זהרה שץ
זהרה שץ (20 ביולי 1916 – 4 באוגוסט 1999) הייתה פסלת ישראלית, כלת פרס ישראל לציור ופיסול. בתו של מייסד "בצלאל", בוריס שץ.
 | |
| לידה |
1916 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1999 (בגיל 83 בערך) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות הקישוט |
| תחום יצירה |
פיסול |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1955) פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה לד"ר אולגה פבזנר-שץ ופרופ' בוריס שץ, מייסד "בצלאל". את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית בירושלים סיימה ב-1933 והמשיכה בלימודי אמנות באקדמיה גראנד שומיאר בפריז. בשנת 1937 השתתפה בעיצוב הביתן הארצישראלי בתערוכה העולמית שם. ב-1938 הצטרפה לאחיה הבכור, בצלאל, בקליפורניה, והתגוררה בארצות הברית עד שנת 1951.
ב-1960 עיצבה את מנורת יד ושם. הפסל זכה בפרס השני בתחרות לעיצוב סמל יד ושם,[1] דגם מוגדל שלו הוצב ביד ושם ב-1985, ולימים אומץ הפסל בתור סמל יד ושם. בשנה זו עזבה לקליפורניה ונישאה לפסל והצייר אליוט פרנסיס סנדו (Elliott Franz Sandow), אותו הכירה בלוס-אנג'לס עוד בראשית שנות הארבעים. התגוררה ויצרה בארצות הברית עד פטירת בעלה ב-1978, שבעקבותיה שבה לירושלים. במקביל לפעילותה בשטחי אמנות שונים, עסקה גם בהוראת האמנות בישראל ובארצות הברית, הייתה יועצת לעיצוב תעשייתי במשרד המסחר והתעשייה.
הציגה בתערוכות יחיד רבות בישראל ומחוצה לה, ביניהן במוזיאון תל אביב לאמנות, בבית האמנים בירושלים ובמוזיאון סן-פרנסיסקו לאמנות מודרנית. כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות במוזיאונים וגלריות בעולם.
בין עבודותיה המייצגות: עבודות חדשניות בפרספקס, תחריטים, תכשיטים, עטיפות לספרים, קירות מסך למוסדות ציבור ומסעדות, פנלים וקירות באוניית צים שלום, תשמישי קדושה, פסלים בתנועה (מוביילים), דלתות ושערים, ציורי שמן ופיסול סביבתי. הן הוצגו במקומות רבים בארץ ובעולם.
זכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס דיזנגוף לאמנות, פרס 'יד ושם', פרס המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ופרס הזהב בטריאנלה מילאנו. בשנת 1955 הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור ופיסול.
זהרה שץ, האחרונה בשושלת שץ, נפטרה ב-1999 בירושלים. נטמנה בהר המנוחות.
מנימוקי ועדת השופטים לפרס ישראל עריכה
החלטת ועדת השופטים לפרסי ישראל לאמנות לשנת תשט"ו-1955:
מרת זהרה שץ תרמה תרומה חשובה לאמנות הכללית, בהכניסה שיטה חדשה בשטח האמנות המופשטת באמצעות חומרים חדשים תוך שיתופם בחומר פלסטי.
ליצירותיה של מרת זהרה שץ יצאו מוניטין בכל העולם והיא גרמה להתפתחות אסכולה שלמה של אמנים ויוצרים במלאכת-מחשבת שפיתחו ענף אמנותי זה.
על פרי כפיה חופפת רוחה היוצרת של ארץ ישראל וחן הארץ נסוך עליו. עם שובה לישראל העלתה לתנופה חדשה את מלאכת המחשבת בארץ בשתפה פעולה עם אחיה בצלאל שץ ועם גיסתה מרת לואיז שץ.
במלאכת מחשבת זו נתרמה תרומה נכבדה שהביאה לתחייתם של כמה מענפיה וביחיד במתכת - מלאכה עתיקת ימים ובעלת מסורת יהודית בכל ארצות המזרח התיכון.
מרת זהרה שץ וחבריה לעבודה אשר אביהם הדגול פרופסור ב. שץ ז"ל שמש להם דוגמה ומופת מצאו אף הם את הדרך לעולים חדשים לעדותיהם המביאים עמם את מסורת מלאכת-המחשבת היהודית - הם חדשו מסורת ברוח תקופתנו ושיוו למלאכתם פרצוף ישראלי.
קישורים חיצוניים עריכה
- בית שץ (אורכב 02.01.2021 בארכיון Wayback Machine) אתר הבית של "בית שץ", המנציחה את פעילותו של משפחת שץ בירושלים
- סרט "הבית ברחוב בצלאל", קישור לסרט המספר על פעילותה של משפחת שץ
- רטרוספקטיבה בבית האמנים ירושלים, קישור לתערוכתה של זהרה במלאת 100 שנים ליסוד בצלאל, 2006
- בוריס שץ כהן האמנות, מתוך אתר תערוכה במוזיאון ישראל
- פרופ' רחל אלבוים-דרור, גן עדן, גן האהבה ועמק רפאים (על בוריס שץ וספרו "ירושלים הבנויה"), פורסם ב"עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל" - גיליון 186, 2006, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אמנות לעם, תולדות חייו של בוריס שץ במדור זקנות ציון בנענע
- צבי גלי, תערוכת שץ במוזיאון תל אביב, 1 בינואר 1954
- מונוגרפיה, באתר "המחסן של גדעון עפרת"
- ראיון עמה בערוץ 2, באתר "יוטיוב"
הערות שוליים עריכה
- ^ כתב העת "ידיעות יד ושם", שבט תשכ"א, פברואר 1961