ורנר גולדברג
ורנר גולדברג (בגרמנית: Werner Goldberg; 3 באוקטובר 1919 – 28 בספטמבר 2004) היה חייל גרמני יהודי-למחצה (מישלינג), ששירת בצבא גרמניה במלחמת העולם השנייה. תמונתו במדים הופיעה בברלינר טאגבלאט כ"חייל הגרמני האידיאלי" והוורמאכט השתמש בתמונתו ככרזת גיוס.
 | |
| כרזת "החייל הנאצי המושלם" בה מצולם גולדברג מ-1939 | |
| לידה |
3 באוקטובר 1919 ברלין, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
28 בספטמבר 2004 (בגיל 84) ברלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה | גרמניה הנאצית |
| תפקיד |
חבר בית הנבחרים של ברלין (12 בינואר 1959–1979) |
| מפלגה | המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה |
זקן העיר של ברלין (6 ביוני 1985) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
רקע עריכה
על פי חוקי נירנברג מ־1935 מי ששלושה מסביו וסבתותיו היו יהודים נחשב כיהודי, אולם אלו שרק שניים מסביהם וסבתותיהם היו יהודים, ולא חונכו כיהודים או שלא נישאו ליהודים נחשבו כבני הגזע הארי (מישלינג מדרגה ראשונה).
אביו של גולדברג היה יהודי, אולם אימו הייתה ארית ולפיכך גם גולדברג הבלונדיני ובעל העיניים הכחולות נחשב בעיני השלטונות הנאציים (עד 1940) כארי, וגויס, כמו צעירים אחרים ממוצא מעורב, לצבא.
מהלך חייו עריכה
אביו של גולדברג גדל בקניגסברג כחבר בקהילה היהודית המקומית, אך החליט להתנצר. הוא הוטבל בכנסייה הלותרנית המקומית ונישא לאימו הנוצרייה של ורנר. לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, גולדברג האב איבד את משרתו בשירות המדינה הגרמני על פי החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. דודו של גולדברג מצד אימו הצטרף למפלגה הנאצית וניתק את קשריו עם משפחת גולדברג, כולל עם אחותו (אימו של גולדברג).
ב-1935, לאחר סיום כיתה י', לא המשיך גולדברג בלימודים פורמליים בבית-ספר והפך לשוליה בחברת הטקסטיל "שנלר ושמיידר" (Schneller und Schmeider), חברה בבעלות מעורבת של שותף יהודי ושותף ארי. רבים מהשוליות בחברה היו יהודים או מישלינגים.
בתחילת 1938 שירת גולדברג במשך חצי שנה בשירות העבודה של הרייך כשהוא לובש מדים הכוללים סרט זרוע ועליו צלב קרס. ב-1 בדצמבר 1938 גולדברג הצטרף לצבא הגרמני. הוא השתתף בפלישה לפולין ב-1 בספטמבר 1939. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, התצלום של גולדברג הופיע במהדורת יום ראשון של העיתון ברלינר טאגבלאט עם הכיתוב "החייל הגרמני האידיאלי". התצלום נמכר לעיתון על ידי הצלם הרשמי של הצבא. מאוחר יותר השתמשו בצילום בכרזות גיוס.
אחרי הסכם שביתת הנשק של 22 ביוני 1940 גורש גולדברג מהצבא בהתאם לצו של היטלר מ-8 באפריל 1940, בו נקבע שיש לגרש מהצבא את כל בני התערובת מדרגה ראשונה (כלומר חצי יהודים). גולדברג חזר למקום עבודתו הקודם, שבינתיים מחק את שם השותף היהודי שנלר ושינה את שמו ל"פיודור שמיידר" (Feodor Schmeider). הוא התקדם לתפקידים בכירים יותר בחברה בזמן שהחברה זכתה במכרזים לאספקת מדים לצבא ולצי הגרמני. במקביל למד בבית הספר ללימודי עבודה של הרייך, והיה אחד מתוך 4 בוגרים (מתוך 80) שעברו את הבחינות להיות מורי REFA - האגודה לעיצוב, ארגון תעשייתי ופיתוח ארגוני.
בדצמבר 1942 אביו של גולדברג אושפז בבית חולים בבוואריה. הגסטאפו העביר אותו לבית חולים יהודי ששימש למעשה ככלא וכמרכז שילוח לאושוויץ. בערב חג המולד, הימר גולדברג כי השומרים יהיו שיכורים וייעדרו מהמשמרת וחילץ את אביו מבית החולים. באפריל 1943 זומן האב לגסטאפו למטרות גירוש, אולם גולדברג שכנע אותו לא להתייצב, וכך ניצלו חייו. ורנר ואביו היו היחידים ממשפחת גולדברג ששרדו את המלחמה.
קריירה פוליטית עריכה
אחרי המלחמה הצטרף גולדברג למפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית. מ-1952 היה חבר במועצה של מחוז וילמרסדורף בברלין. היה חבר בית הנבחרים של ברלין (אנ') בין השנים 1959–1979[1]. ב-1985 זכה לתואר זקן העיר של ברלין.
ב-2006 הפיקה רשות השידור את הסרט "החיילים היהודים של היטלר"[2] המספר בין היתר את סיפורו של גולדברג.
חיים אישיים עריכה
גולדברג נפטר בברלין, הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
ראו גם עריכה
- הסי לוינסונס טאפט – ילדה יהודייה שנבחרה לייצג בתעמולה נאצית את התינוקת המושלמת מהגזע הארי[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- שי לוי, החיילים היהודים של היטלר, מאקו, 12.4.2018