלקו בה בגלל תזונה לקויה שהתבססה בלעדית על קמח תירס. באבש הדגיש את הפן החברתי של מחלה זו - ובשנת 1907 (שנת מרד האיכרים ברומניה) הצהיר:
מהו הפתרון לפלגרה, למחלת עוני זו, לבזיון הלאומי הזה, אני אגיד לכם: הרפורמה האגררית
באבש עסק מקרוב ברפואה המניעתית, כולל בסוגיות כאספקת מים ליישובים, ארגון על בסיס מדעי של המאבק במגיפות וכו'.
אידאולוגית, השקפתו הפילוסופית הייתה מטריאליסטית, הוא האמין באופי האובייקטיבי של היקום וכן של חוקי הטבע והסיבתיות; לכן, הוא התנגד לאגנוסטיציזם של קנט, לתאוריית הרעיונות המולדים של דקארט, ולאפריוריזם האידיאליסטי של שלינג, כמו גם לפידאיזם.
ויקטור באבש נפטר בבוקרשט ב-1926 בתקופה של סטרס, כשדובר על הוצאתו בכפייה לגמלאות, ונקבר בחצר "מכון באבש". עם הזמן, כשהמוסד ויתר על חלק משטחו, הועבר קברו בסמוך למכון הרפואי ע"ש יון קנטקוזינו.[14]
באבש היה נשוי משנת 1886 ליוזפינה, בת של הארכאולוג ההונגרי, ממוצא טרנסילבני, קארוי טורמה. לזוג נולד בן, מירצ'ה באבש, שמילא תפקידים בדיפלומטיה הרומנית.
אחיו הקטן, הכימאי אורל באבש עבד במכון שלו בבוקרשט. בנו של אורל, אאורל א. באבש, גם הוא רופא, המציא מבחן לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם ששוכלל על ידי גאורגיוס פאפאניקולאו לבדיקת משטח צוואר הרחם.[15]
פרסים ואותות כבוד עריכה
- 1885 - (לפי הצעתו של פסטר) פרס מונטיון של האקדמיה הצרפתית לרפואה - עבור הספר לבקטריולוגיה - עם קורניל
- 1893 - חבר באקדמיה הרומנית
- חבר בהתכתבות באקדמיה הלאומית לרפואה של פריז
- לגיון הכבוד של צרפת בדרגת קצין
הנצחה עריכה
- החל משנת 1945 האוניברסיטה בקלוז',טרנסילבניה, ברומניה, נושאת את שמו, החל משנת 1959 ביחד עם שמו של המתמטיקאי ממוצא הונגרי יאנוש בויאי.
- 1945 - האוניברסיטה לרפואה ולרוקחות בעיר טימשוארה בבאנאט, ברומניה, נקראה על שמו.
- בית בנו, מירצ'ה באבש, בבוקרשט (ברחוב אנדריי מורשאנו 14 א, בטזר הככר דורובאנץ), הפך לבית-מוזיאון[16]
ספרים עריכה
באבש פרסם כ-1300 מחקרים ומאמרים מדעיים.
- Über Poliomyelitis anterior. 1877
- Studien über Safraninfärbung. 1881.
- Bakterien des rothen Schweisses. 1881
.*1879 Considerațiuni asupra raportului științelor naturale către filozofie (הרהורים בנוגע ליחס בין מדעי הטבע ובין הפילוסופיה)
- 1885 - Victor Babeș, Victor André Cornil: Les bactéries et leur rôle dans l’anatomie et l’histologie pathologiques des maladies infectieuses. Paris: F. Alcan, .
- 1892 Victor Babeș, Gheorghe Marinescu, Paul Oscar Blocq: Atlas der pathologischen Histologie des Nervensystems. Berlin: Hirschwald, .
(עם גאורגה מרינסקו ופול בלוק "אטלס להיסטולוגיה פתולוגית של מערכת העצבים")
- Untersuchungen über den Leprabazillus und über die Histologie der Lepra. Berlin 1898.
- Beobachtungen über Riesenzellen. Stuttgart 1905
- 1924 -Credinţă şi ştiinţă (אמונה ומדע)
- ערך החל משנת 1889 לאורך שנים רבות, את שנתון המכון לפתולוגיה ובקטריולוגיה בבוקרשט.
(Analele Institutului de Bacteriologie şi Patologie)
- הקים גם את העיתונים הרפואיים România medicală (1893) ו Archives des sciences médicales
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך בלקסיקון הביוגרפי "פאגל" של חשובי הרופאים במאה ה-19,פאגל, ברלין, וינה 1901 Pagel: Biographisches Lexikon hervorragender Ärzte des neunzehnten Jahrhunderts. Berlin, Wien 1901, Sp. 66-68.
- Maria Berényi - Medici şi farmacişti români din Budapesta în secolul al XIX-lea
Al XVIII-lea Simpozion al cercetătorilor români din Ungaria în 29-30.11.2008, Giula 2009, Institutul de cercetări al românilor din Ungaria
Szinnyei József Magyar ìrok élete és munkái I, Budapest, Hornyánszky 1891
הערות שוליים עריכה
- ^ הלקסיקון הביוגרפי פאגל, 1901
- ^ Maria Berényi עמוד 45
- ^ עלון הבית - מוזיאון "ויקטור באבש" בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה
- ^ עלון הבית מוזיאון ויקטור באבש בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה
- ^ Maria Berényi עמוד 45
- ^ Maria Berényi עמוד 45
- ^ Maria Berényi עמוד 46
- ^ Maria Berényi עמוד 46
- ^ Maria Berényi עמודים 49-48
- ^ Maria Berényi עמוד 49
- ^ Maria Berényi עמוד 50
- ^ Maria Berényi עמוד 51
- ^ עלון הבית מוזיאון ויקטור באבש בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה
- ^ Maria Berényi עמוד 52
- ^ Maria Berényi עמוד 52
- ^ עלון הבית מוזיאון ויקטור באבש בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה