ז'יל בושרי
ז'יל בושרי (בצרפתית: Jules Boucherit; 29 במרץ 1877, מורלה (Morlaix) – 1 באפריל 1962, פריז) היה כנר צרפתי, מורה לכינור וחסיד אומות העולם.
 | |
| לידה |
29 במרץ 1877 מורלה, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1 באפריל 1962 (בגיל 85) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות באנייה |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
כינור |
| בן או בת זוג |
Denise Soriano-Boucherit |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (28 בפברואר 1993) |
  | |
קורות חיים עריכה
בושרי למד בקונסרבטואר של פריז, בין היתר תחת המורה ז'יל גארסה (אנ'). בגיל 27 זכה בפרס הקונסרבטואר. הוא ניגן בתזמורת עם הכנר ז'אק טיבו ופעל עם הכנר מרסל שאיי (Marcel Chailley). בין תלמידיו היו ז'ינט נבה, כריסטיאן פרה (Christian Ferras), מנואל רוזנטל, מישל ורלופ (Michel Warlop), עברי גיטליס ואחרים.
פעילותו בתקופת השואה עריכה
באוקטובר 1940, מספר חודשים לאחר תחילת הכיבוש הגרמני בבלגיה, בעת מלחמת העולם השנייה, החלה שנת הלימודים בקונסרבטואר, ולבושרי היו לפחות שבעה תלמידים יהודים. הוא המשיך ללמד אותם למרות האיסורים הגרמניים. בתירוץ שבריאותו מעורערת (הוא היה בשנות השישים לחייו) הצליח בושרי לקבל אישור להעביר את כל כיתת הלימוד שלו אל מחוץ לפריז, אל בורון-מארלוט (Bourron-Marlotte), אל מגוריה של הפסנתרנית מגדה טאליאפרו (Tagliaferro) שנאלצה לברוח לדרום אמריקה ונתנה לו רשות להתגורר שם.
בקיץ 1942, עם תחילת גירוש היהודים מפריז, ברחו תלמידים יהודים רבים של בושרי מפריז אל הבית בו התגורר בבורון-מארלוט. הוא המשיך ללמד אותם, נתן להם מחסה וסיפק את צורכיהם. תושבי האזור נמנעו מלדווח לגסטפו וכך הצליח בושרי להציל את תלמידיו.
לאחר המלחמה עריכה
בשנת 1956 נשא בושרי את תלמידתו היהודיה דניז סוריאנו (Denise Soriano, 2006-1906), שהפכה עם הזמן לכנרת ידועה ולמורה לכינור בזכות עצמה.
בשנת 1994 הוכר ז'יל בושרי על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים עריכה
ז'יל בושרי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- על ז'יל בושרי באתר יד ושם (באנגלית)
.svg){kind=logo}
