ויקיפדיה

ז'אן מישל ז'אר

מלחין יהודי - צרפתי

ז'אן-מישל אנדרה ז'אר (בצרפתית: Jean-Michel André Jarre; נולד ב־24 באוגוסט 1948) הוא מלחין מוזיקה אלקטרונית צרפתי.

ז'אן מישל ז'אר
Jean-Michel Jarre
לידה 24 באוגוסט 1948 (בן 75)
הרובע הרביעי של ליון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jean-Michel André Jarre עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז, Lycée Michelet, Vanves עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת אמביינט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה מקלדת אלקטרונית, עוגב, אקורדיון פסנתר, גיטרה בס, סינתיסייזר, גיטרה, פסנתר, laser harp, טרמין עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דרייפוס רקורדס, אפיק רקורדס, פולידור רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג גונג לי (2019–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
גונג לי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים David Jarre עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה לטכנולוגיה כימית על שם דמיטרי מנדלייב (17 בנובמבר 2008)
  • מפקד בלגיון הכבוד (13 ביולי 2019)
  • מדליית סטיבן הוקינג להנגשת המדע (20 ביוני 2017)
  • Eska Music Award (2007)
  • פרסיי Q (2014)
  • פרס שטייגר (2013)
  • MOJO Awards
  • אזרחות כבוד של גדנסק עריכת הנתון בוויקינתונים
jeanmicheljarre.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שנות הילדות עריכה

ז'אן מישל ז'אר נולד בעיר ליון שבצרפת. אביו מוריס ז'אר הלחין מוזיקה לסרטים רבים. ז'אר הושפע בצעירותו גם מסבו שהיה מוזיקאי וכן חובב עבודות מלאכה אשר המציא את מערכת הערבול הראשונה ששימשה את הרדיו הצרפתי. הוא החל לנגן בפסנתר כבר בגיל 5. ב־1948 הוריו התגרשו ואביו עזב לארצות הברית.

במהלך שנות התבגרותו ז'אר למד מוזיקה ועסק בה במקביל ללימודיו הרגילים. הוא למד בקונסרבטוריון של פריז בעיקר מוזיקה קלאסית, אך בו בעת המשיך להתעניין גם במוזיקה עכשווית. ז'אר למד לנגן בגיטרה חשמלית והשתתף בתחילת שנות ה־60 במספר הרכבים שונים של ג'אז ורוקנרול.

התחלות עריכה

בשנת 1968 חלה ההתפתחות החשובה הראשונה של חייו המקצועיים כמוזיקאי: זמנו התפנה לאחר שסיים את לימודיו בספרות השוואתית, והוא פגש את פייר שפר אשר הקים גוף לחקר המוזיקה GRM - Groupement de Recherche Musicale ‎, וחיפש מוזיקאים וחוקרי מוזיקה על מנת לחקור כיוונים ואפיקים חדשים בתחום המוזיקה המודרנית והניסויית. ז'אר התלהב ממוזיקה אלקטרו-אקוסטית והראה יכולות מרשימות בתחום ההקלטות המגנטיות, תוך שהתחיל לעבוד על הלחנות של קטעים מוזיקליים.

ב־1969 הלחין את קטעי המוזיקה האלקטרו-אקוסטית הראשונים שלו. הוא הלחין מספר קטעים לאירועים שונים כגון Happiness is a sad song Erosmachine ו-La Cage. זה האחרון יצא ב־1971 כתקליט במספר עותקים, כשנה לאחר שעזב את ה–GRM עקב חילוקי דעות.

בשנה זו גם הופיע לראשונה באופרה של פריז בעת אירוע חגיגי לרגל השקת התקרה החדשה של האופרה.

מ־1969 ז'אר פעל ויצר באופן עצמאי. ב־1972 פגש את פרנסיס דרייפוס, בעל חברת תקליטים וחתם עמו על חוזה. במקביל למוזיקה אלקטרונית, עסק גם, כמו אביו, בהלחנת מוזיקה לסרט (Les Granges Brûlées), בהלחנת מוזיקה לשירים של מספר זמרים צרפתיים כמו פטריק ז'ובה וכריסטוף ואף בכתיבה של כמה שירים עבור זמרים צרפתים. בשנה זו יצא אלבומו השני Deserted Palace, אלבום בעל קונספט מאוד ניסויי.

ב־1975 התחתן ז'אר עם פלור גיליאר (Flore Guillard).

קריירה עריכה

שנת 1976 מציינת את תחילת הקריירה הבינלאומית של ז'אר ואת פרסומו. בחודש אוגוסט של שנה זו התחיל בהקלטות של אלבום קונספט - Oxygène (חמצן). תקליט זה מורכב משישה קטעי מוזיקה שונים המתחברים ברצף ביניהם (למעט בין הקטע השלישי לרביעי, שכן היה צורך להפוך את צד התקליט) באורך כולל של כ־40 דקות. הוא השתמש באלבום זה בסינתיסייזרים אנלוגים של התקופה ההיא ובאמצעים אלקטרונים נוספים דוגמת התרמין. התחושה מהקשבה לתקליט היא של זרימה בעולם עם צלילים מוזרים וסגנון מוזיקלי חדש ושונה. התקליט יצא לאור באוקטובר של אותה השנה והפך במהרה להצלחה. בתחילת 1977 יצא התקליט לבמה הבינלאומית וזכה להצלחה מסחררת. האלבום נמכר ב־12 מיליון עותקים ברחבי העולם ונחשב לאלבום הנמכר ביותר בעולם של יוצר צרפתי.

בשנה 1976 גם נולדה בתו הראשונה - אמילי. זמן קצר לאחר מכן התגרש ז'אר מאשתו הראשונה.

ב־1977 נבחר כאישיות השנה על ידי המגזין האמריקאי People. חברת פולידור רכשה את זכויות ההפצה של ז'אר ברחבי העולם.

בשנת 1978 התחתן ז'אר עם השחקנית הבריטית שארלוט רמפלינג ובשנה זו נולד בנם דוד.

בחודש ינואר של אותה שנה החל לעבוד על תקליט חדש. העבודה נמשכה כ־18 חודשים ובסופה יוצא התקליט Equinoxe (נקודת השוויון). תקליט זה נחשב על ידי רבים ממעריציו כתקליט הטוב ביותר שלו. במקביל, המשיך להלחין מוזיקה לסרטים.

בשנת 1979 נחשף פן חדש בעבודתו המקצועית של ז'אר - הופעות ראווה אשר יהפכו עם השנים לאחד מסימני ההיכר שלו. ב־14 ביולי, יום הבסטיליה, ארגן ז'אר הופעת ענק חינם בכיכר הקונקורד בפריז. הופעה זו משכה אליה כמיליון צופים וזיכתה אותו ברישום בספר השיאים של גינס, וזאת בנוסף למיליונים שצפו במופע בטלוויזיה. ז'אר השתמש בהופעה זו (כמו בהמשך הקריירה) בתאורה מיוחדת, בהקרנות ענק על מבנים, בזיקוקין די-נור וכן, לראשונה בעולם, בלייזרים.

אלבומים ואירועים מיוחדים עריכה

האלבומים הבאים של ז'אר המשיכו להיות בעלי אופי אלקטרוני טיפוסי, אך הוא ניסה לתת לכל אחד מהם סגנון מעט ייחודי משלו. עם הזמן, קטעיו המוזיקליים הפכו להיות יותר סטנדרטים מבחינת הלחן, אך עם שילוב גדול מאוד של אמצעים אלקטרונים. כל אלבום הכיל בדרך כלל קטע אחד או שניים קצרים וקליטים יותר לאנשים שפחות מכירים את יצירותיו כך שיוכלו להיות "להיטי רדיו" פוטנציאלים (3–5 דקות) ולמשוך את קהל המאזינים להקשיב לתקליט השלם, אשר בדרך כלל נחשב ל"קשה לעיכול" בגלל ייחודיותו.

ביוני 1981 הוציא את התקליט Les Chants Magnétiques (מילולית - "השירים המגנטיים", משחק מילים על Champs Magnétiques - "שדות מגנטיים"), האלבום הראשון בו נעשה שימוש בסינתיסייזר סיפרתי - ה־Fairlight CMI.

באותה שנה, הפך ליוצר המערבי הראשון שהורשה להופיע בסין מאז מותו של מאו. החל מאמצע אוקטובר נתן סדרה של חמישה קונצרטים בפקין ובשאנגחאי. ההופעות היו מוצלחות מאוד, וז'אר זכה להתקבל כחבר כבוד בקונסרבטוריון למוזיקה של בייג'ינג. ב־1982 הוציא ז'אר אלבום כפול המתעד את מסעו בסין.

ב־1983 הקליט ז'אר אלבום בשם Musique pour Supermarché (מוזיקה לסופרמרקט). האלבום יצא בעותק אחד בלבד ונמכר ב־6 ביולי 1983 במכירה פומבית בסכום של 69,000 פרנקים צרפתיים - שיא גינס שני לז'אר על המחיר היקר ביותר בו נמכר תקליט. ההכנסות מהמכירה הועברו לקרן לעידוד יוצרים צעירים בצרפת. המאסטר של התקליט הושמד אף הוא, כך שנותר רק העותק שנמכר. עם זאת, התקליט שודר פעם אחת ברדיו וקהל המעריצים נקרא להקליט את התקליט. איכות השידור הייתה נמוכה, שכן שודר בתחנה ששידרה בשיטת אפנון משרעת (AM) בלבד.

בנובמבר 1983 הוציא אוסף של מיטב הקטעים שלו: The Essential.

בנובמבר 1984 יצא אלבום נוסף שלו בשם Zoolook. האלבום הוקלט באולפן בניו יורק ועשה שימוש בכמות גדולה של קולות, שפות וניבים שונים, שהוקלטו במשך שנה וחצי ברחבי העולם. האלבום נבחר לאלבום האינסטרומנטלי של השנה בארצות הברית. באלבום התארחה בקולות רקע לורי אנדרסון וניגנה בו כל להקת הלווי שלה באותם ימים.

ב־1986 נבחר להיות האמן הראשי בחגיגות המשותפות של 25 שנה להיווסדה של נאס"א ו־150 שנה להיווסדה של מדינת טקסס. ב־5 באפריל הופיע ביוסטון בפני כ־1.3 מיליון צופים ונכנס שוב לספר השיאים של גינס כשהוא שובר את שיאו שלו. ב־5 באוקטובר הופיע בעיר הולדתו ליון בפני קהל של כ־800,000 איש במופע שנערך לכבוד בואו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני אשר נתן את ברכתו לפני תחילת המופע.

 
העיר יוסטון בזמן הופעתו של ז'אן מישל ז'אר, 1986

ב־1986 הוציא ז'אר את התקליט Rendez-vous (מפגש). הקטע הששי (והאחרון) בתקליט תוכנן להיות שילוב של מוזיקת אולפן ושל קטע סקסופון שהיה אמור להיות מנוגן בחלל על ידי האסטרונאוט רון מק'נר על־גבי מעבורת החלל צ'לנג'ר. מק'נר נהרג בהתפוצצות המעבורת והקטע האחרון הוקדש לזכרו ונקרא על שמו.

ב־1987 הוציא ז'אר תקליט נוסף, המתעד את שתי ההופעות הגרנדיוזיות של שנה זו: Houston-Lyon/villes en concert (יוסטון-ליון/ערים בקונצרט). על מנת לחגוג 10 שנות קריירה, פוליגרם מוציאים דיסקוגרפיה שלמה של ז'אר והוא נבחר לאזרח כבוד של עירו ליון.

ב־1988 הוציא ז'אר אלבום אולפן נוסף: Révolution. גם באלבום זה עשה שימוש בקולות רבים מהעולם, עם נטייה ברורה לכיוון מוזיקה מזרחית – בעיקר מוזיקה אסייתית ומוזיקה ערבית, בשילוב עם אלמנטים אלקטרונים. הקטע החמישי בתקליט זה (Révolutions, Révolution) עבר עיבוד מחודש בגרסה השנייה של התקליט שיצאה בשנת 1997. הקטע התשיעי בתקליט זה הוקדש לדולסי ספטמבר, דרום אפריקאית, פעילה נגד האפרטהייד שנרצחה בפריז ב־1988. באחד הקטעים, "London Kid", התארח בנגינת גיטרה האנק מרווין, הגיטריסט המוביל של להקת "הצלליות".

ב־8 וב־9 באוקטובר נתן הופעה כפולה על נהר התמזה כאשר הקהל הצטופף על גדות הנהר באזור התעשייה של לונדון: Destination Docklands. המופעים נערכו במזג אוויר קשה מאוד כאשר גשם שוטף יורד במהלך כל ההופעה. למרות זאת, כ־250,000 איש צפו בהופעה לאחר שקנו כרטיסים, ומעריכים שקרוב למיליון איש היו שם בסה"כ, כאשר אלו ללא כרטיסים נמצאים רחוק יותר.

ב־1989 ז'אר הוציא קומפילציה של הקטעים שנוגנו בקונצרט הראשון בלונדון: Jarre Live. לכבוד חגיגת מאה שנים למגדל אייפל, ניגן ז'אר קטע אחד בהופעה בה הופך מגדל אייפל לבמה ענקית.

ב־1990 הוציא ז'אר עוד אלבום אולפן: En attendant Cousteau (מחכים לקוסטו). חלקו הראשון של האלבום מושפע מאוד ממוזיקה אפריקאית ואילו חלקו השני הוא קטע אחד ארוך בהשראת קולות ימיים. התקליט מוקלט באולפן בטרינידד והוא מוקדש לחוקר הימים ז'אק קוסטו.

ביום הבסטיליה של 1991 נתן ז'אר קונצרט ענק כשהוא משתמש בגרנד ארש ו-3 מגדלים מאזור הלה דפאנס כמסכים להקרנה על במה בצורת פרמידה מעל הכביש. המופע החינמי ששמו היה "פריז לה דפאנס" משך יותר מ-2 מיליון צופים שעמדו כל הדרך עד לשער הניצחון. ספר השיאים של גינס שוב מעדכן את נתוניו עם כ־2.5 מיליון צופים.

ב־1991 הוציא ז'אר אלבום בו איגד קטעים שניגן בהופעות אך לא הופיעו עד אז בתקליטיו: Images.

ב־1992 ז'אר היה אחראי לחלק ממופע הפתיחה של אולימפיאדת החורף שהתקיימה באלברוויל שבצרפת. בנוסף, נתן הופעה Swatch the World בעיר זרמט שבשווייץ לכבוד מכירת השעון המאה מיליון של חברת סווטש. בהמשך נתן גם שלוש הופעות בדרום אפריקה.

ב־1993 חזר ז'אר מעט למקורות כאשר הוציא את התקליט Chronologie בו הוא חזר להשתמש בסינטיסייזרים האנלוגים הישנים שלו בהם השתמש ב־Oxygène וב־Equinoxe. מיולי עד אוקטובר ז'אר מופיע ב־15 ערים באירופה מול סך כ־600,000 צופים.

במאי 1993 נבחר ז'אר לשגריר של רצון טוב על ידי אונסק"ו. קטע שלו הנקרא Eldorado הופך להיות ההמנון של אונסק"ו.

ב־11 במרץ 1994 חזר ז'אר לסין להופעה לכבוד פתיחתו של האצטדיון הגדול של הונג קונג, הוא הועדף על פני מועמדים נוספים כגון מדונה או מייקל ג'קסון. לבקשת הרשויות, חלק לא קטן מהקטעים שנוגנו היו הקטעים אותם ניגן שנים קודם לכן בהופעותיו הראשונות בסין. ב־14 בנובמבר הוציא אלבום: Hong-Kong עם מיטב הקטעים מתוך ההופעות שלו באירופה ובהונג קונג.

שנת 1995 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת הסובלנות וז'אר יצא למסע הופעות לעידוד הסובלנות. ההופעה הראשונה ניתנה ב־14 ביולי במגדל אייפל לכבוד 50 שנה להיווסדו של אונסק"ו ומשכה קהל של כ־1.5 מיליון צופים. בשנה זו, הוציא אלבום נוסף מיוחד: Jarremix, הכולל אוסף רמיקסים של קטעים שלו.

ב־1996 נפרד ז'אר מאשתו שארלוט רמפלינג.

ב־18 בפברואר 1997 יצא האלבום Oxygène 7-13. באלבום זה חזר ז'אר לסגנון הראשוני שלו של Oxygène והוא מעין המשך לתקליט הישן. הוא גם השתמש באותם הכלים. הוא יצא למסע הופעות קצר באולמות סגורים, וב־6 בספטמבר ארגן הופעה במוסקבה לחגיגות 850 שנה לעיר. מעל ל־500,000 איש עמדו ברחבה שלפני אוניברסיטת מוסקבה, אבל כשלושה מיליון איש נוספים נדחקו ברחובות שמסביב ויכלו לשמוע ולראות חלק מהמופע. ז'אר שבר שוב שיא עם כ־3.5 מיליון צופים. בנובמבר יצא שוב אוסף מיוחד של קטעי Oxygène והאלבום: The Complete Oxygene.

באפריל 1998 הוציא ז'אר אלבום בעל אופי חדש:Odyssey Through 02 (הסימן O2 פירושו מולקולת חמצן). האלבום יצא על גבי תקליטור, וכלל, בנוסף על חלק קולי, גם חלק של מולטימדיה. החלק הקולי כלל בעיקר רמיקס של Oxygene. ביולי נתן ז'אר הופעה לכבוד סיום גביע העולם בכדורגל (המונדיאל) שהתקיים בצרפת באותה שנה וצפו בו כ־400,000 איש. היה זה קונצרט בסגנון הטכנו, בו בוצעו להיטיו על ידי מיטב הדיג'ייים בעולם. בשנה זו גם התגרש ז'אר מאשתו, לה היה נשוי כ־20 שנה.

חלק לא קטן משנת 1999 עסק בארגון אירוע מיוחד: המעבר לשנת 2000. היעד הנבחר היה אתר הפירמידות שבגיזה במצרים. המופע שכונה "12 החלומות של השמש" נערך בשעת המעבר שבין ה־31 בדצמבר 1999 ל־1 בינואר 2000 עם הדרן בזריחה, לעיני 120,000 צופים ביניהם נשיא מצרים חוסני מובארכ וזאת למרות ערפל כבד.

בתחילת שנת 2000 הוציא ז'אר אלבום נוסף: Metamorphoses. בניגוד לעבר, כמעט כל הקטעים באלבום זה כוללים קטעי שירה או דיבור המבוצעים על ידי אומנים שונים.

 
ז'אן מישל ז'אר בהופעה, 2009

ב־2001 נתן ז'אר הופעה בחופי אוקינאווה שביפן לכבוד ההתחלה האמיתית של האלף החדש בשם: Rendez-vous in Space (מפגש בחלל). ביוני נתן ז'אר שלושה קונצרטים באקרופוליס של אתונה ביוון. ההכנסות מהופעות אלו נתרמות לאגודה המטפלת בילדים חולי סרטן.

ב־2002 יצא עם המופע AERO.[1] המופע הראשון נערך בדנמרק אל מול 50,000 צופים. בשנה זו גם הוציא לאור ז'אר את אלבומו: Sessions 2000 בו ניסה סגנון ג'אז אלקטרוני. האלבום נחשב לחלש ביותר מבין אלבומיו ונפוצו שמועות שז'אר הזדרז להוציאו רק על מנת לסיים את התחייבויותיו כלפי חברת סוני ולסיים את החוזה שלו עימם.

בשנה זו התארס ז'אר עם שחקנית הקולנוע הצרפתית איזבל אג'אני, אך לבסוף החתונה לא יצאה אל הפועל.

ב־2003 הוציא ז'אר את אלבומו Geometry of Love.

באוקטובר 2004, נתן ז'אר שוב שני קונצרטים בסין בשיתוף עם תזמורת פילהרמונית ועם כמות נכבדה של אומנים מקומיים.

ב־2005 התחתן ז'אר עם השחקנית אן פריו.

באותה שנה קיים ז'אר קונצרט גדול, לעיני כ-170,000 איש, במספנות בגדנסק שבפולין, לרגל 25 שנה להקמת תנועת "סולדריות" שהוקמה במספנות. לך ואלנסה, מייסד התנועה שהפך לאחר מכן לנשיא פולין, התארח בהופעה.

ב-2011 הופיע ז'אר בנמל הרקולס במונקו לעיני 85,000 איש כדי לחגוג את חתונתם של אלבר השני, נסיך מונקו ושרלין. הזוג המלכותי התארח בהופעה.

נכון לשנת 2004, ז'אר מכר כ־80 מיליון אלבומים וסינגלים ברחבי העולם.[2]

הופעה בישראל עריכה

ז'אר הופיע בישראל בפעם הראשונה, והיחידה עד כה, ב-6 באפריל 2017 במצדה. ז'אר בחר להופיע במצדה במטרה לעורר מודעות להיעלמותו של ים המלח. ההופעה החלה קצת לאחר השעה 23:00 בלילה לעיני כ-7,000 צופים, במופע מולטימדיה יקר Zero Gravity, אלף מטר רבועים, שמרחפים באוויר באמצעות שני מנופי ענק. במופע כ-650 טון ציוד, שכולל 512 פנסים, 25 מכשירי לייזר ומעל ל-500 מטר מסכי לד. המסכים משולבים בקדמה ואחורי הבמה ומייצרים תחושת תלת־ממד.[3][4]

ז'אר וישראל עריכה

ז'אר מוכר בישראל פחות מאשר בשאר העולם. למרות זאת, מספר תוכניות טלוויזיה ורדיו עשו שימוש ביצירותיו, בהן:

אלבומי אולפן עריכה

  • 1971: La Cage, Erosmachine (תקליטים קצרים)
  • 1972: Deserted Palace
  • 1973: Les Granges Brûlées (פסקול)
  • 1976: Oxygène (יצא בעולם ב-1977)
  • 1978: Equinoxe
  • 1981: Les Chants Magnétiques (Magnetic Fields) (השדות המגנטים)
  • 1983: Musique pour Supermarché (Music For Supermarkets)(מוזיקה לסופרמרקטים)
  • 1984: Zoolook
  • 1986: Rendez-vous (מפגש)
  • 1988: Révolutions (מהפכה)
  • 1990: (En attendant Cousteau (Waiting for Cousteau (מחכים לקוסטו)
  • 1993: Chronologie
  • 1997: Oxygène 7-13.
  • 1998: Odyssey Through O2.
  • 2000: Metamorphoses
  • 2002: Sessions 2000
  • 2003: Geometry of Love
  • 2004: Aero. כולל תקליטור וכן DVD. עיבוד מחדש של קטעים רבים מוכרים וכן הוספה של ארבעה קטעים חדשים. האלבום הראשון בעולם שהוקלט בשיטת דולבי 5.1.
  • 2007: Téo & Téa. כולל תקליטור וכן DVD. הוקלט גם כן בשיטת דולבי 5.1.
  • 2015: Electronica 1: The Time Machine.
  • 2015: Electronica 1: The Time Machine]
  • 2016: Electronica 2: The Heart of Noise
  • 2016: Oxygène 3
  • 2017: Radiophonie Vol. 9
  • 2018: Equinoxe Infinity
  • 2019: Snapshots from EōN
  • 2020: Radiophonie Vol. 10
  • 2021: Amazônia
  • 2022: Oxymore

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ז'אן מישל ז'אר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מרב יודילוביץ', כמו חמצן לנשימה, באתר ynet, 14 בדצמבר 2005
  2. ^ Dreyfus Records - News - The Jean Michel Jarre Collection., dreyfusrecords, ‏2004-02-17
  3. ^ אסף מגל, ז'אן מישל ז'אר בישראל: עוצמתי וחד פעמי, באתר ynet, 7 באפריל 2017
  4. ^ רז ישראלי, מסיבת טבע: מופע הראווה המדהים של ז'אן מישל ז'אר במצדה, באתר nrg‏, 7 באפריל 2017
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27אן_מישל_ז%27אר&oldid=38429244"