ז'אן דה ברוס

איש צבא צרפתי, וחבר במועצה המלכותית של שארל השביעי, מלך צרפת

ז'אן דה ברוסצרפתית: Jean de Brosse‏; 13751433) היה איש צבא צרפתי, וחבר במועצה המלכותית של שארל השביעי, מלך צרפת. ב-1426 נעשה מרשל צרפת.

ז'אן דה ברוס
Jean de Brosse
לידה 1375
Huriel, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1433 (בגיל 58 בערך)
Boussac, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Jeanne de Naillac, Dame de La Motte-Jolivet עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
מרשל צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסלו של ז'אן דה ברוס במוזיאן הלובר

ביוגרפיה עריכה

ברוס נולד בעיר הוריאל. אביו היה פייר השני דה ברוס ואמו הייתה מרגריט דה מלוואל. לצד בן-דודו לואי דה קולאנט, הוא התגייס לצבא הצרפתי ולחם במלחמת מאה השנים. בהשפעת משפחתו, הוא הפך לעוזרו של הדופן שארל והשניים התיידדו. ב-1419 הוא נישא לז'אן דה ניילק.

בשנת 1422 נפטר אביו של ברוס, והותיר לבנו את תאריו ואחוזותיו. באותה שנה נפטר גם שארל השישי, מלך צרפת, וידידו של ברוס, הדופן שארל הפך למלך החדש, אף על פי שלא הוכתר מכיוון שריימס הייתה בידי האנגלים. ב-14 ביולי 1426, העניק שארל לברוס את התואר מרשל צרפת. הוא לחם לצד שארל בקרבות כנגד האנגלים באמצעות צבא פרטי שהקים. עם זאת, עד מהרה הוא החל לצבור מחסור בכסף, בגלל שיפוצים שערך בטירת בוסאץ' והוצאות צבאו. מלך צרפת לא היה יכול לפצות את ברוס על שירותו, מכיוון שבעצמו היה חסר כסף. בלית ברירה הוא נאלץ למכור את הכלים והתכשיטים של אשתו. הוא גם שחרר את תושבי בוסאץ' משלטונו הפיאודלי, בתמורה לכסף. ב-1428 הוא השתתף במרד נגד המלך, אולם המרד דוכא בקלות. המלך הסכים לסלוח לראשי המורדים, והחזיר את ברוס לצבאו.

ברוס היה מיודד מאוד עם ז'אן ד'ארק. ב-24 במאי 1430, נפלה ז'אן ד'ארק בשבי. ברוס ניסה לשכנע את המלך להציל אותה, אולם המלך סרב. הוא לקח הלוואות נוספות, ויחד עם ז'אן פוטון דה גזנטראי ולה היר, הקים צבא בן 4,000 איש ויצא לקומפיין שם הייתה ז'אן ד'ארק שבויה. הם כבשו את קומפיין רק כדי לגלות שז'אן הועברה כבר לרואן. ב-30 במאי 1431 היא הועלתה על המוקד. ברוס ניסה לנקום את מותה על ידי כיבוש רואן, אולם נכשל בכך ושב מובס לבוסאץ'.

עם הגעתו לביתו, הוא נחרד לשמוע על מות אשתו. הוא לא יצא מהעיר בוסאץ' עד מותו ב-1433. לאחר מותו, הנושים שלו איימו להשחית את גופתו, אולם המלך הצליח לגייס את הכסף שהוא היה חייב. בנו, ז'אן השני דה ברוס ירש את תאריו ואדמותיו.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ז'אן דה ברוס בוויקישיתוף