ז'ן דמן
ז'ן דמן (בצרפתית: Jeanne Daman-Scaglione; 1918 – 1986) הייתה מורה וחסידת אומות העולם מבלגיה.
 | |
| לידה |
14 בנובמבר 1918 בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
1986 (בגיל 67 בערך) קרוליינה הצפונית, ארצות הברית |
| מדינה |
בלגיה |
| מקצוע |
מורה, לוחמת מחתרת, עובדת סוציאלית |
| בן או בת זוג |
Aldo Scaglione |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (2 בפברואר 1971) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ז'ן דמן |
  | |
קורות חיים עריכה
דמן נולדה באנגליה ב-1918, לאחר שהוריה עברו לשם מבלגיה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הם חזרו לבלגיה עם ילדתם עם תום המלחמה. ב- 1940 סיימה את הכשרתה כמורה בגן ילדים. למרות שחוקת בלגיה קבעה כי כל ילד זכאי לחינוך ציבורי, סגרו השלטונות את גני הילדים הציבוריים בפני ילדים יהודים דמן התפטרה במחאה ועברה ללמד בגן יהודי. [1]
פעילותה בתקופת השואה עריכה
בשנת 1942 הצטרפה ז'ן דמן לצוות המורים בבית הספר "הקטנים שלנו" (Nos Petits) בבריסל כדי לסייע לילדים יהודים. היא עשתה זאת לאור בידודה של הקהילה היהודית בעיר ובמדינה כולה, עקב פעילות כוחות הכיבוש הנאציים ופעילותם של משתפי הפעולה המקומיים. דמן הייתה אם בית בבית הספר. הנאצים החלו לגרש את יהודי בלגיה בקיץ 1942.
נקודת מפנה בחייה קרתה כאששר אנשי גיסטאפו הגיעו לגן ובקשו לקחת שלושה ילדים להוריהם. היא הבינה שזהו שקר והחליטה לא לסכן את הילדים האחרים, למסור את הילדים, אולם לפעול בנחישות להצלת יהודים.
לאחר שהייתה עדה לתחילתם של המעצרים ההמוניים של יהודים בעיר, החלה דמן בהצלת יהודים. המחתרת היהודית הגדולה בבלגיה, "הוועד להגנת היהודים", Comité de Défence des Juifs en Belgique, (אנ') החלה להשתמש בעזרתה של דמן לשם הצלת ילדים יהודים שהופרדו מהוריהם.
השלטונות סגרו את בית הספר "הקטנים שלנו". הוריהם של ילדים יהודים רבים גורשו למחנות ההשמדה במזרח אירופה. דמן סייעה בהסתרתם של עשרות ילדים יהודים. היא ליוותה אותם למקומות מסתור בקרב משפחות בלגיות ושמרה עמם על קשר. דמן סייעה בכך בעזרת הסוכנות הלאומית למען הילד (Oeuvre Nationale de l'Enfance; ONE (צר')), ארגון אשר הקים והפעיל רשת של בתי מחסה לילדים בכל בלגיה, וכן בעזרת נלי למר, עוזרתה של איבון נווז'ן, ואישי ציבור בלגים.
בהמשך סייעה דמן גם ליהודים מבוגרים. היא הייתה ממקימותיה של רשת יהודיות שעבדו במשקי בית בלגיים וסיפקה לנשים אלה מסמכי זהות מזויפים וכרטיסי מזון. בנוסף לכך עקבה אחר משתפי פעולה עם הנאצים והעבירה מידע עליהם למחתרת, כדי שזו תוכל לחסלם. במשך הזמן היא קיבלה על עצמה זהות מזויפת והייתה ובצעה פעולות מסוכנות ביותר. לקראת סוף המלחמה החלה דמן להיות מעורבת בפעולות הבלתי חוקיות של "התנועה הלאומית הבלגית" (אנ') המחתרתית ואף הכוחות המחתרתיים המזוינים של בלגיה (Partisans Armés) (אנ'). דמן ושותפיה הצילו כ- 2,000 יהודים במהלך המלחמה. היא אמרה "שוכנעתי כי לא-יהודים צריכים להיות פעילים בהצלת חיי יהודים או להיות אחראים כמשתפי פעולה עקיפים (של הנאצים)"
לאחר המלחמה עריכה
לאחר המלחמה סייעה דמן לילדים ניצולי השואה וכן לאיחוד ילדים ניצולים עם משפחותיהם. היא הייתה מותשת נפשית ופיזית. היא עברה לארצות הברית, אך עד מהרה החלה לטייל ברחבי הארץ ולשתף את סיפוריה וחוויותיה. היא ביקרה מספר פעמים במדינת ישראל, וב-1971 הוענק לה תואר חסידת אומות העולם.
הוקרה עריכה
- בשנת 1971 הוכרה דמן על ידי יד ושם בתור חסידת אומות העולם.
- בשנת 1980 קיבלה דמן מדליית הוקרה מנציגי יהדות בלגיה על פעילותה בתקופת השואה.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ צדיקים בין האומות - דמן סקגליוני ז'אנה, באתר ספריית וינר לחקר העידן הנאצי והשואה אוניברסיטת תל אביב
