ונדליזם
וַנְדָלִיזְם (Vandalism) או מַשְׁחִיתָנוּת[1] היא תופעה שבה אנשים משחיתים רכוש פרטי או ציבורי שאינו שייך להם, בדרך כלל ללא סיבה הגיונית, בלא להפיק רווח ישיר מההשחתה.
מקור המונח עריכה
המונח נטבע ב-1793 במהלך שלטון הטרור במהפכה הצרפתית, כדי לתאר את ההרס והחורבן שנגרם לכנסיות על ידי פעילים אתאיסטים במהלך רדיפות הנצרות שנחשבה עוינת למהפכה. הראשון שפרסם אותו היה הכומר ואיש הציבור אנרי גרגואר בדו"ח שלו "על ההרס שנגרם עקב הוונדליזם" מ-10 בינואר 94'.[2] המושג נשאל משמם של השבטים הוונדלים, אשר החריבו את האימפריה הרומית במאה ה-5, ובתוך כך הרסו והשחיתו את אוצרות האמנות והאדריכלות של רומא העתיקה והמפוארת.
המונח ונדליזם מתייחס בדרך כלל להשחתה של רכוש ציבורי, כגון ריסוס כתובות גרפיטי על קירות, עקירת פנסים וספסלים, ניפוץ מנורות וחלונות ראווה של חנויות וחבלה במכוניות חונות.
לעיתים קיים מניע פוליטי, אידאולוגי, לאומי או דתי למעשה ההשחתה. כך למשל מושחתות אנדרטאות המזוהות עם אידאולוגיה מנוגדת לזו של המשחית, או שנפגע רכוש ציבורי ופרטי באזורי מגורים של קבוצה אתנית, השרויה ביחסי יריבות עם זו של המשחית.
הקשר משפטי עריכה
ונדליזם המתבטא בהשחתת רכוש של אדם אחר נחשב לעבירה על החוק לפי חוק העונשין הישראלי.
למרות זאת, השחתת רכוש ציבורי דוגמת גרפיטי המצויר על קירות ומבנים שאינם שייכים לפרט, יכולה להיחשב כמעשה אמנותי וישנם אמני גרפיטי מוצהרים ואף כאלו שמוזמנים במיוחד לפרויקטים שונים.
יש לסייג כי השחתת רכוש ציבורי מסוג שאינו גרפיטי אמנותי, ברוב המקרים ייחשב לעבירה פלילית. לדוגמה שבירת חלונות מוסד ציבורי, כתיבת גסויות וקללות על מבנים ציבוריים וחריטה על קירות או על רכוש ציבורי דוגמת פחי אשפה.
הקשר חברתי עריכה
ונדליזם נחשב בחברה כמעשה לא לגיטימי, המבוסס על פחדים הנוגעים לביטוי עצמי ועל פריקת תסכול הנובע מכישלון בהתמודדות עם החיים בדרכים נורמטיביות. משום כך במקרים רבים מבצעי המעשים הוונדליסטיים הם בני נוער וצעירים. לעיתים נעשה ונדליזם בתום לב עקב אי-ידיעת החוק או אי-הבנה של משמעות המעשה. בוונדליזם כלולים מספר עבירות פליליות, כגון: גרימת נזק והשחתת פני מקרקעין בתנאי שלא ניתן להחזיר את הפרט למצבו הקודם.
דוגמאות עריכה
ונדליזם וגרפיטי עריכה
פעמים רבות מעשי ונדליזם עשויות להחשב כהשחתה ותו לא, ויש פעמים בהן ניתן לכנות את המעשה כאמנות. מהבחינה החוקית, מרבית ריסוסי הגרפיטי הם בלתי חוקיים, ולפיכך נחשבים כוונדליזם, בעוד שרק חלק קטן מהם מבוצע באישור בעלי הקניין (הקיר, הבניין וכו'). בישראל ניתן לתהות אודות מיקום חלק מהעבודות הנמצאות במרחב הציבורי: האם עבודות בעלות ערך היסטורי כגון כתובות של ברוך ג'מילי, או בעלות ערך אמנותי כביכול כגון ציורי רחוב של עדי סנד, Dede ואחרים, נחשבות לוונדליזם או לאמנות.[3] בנסיבות מסוימות גרפיטי עשוי אף לקבל ערך היסטורי, כגון חריטות של לוחמים רומאיים, שהפכו למוצגים היסטוריים.
ונדליזם באינטרנט עריכה
האינטרנט מהווה כר פורה לפעילות ונדליסטים:
- קראקרים פורצים למחשבים ברחבי הרשת לשם השחתת המחשב אליו פרצו או לגנבת מידע ממנו. גם האקרים עוסקים בפריצה למחשבים, לשם השעשוע או להפגנת מיומנות טכנית אך אינם משחיתים או גונבים בהכרח, אלא בדרך כלל רק פוגעים בפרטיות בעצם החדירה.
- האקרים מבצעים גם השחתת אתרי אינטרנט -המתבטאת על פי רוב בהחלפת דף הבית של האתר. ההשחתה נעשית על ידי ניצול פרצת אבטחה באתר או בשרת המריץ אותו.
- יצרני וירוסים אשר מתפשטים ברשת וגורמים נזקים עצומים.
- באתרי ויקי שונים קיימת תופעת ונדליזם. חלק מהמשתמשים מנצלים את האנונימיות שלהם ואת יכולתם לערוך דפים בקלות ובחופשיות כדי להשחית אותם.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- גיא שפר, החוליגן שבתוכנו, באתר כלכליסט, 18 באוגוסט 2011
ונדליזם, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ סביבה עברית, באתר האקדמיה ללשון העברית, 25 במרץ 2012
- ^ Alyssa Goldstein Sepinwall, The Abbé Grégoire and the French Revolution: The Making of Modern Universalism, University of California Press, 2005. עמ' 282.
- ^ אייל לוי, "מדברים לקירות", מעריב, סופשבוע 1.7.2011