ויקטור קוונדיש
ויקטור כריסטיאן ויליאם קוונדיש, דוכס דבונשייר התשיעי (באנגלית: Victor Christian William Cavendish, 9th Duke of Devonshire; 31 במאי 1868 – 6 במאי 1938), היה פוליטיקאי בריטי שכיהן בתפקיד המושל הכללי של קנדה ה-11 במניין מאז איחוד קנדה.
 | |||||||||
| לידה |
31 במאי 1868 מרילבון, לונדון, הממלכה המאוחדת  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 במאי 1938 (בגיל 69) צ'סטרוורת', דרבישייר, הממלכה המאוחדת | ||||||||
| שם מלא | ויקטור כריסטיאן ויליאם קוונדיש, דוכס דבונשייר התשיעי | ||||||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| מפלגה |
המפלגה הליברלית-יוניוניסטית | ||||||||
| בת זוג | ליידי אבלין פטי-פיצמוריס | ||||||||
| שושלת בית קוונדיש | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
קוונדיש נולד למשפחת אצולה מלונדון והיה הבכור להוריו. הוא התחנך באיטון קולג' ולמד באוניברסיטת קיימברידג'. לאחר מות אביו ב-1891 הוא נכנס לפוליטיקה, ונבחר במקומו ללא מתחרים במחוז הבחירה של דרבישייר. במושב זה בפרלמנט הוא החזיק עד 1908, עת ירש מדודו את תואר הדוכס. מאז הוא היה חבר בבית הלורדים ובמשך חלק מתקופה זו הוא כיהן כראש העיר של איסטבורן ושל צ'סטרפילד. הוא שימש בכמה משרות ממשלתיות עוד לפני שהוא ירש את תואר האצולה וגם לאחר מכן. ב-1916 מונה קוונדיש על ידי המלך ג'ורג' החמישי לתפקיד המושל הכללי של קנדה בהמלצתו של ראש ממשלת בריטניה, הרברט הנרי אסקווית' והחליף בתפקיד את הנסיך ארתור, דוכס קונוט וסטראת'רן. הוא כיהן בתפקיד זה עד שהוחלף ב-1921 על ידי הלורד בינג. מינויו לתפקיד המושל הכללי היה בתחילה שנוי במחלוקת, אך, עם שובו לבריטניה, זכה קוונדיש לתשבחות על האופן בו מילא את תפקידיו הרשמיים.
לאחר סיום כהונתו כמושל הכללי, שב קוונדיש לחייו הפוליטיים והדיפלומטיים. בין השנים 1922–1924 הוא שימש כשר המושבות ולאחר מכן הוא פרש לאחוזתו בדרבישייר, שם מת ב-6 במאי 1938.
ראשית חייו עריכה
ויקטור קוונדיש נולד בשכונת מרילבון שבלונדון כבנם הבכור של לורד אדוארד קוונדיש, בנו השלישי של ויליאם קוונדיש, דוכס דבונשייר השביעי, ושל אמה, בתו של ויליאם לסלס ודודניתו של לורד אדוארד. אחיו הצעיר של קוונדיש היה לורד ריצ'רד קוונדיש ודודיו היו ספנסר קוונדיש, מרקיז הרטינגטון (לימים דוכס דבונשיר השמיני) והלורד פרדריק קוונדיש.
קוונדיש התחנך באיטון קולג' וב-30 במאי 1887 החל את לימודיו ב טריניטי קולג', קיימברידג',,[1] שם הוא שימש כמזכיר מועדון פיט. בשנותיו בקייברידג' שירת קוונדיש באופן חלקי ברגימנט הפרשים של דרבישייר, שאליו הוא התקבל כלוטננט משנה ב-1890. בספטמבר 1901 הוא קודם לדרגת מייג'ור.[2] ב-1911 הוא פרש מהיחידה.
נישואין עריכה
ב-30 ביולי 1892 נשא קוונדיש לאישה את ליידי אבלין פיצמוריס, בתו הבכורה של הנרי פטי-פיצמוריס, מושל הודו וקודם לכן המושל הכללי של קנדה. לזוג נולדו שבעה ילדים:
- אדוארד, מרקיז הרטינגטון (1950-1895).
- ליידי מוד לואיזה אמה (1975-1896).
- ליידי בלאנש קתרין (1987-1898).
- ליידי דורותי (1966-1900).
- ליידי רייצ'ל (1977-1902).
- לורד צ'ארלס ארתור פרנסיס (1944-1905).
- ליידי אן (1981-1909).
קריירה פוליטית עריכה
במאי 1891, זמן קצר לפני סיום לימודיו בקיימברידג', מת אביו של קוונדיש, שהיה חבר הפרלמנט מטעם מחוז הבחירה של מערב דרבישייר, וקוונדיש הצעיר הציג את עצמו במקומו לבחירה בבחירות הביניים וניצח, וכך הוא היה לצעיר חברי בית הנבחרים הבריטי באותה עת.[3]
ב-17 השנים הבאות החזיק קוונדיש בתפקידים פרלמנטריים שונים. בין השנים 1900–1903 הוא שימש בתפקיד גזבר משק הבית המלכותי, בין השנים 1903–1905 הוא שימש כמזכיר הפיננסי של האוצר ובדצמבר 1905 הוא היה לחבר המועצה המלכותית.[4] ב-1907 הוא התמנה לתפקיד סגן הלוטננט של דרבישייר,[5] והחל מ-1908 הוא שימש כקולונל הכבוד של גדוד יערני שרווד החמישי.
ב-24 במרץ 1908 הוא ירש את התואר דוכס דבונשייר מדודו ולפיכך היה מנוע מלשבת בבית הנבחרים ונכנס לבית הלורדים. באותה שנה הוא התמנה לתפקיד הלורד לוטננט של דרבישייר ובשנה שלאחר מכן הוא התמנה לתפקיד נשיא אוניברסיטת לידס. לאחר מכן הוא נבחר כראש עיר בשתי ערים: בין השנים 1909–1910 באיסטבורן ובין השנים 1911–1912 בצ'סטרפילד. בבית הלורדים שימש דוונשייר כמצליף סיעת השמרנים החל משנת 1911 ולאחר הצטרפותם של השמרנים לממשלה במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שימש כמצליף ראשי משותף בבית הלורדים ובמקביל כלורד הראשון של האדמירליות.[6] ב-1918, לאחר המלחמה, הוא היה לקולונל הכבוד והמפקד של רגימנט המתנדבים של דרבישייר.
המושל הכללי של קנדה עריכה
ב-8 באוגוסט 1916 הוכרז כי בהמלצת ראש ממשלת בריטניה, הרברט הנרי אסקווית', אישר המלך ג'ורג' החמישי את מינויו של דוונשייר לתפקיד המושל הכללי של קנדה. מינוי זה גרם למחלוקת פוליטית, שכן טרם המינוי לא התייעץ אסקווית' עם ראש ממשלת קנדה, רוברט בורדן, בניגוד לנוהג שהיה מקובל אז. בורדן ראה בכך עלבון, והדבר הוביל לקשיים בראשית תקופת כהונתו של דוונשייר בתפקיד, שהחלה רשמית בטקס השבעתו שנערב ב-11 בנובמבר בהליפקס.
באותה תקופה התחולל בקנדה אי-שקט חברתי. לא רק שהתנועה למען מתן זכות בחירה לנשים תפסה תאוצה וקנדה, ולא רק שגברו הקריאות לעריכת שינויים חברתיים במערכת הממשלתית, אלא שהמלחמה המשיכה להשתולל ברחבי העולם. קנדה סיפקה למאמץ המלחמתי כוחות וסחורות וזמן קצר לאחר השבעתו, הנהיג דוונשייר, בעצת בורדן, גיוס חובה, החלטה שפילגה בעיקר בין הקנדים הצרפתים לבין הקנדים האנגלים והציתה את משבר גיוס החובה של 1917. באותה שנה סייר דוונשייר בנובה סקוטיה כדי לבחון את הנזק שנגרם כתוצאה מפיצוץ הליפקס שאירע ב-6 בדצמבר, שם הוא פגש ניצולים ונאם בפני נשות "ארגון הסיוע ההתנדבותי" (Voluntary Aid Detachment).[7]
הניצחון הקנדי בקרב רכס וימי באותה שנה סייע להעלות את הגאווה הלאומית של הקנדים בבית והמושל הכללי, שבעודו מודע לקשר של תפקידו לממשלת בריטניה, עשה שימוש בניצחון זה כדי לעודד פיוס בין שתי הקבוצות הלשוניות הראשיות של קנדה. בכל אותה עת היה דבונשייר זהיר והתייעץ עם ראש הממשלה שלו ועם ראשי האופוזיציה בנושאים שהיו קשורים לגיוס החובה ולמאמץ המלחמתי.
דוונשייר גילה עניין רב בחיי העם הקנדי וקיים מגוון של סיורים כדי להיפגש עם בני הארץ. כבעל קרקעות בעצמו, הוא התמקד במהלך סיוריו בעיקר בפיתוח החקלאות בקנדה, בירידים חקלאיים ובייצור סירופ מייפל ונהג לדון בסוגיות חקלאיות עם החוואים ועם אנשים אחרים הקשורים למגזר החקלאי. נאומיו התייחסו לעיתים קרובות לפוטנציאל של קנדה בהובלת המחקר והפיתוח החקלאי בעולם ואחד המיזמים העיקריים בעת כהונתו כמושל הכללי הייתה הקמת חוות ניסיוניות, כולל חווה ראשית שנבנתה באוטווה. במקביל שימש דוונשיר כפטרון של האומנויות. כאשר לא היה בסיורים, או כאשר לא התגורר במצודת קוויבק, המעון הרשמי של המושל הכללי בקוויבק סיטי, שבו הוא אהב לבלות את זמנו, הוא נהג לבקר בתדירות רבה בגלריה הלאומית של קנדה ואירח הופעות תיאטרון באחוזת רידו. שם, בשטחי המעון הרשמי, אירחו בני הזוג דוונשייר בחורפים מסיבות החלקה על הקרח, בנוסף לתחרויות הוקי קרח. ב-1918 נסע דוונשייר לארצות הברית לפגישה בלתי רשמית עם נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון ובשנה שלאחר מכן הוא אירח את אדוארד, נסיך ויילס במהלך ביקורו הראשון בקנדה.
בשלהי תקופת כהונתו בקנדה התגבר דבונשייר על כל החשדות שליוו את מינויו. ראשי הממשלה הקנדים שכיהנו בתקופתו, בורדן וארתור מיין, הצליחו בסופו של דבר לראותו אותו לא רק כידיד אישי שלהם, אלא גם כידיד של קנדה כולה. מיין אמר על דוונשייר: "אף אחד מהמושלים הכלליים לא הצליח להבין את השאלות הציבוריות יותר ממנו, שכן הן נגעו לא רק לארץ הזו ולבריטניה, אלא לכל האימפריה הבריטית". לציון תקופת כהונתו בקנדה, השאיר דוונשייר את הגביע הקרוי על שמו שמוענק מדי שנה מטעם ההתאחדות הבכירה לגולף בקנדה ואת "גביע הדוכס מדבונשייר" שמוענק מטעם "אגודת הגינון של אוטווה". בעת שהותו בקנדה, שני הקצינים ששימשו כשלישיו האישיים נשאו לנשים את בנותיו.
שנותיו האחרונות עריכה
בשובו לאנגליה היה דוונשייר פעיל בחבר הלאומים ובין השנים 1922–1924 הוא שימש בתפקיד שר המושבות והיה חבר בקבינט ממשלת בריטניה תחת ראשי הממשלה אנדרו בונאר לואו וסטנלי בולדווין.[8] הוא הביע את התנגדותו לדעותיו של לורד דלמר, מנהיג המתיישבים הלבנים בקניה, שהוביל את המערכה להקמת ממשלת עצמי למתיישבים הלבנים. דוונשייר דגל בהגנת זכויותיהם של האפריקאים.[9] הספר הלבן של דוונשייר משנת 1923, פירט את הסיבה מדוע קניה לא התפחה כארץ תחת שלטון מיעוט לבן, כפי שקרה בדרום אפריקה וברודזיה הדרומית.[10]
ב-1922 מונה דבונשייר על ידי המלך ג'ורג' החמישי כחבר בוועדה לבחינת אופן הענקת הכיבודים בממלכה המאוחדת.[11] משנת 1933 ועד מותו היה דוונשייר קולונל הכבוד של רגימנט הפרשים של דרבישייר. במקביל הוא המשיך לנהל את קרקעותיו, בעיקר סביב לבית צ'סטוורת', בו הוא מת במאי 1938.
קישורים חיצוניים עריכה
- מידע מתוך אתר המושל הכללי של קנדה
- ויקטור קוונדיש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Cavendish, Victor Christian William (CVNS887VC)". A Cambridge Alumni Database. University of Cambridge.
- ^ "No. 27362". The London Gazette. 4 October 1901. p. 6491.
- ^ Hillmer, Norman, "The Canadian Encyclopedia", in Marsh, James Harley, Biography > Governors General of Canada > Devonshire, Victor Christian William Cavendish, 9th Duke of, Toronto: Historica Foundation of Canada, retrieved 28 April 2009
- ^ "No. 27862". The London Gazette. 8 December 1905. p. 8892.
- ^ "No. 28018". The London Gazette. 3 May 1907. p. 2999.
- ^ "No. 29651". The London Gazette. 4 July 1916. p. 6596.
- ^ "Library and Archives Canada > MIKAN no. 3623771". Queen's Printer for Canada
- ^ "No. 32982". The London Gazette. 14 October 1924. p. 7430.
- ^ "Protectorate and trusteeship". The National Archives. The National Archives. Retrieved 10 March 2016.
- ^ Maxon, Robert M. (1993). Struggle for Kenya: The Loss and Reassertion of Imperial Initiative, 1912-1923. Fairleigh Dickinson Univ Press. pp. 270–279.
- ^ "No. 32749". The London Gazette. 22 September 1922. p. 6767.