ז'טיסו
| ערך מחפש מקורות | |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
זֶ'טִיסוּ, סֶמִירֶצִ'יֶה או שבעת הנהרות (בקזחית: Жетісу או Jetisy, בקירגיזית: Джетисуу, כלומר "שבעה נהרות", לפעמים תועתקו בכתב לטיני גם Zhetisu, Jetisuw, Jetysu, Jeti-su, Jity-su ובכתב קירילי: Жетысу, Джетысу, בטורקית: Yedi-su, ברוסית: Семиречье, בפרסית: هفتآب הַפְת-אבּ) הוא חבל ארץ היסטורי במרכז אסיה, הכולל כיום את דרום-מזרחה של קזחסטן. זהו עמק מדרוני המשתרע מרכס הרי טיין שאן הצפוניים והרי אלאטאו הדזונגריים עד לאגמים בלחש, סאסיקל ואלאקל והוא חב את שמו שמשמעותו בקזחית ובפרסית "שבעה נהרות" (מילולית:"שבע מים") לנהרות הזורמים מדרום-מזרח ונשפכים לימת בלחש:אילי, קאראטל, ביאן, אקסו, לפסי, בסקאן וסרקאן. לפי גרסאות אחרות חלק מהנהרות הנ"ל מוחלפים על ידי הנהרות שו, טנטק וקקסו, או איאגוז
גבולות האזור הם ימת בלחש בצפון, האגמים סאסיקל ואלאקל בצפון-מזרח, הרי אלאטאו הדזונגריים בדרום-מזרח והרי טיין שאן בדרום.
במאה ה-19 האזור סופח לאימפריה הרוסית ונודע ברוסית בתרגום "סמירצ'יה", כלומר "אזור שבעות הנהרות". כיום מרבית האזור הוא חלק ממחוז אלמטי של קזחסטן. שטחו הוא 224,000 קמ"ר ואוכלוסייתו כ־1,600,000 תושבים' עם צפיפות אוכלוסין של 7 תושבים / קמ"ר. עם זאת, מחוז סמירצ'יה הרוסי (אובלסט סמירצ'יה) כיחידה מנהלית של האימפריה הרוסית כלל לא רק את ז'טיסו פרופר. אזורי הספר הדרומיים והדרום-מזרחיים שלו כללו גם שטחים המהווים בימינו חלקים של צפון קירגיזסטן ועוד אזורים סמוכים נוספים בקזחסטן ובמה שמכירים כיום כאזור האוטונומי האויגורי שינג'יאנג שבסין.
היסטוריה עריכה
באלף הראשון לפני הספירה, במאות השישית-השלישית לפנה"ס חיו באזור שבטי הסאקים (סקיתים) וחבל ז'טיסו היה למרכז מדינתם הראשונה ; במאה השנייה לפנה"ס ועד המאה החמישית לספריה הוא היה מאוכלס ב אוסונים. באמצע המאה השישית ז'טיסו יחד עם מרכז קזחסטן של ימינו וחבל ח'ורזם נפלו בידי נוודים טורקיים. מאוחר יותר, באמצע המאה ה-6 נוצרה בו הח'אנות (קגנות) הטורקית המערבית. במאה ה-8 עד ל-758 התקיימה במקומות אלה מדינת הטורגשים ובשנים 766–940 קמה מדינת הקרלוקים. בשלהי המאה ה-10 חבל ז'טיסו סופח למדינת הקרחאנים ובשנות ה-1130 לזו של הקאראקיטאים. בהמשך הוא נשלט על ידי חריידים ובתחילת המאה ה-13 נכבש על ידי המונגולים של ג'ינגיס חאן. כתוצאה מהתפרקות האולוס צ'גטאי במאה ה-14 התארגנה בו מדינה מונגולית חדשה - מוגוליסטן. במאה ה-15 קמה בג'טיסו החאנות הקזחית והוקם בו הז'וז הקזחי הישן.
במאה ה-17 השטח השתייך לח'אנות הדזונגרית. ב-1755 סין בימי השושלת צ'ינג סיפחה את החבל תחת פיקודו של הגנרל אי לי שרבע את מושבו במבצר הוייואן (אי לי או מנצ'ו קולג'ה), כ 30 ק"מ מערבית לגולג'ה או אינינג של ימינו.
ב-1854 רוב האזור סופח על ידי האימפריה הרוסית, לפני מלחמת קרים הגרמה להאטת ההתקדמות הרוסית דרומה. בהתאם להסכם טרבגאטאי רוסיה סיפחה בערך 906,450 קמ"ר על חשבון חבל שינג'יאנג מסין. באותה שנה במקום מבצרים הקימו הרוסים שנימבצרים אלמטי, אז ורני, ובישקק, אז פישפק, והעמידו בהם חילות מצב במקום מבצרים קקאנדיים ישנים שבשולי הערבות.
אחרי כיבוש האזור על ידי רוסיה הצארית, החלה בו התיישבות סלאבית, בעיקר של קוזקים, שנודעו כקוזקים של סמירצ'יה. בשנת 1867 הוקם האזור המנהלי (אובלסט) או המחוז סמירצ'יה, שכלל את חבל ז'טיסו ובנוסף עמק צ'וי או שו ושטחים הרריים מטיין שאן. בשנים 1884-1867 אזור סמירצ'יה היה חלק מפלך-העל טורקסטן או הטורקסטן הרוסי ובשנים 1884–1899 שויך לפלך העל של הערבות. ב-1899 חזר להיות חלק מטורקסטן. האזור חולק לששה מחוזות, שבירותיהם היו: ורני (אלמטי), בירת הזור, ג'רקנט, קאפאל, פישפק, פרז'בלסק וסרגיופול.
לפני המהפכה הרוסית העיסוק העיקרי של תושבי ז'טיסו - הרוסים, הטראנצ'ים, הדזונגרים וגם של חלק מהקזחים, היה החקלאות. הם גידלו חיטה, שעורה, שבולת-השועל, דוחן, אורז ותפוחי אדמה. כמו כן היו גידולים של צמחים נושאי שמן מספוא ירוק וכן כותנה, קנבוס, פשתן ופרג. עיסוקם הראשי של הקזחים היה גידול בעלי חיים:סוסים, בקר, כבשים, גמלים,עזים וחזירים. נפוצו גם הפרדסנות וגידול הפירות. השלטון הרוסי פיתח שני גנים לדוגמה. נפוץ מאוד גם גידול הדבורים בתי החרושת העיקריים היו טחנות קמח, מזקקות, בתי חרושת לעורות ובתי חרושת לטבק. בקרב הקזחים המיושבים והנוודים כאחד התפתחו מלאכות כמו אריגת שטיחים, ייצור מוצרי לבד, ייצור הציוד לסוסים כמו אוכפים, פרסות ורתמות. הסחר עם סין הגיע בשנת 1911 לכמעט חצי מיליון לירות שטרלינג בשנה.
אחרי מלחמת רוסיה–יפן ובניית קו הרכבת טרנס-אראל, הואצה מאוד ההתנחלות הרוסית באזור, בחסות המנהל הכללי של ההתיישבות (Переселенческое Управление) שמושבו היה בסנקט פטרבורג. המושל האחרון של האזור היה וסילי בלבנוב ובראש ההתנגדות האנטיבולשביקית עמד הגנרל אלכסנדר דוטוב .
אחרי מרד הבסמאצ'ים בשנת 1916 ומהפכת אוקטובר ב-1917 טבחו הקזחים באזור כ-2,500 מתנחלים רוסים. מתקפת-הנגד הבולשביקית הרוסית העקובה בדם שמפקדותיה ישבו בטשקנט ובוורני גרמה למותם של אלפי קזחים. בסופו של דבר אחרי סדרה של מסעות צבאיים בפיקודו של מיכאיל פרונזה הכוחות הבולשביקים כבשו ב-1920 את החבל כולו. דוטוב ובלבנוב נמלטו לסין. בשנת 1920 הוכרזה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית הקזחית שכללה החל מ-1924 את חבל ז'טיסו. היא הפכה ב-1931 לרפובליקה הסובייטית סוציאליסטית הקזחית. ב-1924 ז'טיסו נכללה בתוכה.ב-1936 גם הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקירגיזית הפכה לרפובליקה מלאה, חלק מברית המועצות. היא כללה חלק מדרום ז'טיסו. עם עצמאותן של קזחסטן וקירגיזסטן ב-1991 שתי המדינות חילקו את חבל ז'טיסו ביניהן, כשהחבל ההיסטורי פרופר הוא חלק ממחוז אלמטי של קזחסטן. הוא נמצא לא רחוק מאזור הספר בגבול עם קירגיזסטן. בצפון הוא גובל עם המחוז הקזחי סמיי (סמיפלטינסק לשעבר) ובדרום עם סין. בירת האזור היא אלמטי, בירת קזחסטן
גאוגרפיה עריכה
מחוז סמירצ'יה במאה ה-19 עריכה
במאות ה-19–20 שטח המחוז סמירצ'יה היה 147,300 קמ"ר. סמירצ'יה גבל במחוז סמיפלטינסק בצפון, באזור שינצג'יאנג של סין במזרח ובדרום, ובמחוזות פרגנה, סיר דריה ואקמולינסק במערב.
צורות נוף עריכה
הרי אלאטאו הדזונגריים, שהפרידו את המחוז מהמחוז הסיני קולג'ה (כיום - הפרפקטורה האוטונומית הקזחית בסין), משתרעים דרומית-מערבית אל עבר נהר אילי, כשגובהם הממוצע הוא 2,700 מ' מעל רמת הים, וכמה פסגות שלו עוברות אף 3,400 ו-4.300 מ' גובה. בדרום המחוז מתערבבות ביניהן מערכות הרי אלאטאו וטיין שאן. שני רכסים של האחרונים, טרנס-אילי אלאטאו וטרסקיי אלאטאו, מתרוממים לאורך החוף הצפוני של אגם איסיק קול, ומגיעים לגבהים של 000 3,000-4,600 מ'. מדרום לאגם, שני רכסים של טיין שאן, מופרדים ביניהם על ידי עמק נארין, פונים לאותו כיוון, ומרימים את פסגותיהן המושלגות ל-1,800 ו-2,400 מ'. מערבה מן האגם נראים המדרונים התלולים של רכס אלכסנדר, שגובהם מגיע ל 2,700-3,000 מ', עם פסגות שמתרוממות גם 900-1,200 מ' יותר, ונכנסים למחוז השכן סיר דריה (שבו שוכנות הערים הקזחיות הדרומיות שימקנט, אוליה אטה, כיום טראז וחזרת-א טורקסטן, כיום העיר טורקיסטן). קומפלקס אחר של הרים בעלי גובה נמוך יותר מתרוממים צפונית מערבית מכיוון טרנס אילי אל הקצה הדרומי של ימת בלחש. בצפון, בגבול עם מחוז סמיפלטינסק, נמצאים החלקים המערביים של רכס טרבאגאטאי, שפסגותיו אינן מגיעות להיות מושלגות באופן תמידי. שאר המחוז כולל ערבות פוריות בסרגיופול, כיום איאגוז הצפוני-מזרחי, וערבות חוליות בלתי ניתנות ליישוב מדרום לימת בלחש: טאוקום, סארייסיק אטיראו וליוקום, הנחצות על ידי עמקים יבשים (באקאנה).
האזור מכוסה בעיקר בצמחייה מדברית המשמשת למרעה חורפי. רק בצפון-מערב, בסביבת הנהר עתיר המים אילי, מופעלת השקיה לצורך חקלאות. ההרים השוליים מתעטפים ביערות נשירים עד לגובה 2000 מ', מעבר לכך ביערות מחטניים. דרומה מהן במרגלות ההרים ובכניסה לעמקים, ישנם שטחים עתירי אדמה פורייה.
אקלים עריכה
האקלים של חבל ז'טיסו הוא יבשתי. בערבות שליד האגם בלחש חורפים קרים מאוד. האגם קופא כל שנה, כשהטמפרטורות סביבתו נופלות ל -11°C. בערבות מסביב אלא-קול הרוחות מעיפות את השלג. המערב מחורף לאביב הוא חד מאוד והערבות מצמיחות חיש מהר צמחייה המתחרכות מתחת קרני השמש. הנוף מורכב בעיקר מערבות עם צמחייה במיוחד לאורך שבעות הנהרות ועל חוף ימת בלחש. הטמפרטורות הממוצעות באזור הן: באלמטי (גובה 733 מ') 8°C ממוצע שנתי, בינואר C° -8, ביולי +C° 23 ; בפרז'בלסק (גובה 1660 מ') - הממוצע השנתי - ממוצע שנתי C° 2.5, בינואר - -5C°, ביולי - +17 C°; בהרים יותר גבוהים - בנרין (גובה 2,100 מ') הממוצע השנתי הוא 6.5 C°, בינואר -17 C°, ביולי - +18 C°.
הידרוגרפיה עריכה
הנהר החשוב באזור הוא אילי, הנכנס לז'טיסו מהרי טיאן שאן המתרוממים בפרפקטורה האוטונומית הקזחית אילי של סין העממית, בצפון סינג'יאנג, וזורם לאורך 250 ק"מ עד שנשפך לאגם בלחש. גם הנהר צ'ו נובע מהרי טיאן שאן וחוצה צפונית-מערבית את המחוז אקמולינסק לשעבר שב"גוברנטורות-הגנרלית של הערבות". הנהר נרין פונה דרומית-מערבית בתוך בקעת אורך של הרי טיאן שאן, ונכנס לעמק פרגנה כדי להישפך לסיר דריה.
האגמים העיקריים של האזור כוללים את האגם בלחש (או דנגיז) ואת האגם אלה קול, שהיה מחובר לבלחש בעידן הפוסט-פלאוקני, בעוד שכיום הוא עומד כמה מאות רגל גבוה ממנו, ומתחבר עם שרשרת אגמים יותר קטנים:סיסיק קול, איסיק קול, והאגמים ההרריים סון-קול וצ'טיר-קול.
דמוגרפיה עריכה
לפי הערכה שנערכה ב-1906 חיו בז'טיסו - סמירצ'יה 1,080,000 תושבים. ההרכב האתני היה כדלהלן:קזחים - 76%, רוסים 14%, טראנצ'ים (קבוצה אתנית מוסלמית החיה באגן טארים) - 5.7%.
כלכלה עריכה
חקלאות עריכה
בז'טיסו מגדלים בעיקר חיטה, שעורה, שבולת השועל, דוחן, אורז ותפוחי אדמה. גידולים נוספים כוללים כותנה, קנבוס, פשתן ופרג. הקזחים התמחו מזה שנים רבות בגידול הסוסים, הבקר, הכבשים, הגמלים, העזים והחזירים. מפותחת גם הפרדסנות.