ועדת הפיוס לארץ ישראל

ועדה שהוקמה בסוף שנת 1948 במטרה לקדם ולהשיג הסכמי שלום בין ישראל לבין מדינות ערב

ועדת הפיוס לארץ ישראלאנגלית: Palestine Conciliation Commission - PCC) או ועדת הפיוס של האו"ם לפלסטין (באנגלית: United Nations Conciliation Commission for Palestine - UNCCP) הייתה ועדה שהוקמה בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם, שהתקבלה ב-11 בדצמבר 1948, כדי לסייע לממשלות ולגורמים הנוגעים בדבר לקדם את הסכמי שביתת הנשק, ולהשיג הסכם שלום כולל בין מדינת ישראל למדינות ערב.

שר החוץ משה שרת עם חברי ועדת הפיוס בישראל, פברואר 1949

הוועדה הורכבה מנציגי שלוש מדינות - צרפת (שנחשבה כנוטה לצד ישראל בעקבות הסיוע שהגישה לה), טורקיה (כמדינה אסלאמית נחשבה כנוטה למדינות ערב) וארצות הברית (שנחשבה כמדינה נייטרלית). חברי הוועדה היו קלוד דה בואסנז'ה (Claude Bréart de Boisanger) מצרפת (יושב ראש הוועדה) מרק אתרידג' (Mark F. Ethridge) מארצות הברית, שמאוחר יותר הוחלף בפול פורטר, וחוסיין ילצין (Hussein C. Yalcin) מטורקיה.

בפגישתה הראשונה של הוועדה, שנערכה בז'נבה ב-17 בינואר 1949, נקבעו סדרי העבודה של הוועדה והוחלט כי החל מ-24 בינואר יהיה מקום מושבה הקבוע של הוועדה בירושלים. הוועדה הקימה תת-ועדה לבינאום ירושלים. במהלך החודשים הראשונים של 1949 נפגשו אנשי הוועדה בנפרד עם נציגי ישראל, מדינות ערב והפלסטינים.[1]

הוועדה הקדישה הרבה מזמנה לבעיית הפליטים הפלסטינים. במזכרים ששלח אתרידג' למזכיר המדינה ציין שהשקפותיה של ישראל בנושא הפליטים הפלסטינים דומות לאלה ששמע מהיטלר בגרמניה ב-1933, והעריך כי "אפשר שיהיה זה מן החוכמה, בטווח הארוך, ליישב מחדש חלק ניכר מן הפליטים הערבים במדינות ערב השכנות".[2] הוא לחץ לקליטתם של לפחות 250,000 פליטים בתחומי ישראל.[3] בפגישתה של הוועדה בתל אביב ב-7 באפריל עם ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון הוא הצהיר כי "מדינת ישראל לא גירשה איש ולא תעשה זאת לעולם."[4] בפגישה עם אתרידג' שהתקיימה בטבריה ב-18 באפריל קבע בן-גוריון שישראל אינה יכולה לקבל פליטים ערבים חזרה לשטחה.[5]

באפריל 1949 יזמה הוועדה את כינוסה של ועידת לוזאן בראשותה, שבה יוכלו הצדדים ללבן את הבעיות שביניהם - הפליטים, ירושלים, גבולות מדינת ישראל וההכרה של מדינות ערב בה, בניסיון להגיע להסכמי שלום בין הצדדים. הוועידה כונסה בשני סבבים במהלך 1949, ללא הצלחה. ב-23 באוקטובר 1950 הציגה הוועדה את מסקנותיה בפני האספה הכללית של האו"ם.

הוועדה המשיכה להתקיים שנים רבות[6] והגישה דו"ח שנתי לאו"ם על מצב הסכסוך.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה