ולטר פון ליטוויץ
ולטר פון ליטוויץ (בגרמנית: Walther von Lüttwitz; 2 בפברואר 1859 – 20 בספטמבר 1942) היה גנרל גרמני, מפקד הרייכסווהר בברלין עם תום מלחמת העולם הראשונה. ב-1920 היה אחד ממנהיגי המרד הכושל "הפוטש של קאפ" (שנקרא לעיתים "הפוטש של קאפ-ליטוויץ"), שמטרתו הייתה השתלטות כוחות הימין הקיצוני על ברלין, ביטול רפובליקת ויימאר והחזרת וילהלם השני, קיסר גרמניה לכסאו.
 | |
| ולטר פון ליטוויץ (במרכז) עם גוסטב נוסקה (מימין), 1920 | |
| לידה |
2 בפברואר 1859 בודלנד, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
20 בספטמבר 1942 (בגיל 83) ברסלאו, גרמניה הנאצית  |
| מדינה |
הרייך הגרמני  |
| צאצאים |
שמילו פון ליטוויץ |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1878–1920 (כ־42 שנים) |
| דרגה |
_h_1918.gif){kind=small} גנרל-אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-25 מפקד הדיוויזיה ה-33 מפקד דיוויזיית המשמר ה-2 מפקד הקורפוס ה-10 מפקד הקורפוס ה-3 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| פור לה מריט עם עלי אלון | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ליטוויץ נולד ב-2 בפברואר 1859 בבודלנד (Bodland) שבשלזיה העילית. בשנת 1878 הוא התגייס לצבא הפרוסי ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-27 בינואר 1911, הוא הועלה לדרגת גנרל מיור, ומונה למפקד חטיבת הרגלים ה-39 בהנובר, וב-20 במרץ 1911, הוא מונה למפקד חטיבת המשמר ה-2 בפוטסדאם. ב-1 בינואר 1914 הוא הועלה לדרגת גנרל לויטננט, ומונה למפקד הדיוויזיה ה-25 בדרמשטאדט.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה ראש מטה הארמייה הרביעית בחזית המערבית. ב-26 בספטמבר 1914 מונה למפקד הדיוויזיה ה-33, ב-28 ביוני 1915 מונה למפקד דיוויזיית המשמר ה-2, וב-22 בדצמבר 1915 מונה למפקד הקורפוס ה-10. לאחר מכן ב-21 באוגוסט 1916 מונה לראש מטה הארמייה החמישית, וב-27 באוקטובר 1916 מונה לראש מטה קבוצת הארמיות "הנסיך וילהלם" (Heeresgruppe "Kronprinz Wilhelm"). ב- 25 בנובמבר 1916 מונה למפקד הקורפוס ה-3 ופיקד עליו עד לסיום המלחמה[1]. על שירותו זכה בעיטור פור לה מריט.
מיד עם תום המלחמה ויצירת ממשלת הסוציאל-דמוקרטים בראשות פרידריך אברט וגוסטב נוסקה מונה פון-ליטוויץ למפקד כוחות הריכסווהר והפרייקור במרחב ברלין. במסגרת זו פיקד על דיכוי מרד הספרטקיסטים הקומוניסטי.
במסגרת חתימת חוזה ורסאי ב-28 ביוני 1919, לו התנגד פון ליטוויץ נמרצות כיוון שראה בו השפלה, נאלצה גרמניה לצמצם את מסגרותיה הלוחמות. במרץ 1920 התקבלה פקודת נשיא הרפובליקה, פרידריך אברט ושר ההגנה שלה גוסטב נוסקה לפירוק בריגדת ארהארדט. אנשי היחידה פנו לפון ליטוויץ, בו ראו את בן-בריתם. הוא פנה לשר ההגנה ולנשיא הרפובליקה על מנת שיעצרו את הפירוק אך נענה בשלילה. לנוכח הפירוק של המיליציות ניתן האות לניסיון ההפיכה. בריגדת ארהארדט העמידה בראש ניסיון ההפיכה את ד"ר וולפגנג קאפ, מנהיג לאומני בולט ממזרח פרוסיה אשר תכנן להשתלט על השלטון בחודשים שקדמו לפוטש, והחלה לצעוד לעבר ברלין. בבוקר ה-13 במרץ השתלטו כוחות אלה בשילוב עם כוחות רייכסווהר בפיקודו של ליטוויץ על הבירה ללא התנגדות ממשית.
שר ההגנה נוסקה פנה למפקדי הצבא כדי שידכאו את המרד, אך אלה סירבו לעשות כן, באמרם ש"רייכסווהר לא יורה על רייכסווהר". בעקבות זאת, הממשלה נמלטה לדרזדן ולאחר מכן לשטוטגרט. ב-10 בבוקר הכריז קאפ שממשלתם של הקאנצלר גוסטב באואר והנשיא אברט חדלה להתקיים, שהוא מכהן כקאנצלר בפועל ושפון ליטוויץ הוא שר ההגנה החדש בממשלו. כשם שהשתמשו שנה קודם לכן בכוחות הימין כנגד השמאל, כן פנו עתה אברט, באואר ונוסקה לכוחות השמאל לעזרה כנגד הימין. השלושה פרסמו מיד קריאה לעם לפתוח בשביתה כללית על מנת להציל את הרפובליקה ולמנוע את חזרתו של וילהלם השני לקיסרות. ההיענות לקריאתם הייתה מלאה והשביתה שפרצה שיתקה את המשק כולו, פרט למזרח פרוסיה. כמעט כל חלקי המדינה התייצבו מאחורי אברט. גם ברלין שותקה על ידי השובתים ומהר מאוד התברר שמשטרו של קאפ לא יוכל להתקיים נוכח התגובה הפופולרית הזו. ב-17 במרץ התפטר קאפ מתפקידו בתואנה שהשיג את מטרותיו כאשר הכריזה הממשלה הגולה על עריכת בחירות כלליות. אולם ברור היה לכל כי השביתה היא שהביאה להתפטרותו ולכישלון הפוטש. למחרת שבה הממשלה לברלין, פון ליטוויץ נמלט להונגריה וקאפ נמלט לשוודיה.
בשנת 1925 שב פון ליטוויץ לגרמניה, בה הובטחה חנינה כללית. ב-1942 מת בברסלאו.
בנו, שמילו פון ליטוויץ (Smilo Freiherr von Lüttwitz) היה גנרל מצטיין בחיל הפאנצר של הורמאכט במלחמת העולם השנייה ושירת בבונדסוור עד 1960. נכדתו מריה פאשה הייתה פעילת התנגדות אנטי נאצית.
לקריאה נוספת עריכה
- אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010
