ולדיסלב השני, שליט ולאכיה

ולדיסלב השני, (? - 20 באוגוסט 1456), היה ווייבוד (שליט) של ולאכיה. הוא מלך בין השנים 1448-1447, ובשנית בין 1456-1448.

ולדיסלב השני, שליט ולאכיה
Vladislav al II
לידה העשור הראשון של המאה ה־15 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביולי 1456 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ולאכיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר דיאלו עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג ניאקשה (דואמנה ניאקשה)
שושלת בית דנשט
אב דן השני, שליט ולאכיה עריכת הנתון בוויקינתונים
נסיך ולאכיה
דצמבר 144820 באוגוסט 1456
(כ־7 שנים ו־37 שבועות)
דצמבר 1447אוקטובר 1448
(כ־43 שבועות ו־5 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ולדיסלב השני ואשתו, ניאקשה, על רליקוואריום עשוי כסף ממנזר סטפאנוס הקדוש במטאורה, יוון

ולדיסלב השני היה נציג של משפחת דנשט (Dăneşti) מקרב בני בית בסאראב, והיה בנו של השליט דן השני, שליט ולאכיה. במשך כמה שנים הוא היה בן ברית נאמן של יאנוש הוניאדי במאבקו בהגמוניה העות'מאנית בבלקן.

עלייתו לשלטון ולאכיה ומלוכתו הראשונה 1448-1447 עריכה

לאחר שוולאד דראקול הגיע להסכם עם העות'מאנים, החלפתו בראש נסיכות ולאכיה, נראתה ככורח המציאות בעיני יאנוש הוניאדי, המצביא הטרנסילבני שבאותן שנים תכנן מתקפת נקם בעות'מאנים בעקבות התבוסה הנוראית בקרב וארנה בשנת 1444. יתרה מזו, הכרוניקן הפולני הידוע, יאן דלוגוש ייחס להוניאדי גם שאיפות להשתלט בעצמו "על כס המלכות של הבסאראבים".

ולדיסלב, שכונה אז בפי ההונגרים "לדיסלאוס ואלאכוס", הגיע עם פמלייתו לחצרו של יאנוש הוניאדי בקיץ 1437. הוא זכה בהמשך לתמיכת המנהיג הטרנסילבני במאמציו כטוען לכתר ולאכיה. התערבויותיו הבלתי אמצעיות של יאנוש הוניאדי בחילופי הנסיכים בוולאכיה עוררו מאוחר יותר את ביקורתו של המלך ההונגרי אולאסלו החמישי פוסטומוס שציין על הוניאדי המנוח במסמך מה-21 במרץ 1457:"הוא חיסל שליטים של ולאכיה ושל מולדובה, הנאמנים לממלכה, כדי להחליפם באנשי שלומו".

בנובמבר-דצמבר 1447, נכנס יאנוש הוניאדי עם צבאו לוולאכיה, לכד את ולאד דראקול והוציאו להורג, בכפר בלטן, על יד סנגוב (ככל הנראה חלק מהכפר פֶּריש, במחוז אילפוב של ימינו). בהזדמנות זו גם בנו של ולאד דראקול, מירצ'ה השני, שהצטיין במלחמות בטורקים, הוצא להורג באכזריות בעיר טרגובישטה ככל הנראה על ידי בויארים עוינים. לפי מקורות אחדים עיוורו אותו וקברו אותו חי.[דרוש מקור] ייתכן כי הערות המלך ההונגרי התייחסו גם לרציחתו זו של ולאד דראקול (ושל בנו הבכור, מירצ'ה) אם כי כמה היסטוריונים, כמו ניקולאיה יורגה (ב"תולדות הרומנים" כרך ד, ע' 90-91) חשבו כי האשם האמיתי היה דן ("דן השלישי"), אחיו של ולדיסלב.

האירועים באותו סוף של שנת 1447 אינם ברורים. הכרוניקנים מסרו בדרך כלל על הגעתו לשלטון של "הבן של דן", בטורקית "דן-אולו". ההיסטוריון פרנצ'יסק פאל סבר שמדובר ב"דן השלישי", אותו אח של ולדיסלב, אבל שמו לא הוזכר אף פעם על ידי יאנוש הוניאדי, להבדיל משמו של ולדיסלב.

קרב קוסובו והאבדן הזמני של השלטון 1448 עריכה

את מקומו של ולאד דראקול כשליט ולאכיה תפס קרוב לוודאי ולדיסלב השני, כבעל ברית מסור של יאנוש הוניאדי. בשנת 1448 יצא ולדיסלב את הארץ עם כוח צבאי רומני של כ-6,000 או 10,000 פרשים (לפי מקורות שונים, לפי מקור אחר - 3000 קשתים ולאכים ו כ-4000 פרשים מולדבים) [דרוש מקור] על מנת ללוות את ה"אביר הלבן", יאנוש הוניאדי, במסעו נגד העות'מאנים בסרביה. באוקטובר השתתף ולדיסלב השני בקרב קוסובו, 1448 בדרום סרביה, אירוע שהסתיים באסון לנוצרים. בשדה הקרב התמודדו הרומנים עם כוחות הפאשה מאנטוליה ושל הביילרביי מרומליה ונחלו תבוסה קשה. בשובו מנוצח מן הקרב נלכד יאנוש הוניאדי על ידי הדספוט הסרבי ג'וראג' ברנקוביץ' ונכלא בסמדרבו עד דצמבר. בהיעדרו של ולדיסלב מן הארץ פלשו העות'מאנים לוולאכיה והעלו לכס המלכות את הנסיך הצעיר ולאד שיוודע כ"המשפד", בן ה-17. עם זאת, כהונה ראשונה זו של ולאד המשפד לא האריכה יותר מחודשיים, עד שחזר ולדיסלב השני לוולאכיה, אולי עם סיוע של לוחמים מולדבים [דרוש מקור] והבריח אותו מן המדינה.[1][2]

מלוכתו השנייה 1456-1448 עריכה

הסכם עם הטורקים עריכה

בחזרה לשלטון שמר בהתחלה ולדיסלב, שנודע בכרוניקות הזרות כ-illustris Radozla Waywoda Transalpinus ("ראדוזלא, השליט הנכבד של ולאכיה") על יחסים טובים עם יאנוש הוניאדי. המצביא ההונגרי שוחרר בינתיים מצפורניו של ברנקוביץ וחזר לרסני ההנהגה בהונגריה. אולם כשראה ולדיסלב את עוצמת המתקפות הטורקיות שעמדו להביא לבסוף לכיבוש קונסטנטינופול ואת תבוסותיו של הוניאדי, בדומה לשליטים ולאכים קודמים, הגיע בשנת 1451, אחרי מות הסולטאן מוראט השני, להסכם עם העות'מאנים. החוזה נחתם באדירנה עם היורש מהמט השני. ולדיסלב השני הכיר עצמו כבן חסות של הסולטאן, התחייב לא לבנות שוב מבצרים חדשים לאורך הדנובה, [דרוש מקור] ולשלם לטורקים את המיסים הנדרשים. בו זמנית עדיין ראה עצמו גם כבן חסות של הכתר ההונגרי. ולדיסלב ניסה להבטיח לעצמו את המשך מלוכתו בעזרת השגת איזון בין שתי הממלכות השכנות - הונגריה והאימפריה העות'מאנית. סעיף אחד בהסכם הבטיח שלא יוחלף לפני שתעבורנה שלוש שנים מחתימתו. כמו כן השיג הבטחה שבמות השליט, לא יועלה על כס ולאכיה אלא מישהו שנבחר על ידי אספת הבויארים המקומיים.

מדיניות פנימית עריכה

בזמנו של ולדיסלב השני הוטבעו בוולאכיה מטבעות משלה - שלושה סוגים של דוקאטים בעלי משקל משתנה, בין 0.41-0.80 גרם, ולפחות סוג אחד של באן[3] במשקל 0.3 גרם.[4] הדוקאט של ולדיסלב שימש כדגם לדוקאטים של ולאד המשפד ולמטבע ה"גרוס" של שטפן הגדול במולדובה[5] השליט קבע קורס רשמי מאולץ לגבי ערכם האמיתי בהשוואה לאספר (אקצ'ה) העות'אמני שיחד עם הפלורין ההונגרי היה המטבע הנפוץ בנסיכות.[6]

לפי דרישתו, תורגמו לראשונה בוולאכיה, לשפה הסלבונית הכנסייתית, כמה קובצי חוקים ביזנטיים, תחת הכותרת "זאקוניק או הפראבילה של טרגובישטה". התרגום נערך ב-1451 על ידי מלומד ("גרמטיק") בשם דרגומיר.

הרעת היחסים עם יאנוש הוניאדי עריכה

למרות שהוא עצמו הגיע באותה תקופה להסכם עם העות'מאנים, זעם הוניאדי על ולדיסלב והחליט להענישו ולנשלו בשנים 1452-1453 מאחיזותיו בדרום טרנסילבניה - חבלי פגראש ואמלש.[7] באוקטובר 1452 אחרי הנהגת הדינר החדש בהונגריה, אסר יאנוש הוניאדי לקבל בטרנסילבניה את המטבעות העות'מאנים והוולאכים.

לאחר כיבוש קונסטנטינופול ב-29 במאי 1453 על ידי הטורקים, היה יאנוש הוניאדי עוד יותר נחוש להשפיע על ניהול שתי הנסיכויות הרומניות השכנות מולדובה וולאכיה. גם האפיפיור פיוס השני נכח לדעת במרירות כי "הוולאכים נאלצו להיכנע לטורקי". ראשי העיר סיביו (הרמנשטאט) ה"סקסונים", היו מודאגים מאיומים מפורשים של הטורקים לכבוש את עירם.[8] באוגוסט 1453 או 1454 [דרוש מקור] ניסה יאנוש הוניאדי ללא הצלחה להדיח את ולדיסלב מכס המלכות. כתגובת נקם תקף ולדיסלב השני את העיר סיביו ושדד אותה. בהמשך, הגיע לפשרה עם הוניאדי תוך הבטחה כי יפצה את תושבי סיביו על הנזקים שגרם להם.[דרוש מקור].

בשנת 1455 הגבירו העות'מאנים את הלחצים הצבאיים על הנסיכויות הרומניות על ידי שליחת צי חזק אל הדנובה ועל ידי מסע שוד במולדובה. שוב שקל יאנוש הוניאדי להדיח את שני השליטים - במולדובה ובוולאכיה אבל בסתיו אותה שנה היחסים שבו למסלולם. בחורף שוב עלתה המתיחות כשוולדיסלב שלח כוח צבאי להטיל מצור על אחד המבצרים של ההונגרים ("סאם"?,,[9] אולי בראן או אדה קאלה) ולכובשו [דרוש מקור].

באביב 1456 ולדיסלב השני, שכעס על אובדן שטחיו בדרום טרנסילבניה, תמך במרידות של רומנים טרנסילבנים נגד מדיניות הקתוליזציה הכפויה מצד ממלכת הונגריה, תקף את המבצר פגראש והצית כמה כפרים סקסוניים בקרבתו. ב-6 באפריל הורה מלך הונגריה אולאסלו פוסטומוס לתושבי סיביו לצאת לקרב נגד ולדיסלב. האחרון חתם על איגרתו הידועה האחרונה בתאריך 15 באפריל 1456.[10]

בסופו של דבר, המסע הצבאי של ולאד המשפד ולוחמיו לוולאכיה, אורגן בתמיכת ההונגרים והסקסונים ובשיתוף פעולה עם פלג מקרב הבויארים הוולאכים.[11] ולדיסלב השני נוצח, נלכד וככל הנראה הוצא להורג על ידי עריפת ראשו, ביישוב טרגשור, על יד פלוישט. ולאד צפש לקח את מקומו כשליט ולאכיה וכך התחיל את מלוכתו שנייה והמפורסמת.

ולדיסלב השני נקבר בכנסיית המנזר דיאלול בעיר טרגובישטה. על קברו הונחה מצבה בימי מלוכתו של ניאגויה בסאראב.[12]

אשתו וצאצאיו עריכה

  • אשתו הייתה הגבירה (דואמנה) ניאקשה.
  • בנו - דן ולדיסלב, קרוב לוודאי אביו של ולדיסלב השלישי.

קישורים חיצוניים ומקורות עריכה

  • Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606), Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti,1976 (ברומנית)

(קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ק. ג'ורסקו - תולדות הרומנים, כרך ב, 1352-1606,) (ברומנית)

Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998

Bogdan Costin - O serie monetară necunoscută a Ţării Româneşti din secolul al XV-lea, atribuită voievodului Vladislav al II-lea Cercetări numismatice 12-13, 2006-2007

Florin Ciulavu - Circulaţie monetară şi sistemul monetar în vremea lui Vladislav al II-lea al Ţârii Româneşti B.C.Ş.S, Universitatea Alba Iulia 2010.

Apariţia şi conţinutul pravilelor bisericeşti

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Nicolae Iorga Istoria românilor vol IV
  • Francisc Pall Intervenția lui Iancu de Hunedoara în Țara Românească și Moldova în anii 1447 - 1448“ în „Studii“, XVI, nr.5, 1963

(פרנצ'יסק פאל - התערבותו של יאנקו דה הונדוארה בוולאכיה ומולדובה בשנים 1447-1448)

  • Nicolae Stoicescu „Vlad Țepeș“, București, 1976

(ניקולאיה סטויצ'סקו - ולאד צפש, בוקרשט 1976)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ C.Giurescu ע' 144
  2. ^ המידע המערבי לפיו פלש יאנוש הוניאדי עצמו לוולאכיה והוציא להורג את ולאד הוא כמובן מופרך, מפני שוולאד לא מת אלא נמלט מן הארץ, ובזמן שמדובר בו היה יאנוש הוניאדי כלוא עדיין בסרביה
  3. ^ F.Ciulavu ע' 17-19
  4. ^ Bogdan Costin ע' 3
  5. ^ F.Ciulavu ע' 21
  6. ^ היו חוקרים, כמו ק. קיריצסקו שסברו כי ולדיסלב ביצע רפורמה מונטרית ממש, אבל טענה זו מופרכת על ידי פ.צ'ולאבו המצביע כי ככל הנראה המטבע המקומי לא היה מספיק יציב ולכן השתמש השוק הוולאכי בעיקר במטבעות הזרים - האקצ'ה הטורקי והפולרין ההונגרי - ראו צ'ולאבו ע' 22
  7. ^ C.Giurescu ע' 121
  8. ^ St. Andreiescu ע' 25
  9. ^ Şt.Andreescu ע' 25
  10. ^ C.Giurescu ע' 145
  11. ^ Şt.Andreescu ע' 27, כעדות המכתב של בסאראב הצעיר אל נכבדים סקסונים
  12. ^ בכתובת שעל המצבה כתוב תאריך שגוי של מותו - 22 באוגוסט 1456 Şt. Andreescu ע' 27 ההערה 57


הקודם:
ולאד דראקול
שליט ולאכיה
1447-1448
הבא:
ולאד המשפד
הקודם:
ולאד המשפד
שליט ולאכיה
1448-1456
הבא:
ולאד המשפד