זינוביי אברמוביץ' קונצבוי

זִינוֹבִיִי אַבְּרָמוֹבִיץ' קוֹנְצֵבוֹי
Зиновий Абрамович Концевой
	אין תמונה חופשית
לידה	25 ביולי 1903; ניקופול, פלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית
פטירה	5 בפברואר 1990 (בגיל 86); מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות "חובאנסקויה"
השכלה	האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה
השתייכות	הצבא האדום
תקופת הפעילות	1920–1961 (כ־41 שנים)
דרגה	גנרל-מיור
תפקידים בשירות
	חיל הנדסה
פעולות ומבצעים
	מלחמת האזרחים ברוסיה; מלחמת העולם השנייה חזית קורסק; חזית סטלינגרד; חזית הדון; החזית המרכזית; חזית וורונז'; קרב דנייפר; החזית האוקראינית הראשונה; מבצע לבוב-סנדומייז'; החזית האוקראינית הרביעית; הקרב על פראג; ;
עיטורים
	גיבור ברית המועצות (מס' 1887; 17.10.1943) ; עיטור כוכב הזהב ; 2 עיטור לנין (מס' 13628) ; 3 עיטור הדגל האדום (10.01.1944 ואחד על מספר השנים בשירות) ; 2 עיטורי קוטוזוב מדרגה שנייה (06.04.1945); עיטור הכוכב האדום (19.03.1943) ; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה; עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה (04.03.1945); מדליית העוז (1941) ; מדליה על הגנת סטלינגרד (17.10.1943) ; "20 שנים לצבא האדום" ; ומדליות אחרות ;
תפקידים אזרחיים
	מתקן נעליים, מרצה
הנצחה
	שמו טבוע היכל התהילה על הר ההשתחוות במוסקבה; שמו טבוע על יד זיכרון אמא מולדת בקייב;

זִינוֹבִיִי אַבְּרָמוֹבִיץ' קוֹנְצֵבוֹי (ברוסית: Зиновий Абрамович Концевой; ‏25 ביולי 1903^[11] - 5 בפברואר 1990) היה יהודי סובייטי, שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו בניהול צליחת נהר דנייפר במהלך מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה עריכה

נולד בעיר ניקופול של האימפריה הרוסית במשפחתו של פקיד אבר (ה)ם ואשתו לאה עם עוד שישה אחים ואחיות. לאחר המלחמה וטיהורי סטלין נשארו לו שתי אחיות בלבד^[12]. סיים בית ספר. בהמשך עבד כמתקן נעליים בחרסון.

התגייס לצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ב-1920, השתתף בלוחמה עם כוחותיו של פיוטר וראנגל^[13]. באותה השנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית. ב-1926 סיים מכללה צבאית להנדסה ועד שנת 1930 פיקד על יחידות הנדסיות שונות. ב-1935 סיים אקדמיה צבאית להנדסה. בין השנים 1936–1940 שירת כמפקד הנדסת האוגדה באוגדת סיור.

עם תחילת המלחמה מונה למפקד מטה הארמייה הפולסת והשתתף בקרבות על מוסקבה ולנינגרד^[14]. ב-1942 מונה להיות מפקד מטה חיל ההנדסה בחזית הדון והחזית המרכזית. על פועלו בחזית הדון קיבל עיטור הכוכב האדום^[15]. נפצע קלות באוקטובר 1943^[16]במהלך קרבות על שחרור קייב^[17]. מ-1943 ועד 1945 נהיה למפקד חיל ההנדסה של הארמייה ה-60.

במהלך צליחת דנייפר במהלך קרב דנייפר הצליח לארגן אמצעי צליחה רבים, כמו רפסודות, דוברות ומעבורות. הוא עצמו פיקד על הקמת ארבעה גשרי צליחה מה שאיפשר העברה מהירה של כוחות צבא ולוגיסטיקה לאזורי הגדה הימנית בשליטת הצבא האדום (פלצדרמים). על כך קיבל עיטור "גיבור ברית המועצות", כוכב הזהב ועיטור לנין. בהמשך במהלך פעולות ליד מאלין הכוחות תחת פיקודו נטרלו כאלפיים מוקשים ובהמשך הציבו כ-15 גשרים ועל כך הוא עוטר בעיטור הדגל האדום^[18].

במהלך מבצע ויסלה-אודר פעולותיו עזרו בכניסת הכוחות לקרקוב ועל כך עוטר בעיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה^[19].

לאחר המלחמה המשיך את השירות בכוחות המזוינים של ברית המועצות. ב-1948 סיים את האקדמיה הצבאית של המטה הכללי. בין 1948 ל-1950 פיקד על חיל ההנדסה במחוז הצבאי של קובאן (שהתבסס על הארמייה ה-60). לפי הכתבה שפרסם יבגני רוז'קוב ב"ווסטוק רוסיי" ("Восток России"), עיתון של מגדן מאוקטובר 1992, השתתף בסוף שנות ה-40, תחילת שנות ה-50 בחלק ההנדסי של פריסת כוחות סובייטיים במפרץ פרווידנייה ובניית בסיסי טילים ליד אנאדיר^[20].מ-1951 הרצה באקדמיה צבאית להנדסה. קיבל תואר דוקטור בנושא צבא. ב-1961 שוחרר מן השירות.

לאחר שחרורו עבד כמרצה במכון ערב כלל ארצי להנדסת בנייה^[21]. התגורר ועבד במוסקבה. נקבר בבית הקברות "חובאנסקויה".

הערות שוליים עריכה

[גיבורי_המדינה-1] ¹ ² דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (רוסית)

[2] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[3] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[4] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[5] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[6] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[7] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[8] מידע מבסיס הנתונים "זיכרון העם" (רוסית)

[9] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[10] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[11] 12 ביולי 1903 לפי הלוח היוליאני

[12] 1-אדה קולמן, "הזיכרון לא קפה" על מחברת יקטרינה קולמן, סטוקהולם, 19.11.2009 באתר "Literary-artistic and cultural magazine «Benefactor and World»", 2011(רוסית)

[13] א. פטייב, איגור אנצישקין, "13 גנרלים של ארץ ניקופול", בעיתון "רפורטיור", 2017 (רוסית)

[14] בסיס נתונים "הרגימנט האל-מותי" (רוסית)

[15] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[16] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[17] בסיס נתונים "הרגימנט האל-מותי" (רוסית)

[18] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[19] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[20] "המלחמה הקרה" על גדות האוקיינוס השקט, באתר "מולדתי - מגדן" (רוסית)

[21] בסיס נתונים "הרגימנט האל-מותי" (רוסית)

[11]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

תפקידים בשירות
אין תמונה חופשית
לידה	25 ביולי 1903 ניקופול, פלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פטירה	5 בפברואר 1990 (בגיל 86) מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות "חובאנסקויה"
השכלה	האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה
השתייכות	הצבא האדום הצבא האדום
תקופת הפעילות	1920–1961 (כ־41 שנים)
דרגה	גנרל-מיור
חיל הנדסה
פעולות ומבצעים
מלחמת האזרחים ברוסיה מלחמת העולם השנייה חזית קורסק חזית סטלינגרד חזית הדון החזית המרכזית חזית וורונז' קרב דנייפר החזית האוקראינית הראשונה מבצע לבוב-סנדומייז' החזית האוקראינית הרביעית הקרב על פראג
עיטורים
גיבור ברית המועצות (מס' 1887; 17.10.1943)^[1]^[2] עיטור כוכב הזהב 2 עיטור לנין^[1] (מס' 13628) 3 עיטור הדגל האדום (10.01.1944 ואחד על מספר השנים בשירות)^[3] 2 עיטורי קוטוזוב מדרגה שנייה (06.04.1945)^[4]^[5] עיטור הכוכב האדום (19.03.1943)^[6] מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה (04.03.1945)^[7] מדליית העוז (1941)^[8] מדליה על הגנת סטלינגרד (17.10.1943)^[9] "20 שנים לצבא האדום"^[10] ומדליות אחרות
תפקידים אזרחיים
מתקן נעליים, מרצה
הנצחה
שמו טבוע היכל התהילה על הר ההשתחוות במוסקבה שמו טבוע על יד זיכרון אמא מולדת בקייב