ונטידיוס קומאנוס
ונטידיוס קומאנוס (בלטינית: Ventidius Cumanus)[1] היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 48 עד 52 לספירת הנוצרים. קומאנוס שלט אחרי טיבריוס יוליוס אלכסנדר ולפני אנטוניוס פליקס. קומאנוס שלט ביהודה בתקופת הנציבות השנייה, שאופיינה במתיחות גבוהה בין השלטון הרומאי ליהודים הגרים ביהודה.
| לידה | המאה הראשונה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | המאה הראשונה | ||||
| מדינה | פרובינקיית יהודה | ||||
| |||||
  | |||||
הסכסוכים במהלך תקופת שלטונו של קומאנוס עריכה
קומאנוס, כשאר הנציבים שקדמו לו, נהג להציב בימי העלייה לרגל צבא על גג הסטיו של הר הבית כדי לפקח על הנעשה שם. החיילים הרומיים, מן האוכלוסייה המקומית, היוונית-סורית, היו מתגרים ביהודים ומתעללים ברגשותיהם. פעם אחת, בחג הפסח, חייל רומאי חשף את ישבנו והשמיע קול נפיחה לפני המון המתפללים במקדש, ובהם עולי רגל רבים. צעירים יהודיים התנפלו על הרומאים וידו בהם אבנים. כתגובה הזעיק קומאנוס עוד חיילים אל הסטיו של הר הבית. היהודים נבהלו והחלו לנוס מהר הבית אל העיר. עצמת הדוחק הייתה כה רבה, עד כי הפילו ורמסו זה את זה. יותר משלושים אלף יהודים מתו באסון.
תופעת הקנאות עריכה
אחד הביטויים הבולטים למצב הקשה, הפוליטי, הכלכלי והחברתי, של היהודים, הייתה צמיחת תופעת הקנאות, שמרכזה היה בגליל, ובעיקרה ביקשה לסלק בכוח הזרוע את השלטון הרומי מהאזור. הקנאים - "ליסטים" בלשונו של יוסף בן מתתיהו - פשטו על שיירת מטען רומית, במעלה בית חורון, גררו פעולת גמול רומית קשה כנגד כל היישובים הכפריים שבאזור. במהלך פעולה זו השחית אחד החיילים הרומיים ספר תורה והעלה אותו באש. לולי הענישו קומאנוס בגזר דין מוות לא היו הרוחות נרגעות. יש הסוברים כי המשנה במסכת תענית (ד,ו) האומרת: כי בי"ז בתמוז "שרף אפוסטמוס את התורה" מתכוונת לאירוע זה.
עימות בין היהודים והשומרונים עריכה
בחג סוכות שנת 51 לספירה, אחד מעולי הרגל היהודים שעלו לירושלים מן הגליל דרך שומרון (באזור ג'נין של היום), נרצח על ידי שומרונים. יהודים רבים מהגליל התכוננו להתנפל על השומרונים כנקמה, ומנהיגי השומרונים מיהרו לפנות לקומאנוס, שיעצור את הגליליים לפני ההתנפלות, אולם קומאנוס דחה את בקשתם "מפני צורכי השעה ושלח את השואלים מעל פניו במפח נפש". כאשר שמועת הרצח הגיעה אל ירושלים, יצאו לשומרון המוני יהודים ובתוכם גם קנאים בפיקודו של אלעזר בן דינאי, ונקמו בשומרונים - טבחו בהם ושרפו כפרים. קומאנוס יצא מקיסריה עם פרשים, הרג רבים מאנשי אלעזר והפיץ את היהודים המתנפלים, אלא שאלה פנו לביזה "וכל הארץ מלאה חמס ושוד, ומרי הנפש ניסו להתקומם כפעם בפעם".[2]
עונשו של הנציב עריכה
מנהיגי השומרונים הלכו לעיר צור וביקשו מהנציב הרומי בסוריה, קוואדראטוס, שלמרותו סר הנציב של יהודה, לנקום ביהודים שהחריבו את ארצם. היהודים שלחו משלחת נגדית שכללה אישים נכבדים ובראשם יונתן בן חנן, הכהן הגדול לשעבר, וזו האשימה את השומרונים ברצח ואת הנציב קומאנוס באי הענשת הרוצח. קוואדראטוס הגיע אל קיסריה והתיז את ראשיהם של 18 מהיהודים שהשתתפו במלחמה. לאחר שחקר מקרוב את האירוע האחרון בשומרון ואת התדרדרות הביטחון בארץ, שלח לרומא את נציגי הצדדים, השומרונים, היהודים בראשות יונתן בן חנן והכהן הגדול המשרת חנניה בן נדבאי, והנציב קומאנוס עצמו, לדין הקיסר קלאודיוס (52 לספירה). הייתה זו פעולה חריגה מהנוהל הרומי המקובל, אלא שהנציב הטיל את מלוא כובד משקלו, וכנראה קיבל לכך גיבוי רומי קיסרי. קלאודיוס זיכה את היהודים והוציא להורג את המאשימים השומרונים. הוא דן את קומאנוס לגלות ומינה נציב חדש ליהודה, הוא הנציב אנטוניוס פליקס.[3]
ראו גם עריכה
- המרד הגדול (מאורעות דמים שהתרחשו בתקופת שלטונו של קומאנוס היוו גורם לפריצת המרד)
הערות שוליים עריכה