זיתיים
זיתיים (שם מדעי: Oleaceae) היא משפחה של שיחים זקופים ומטפסים ועצים מסדרת הצינוראים, המונה 29 סוגים וכ-769 מינים[1]. המינים נפוצים באזור הטרופי ובאזור הממוזג ובעיקר במזרח אסיה ובאוסטרליה שמספר מינים שוכנים גם בסין, דרום אפריקה ואמריקה הצפונית[1][2]. באזורים הטרופיים הזיתיים שוכנים במגוון בתי גידול מיער יבש טרופי ועד ליער עננים. המשפחה קרויה על שם הסוג זית אך, היא כוללת את היסמין והלילך.
 זיתיים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיתיים |
| שם מדעי | |
 Oleaceaeהופמנסג ולינק, 1809 | |
| |
המאובנים העתיקים ביותר של הזיתיים תוארכו לסוף תקופת הקרטיקון לפני 70 מיליון שנה[3].
הערך הכלכלי של המשפחה הוא רב וכולל שמן זית, צמחי נוי. ועצה.
בישראל יש רק ארבעה מינים ממשפחה גדולה זו: בר-זית בינוני, זית אירופי, יסמין שיחני ומילה סורית[4]. ואקלמו בה מינים זרים לנוי מהסוגים: מילה, יסמין, לילך, ליגוסטרום (למשל ליגוסטרום מבריק), פונטנסיה ופורסיטיה[5].
מאפיינים עריכה
משפחת כוללת אך ורק צמחים מעוצים.
הענפים והענפים צעירים מכוסים עדשתיות, שהן כתם מחוספס, כהה, מורם במקצת, הפורץ דרך האפידרמיס ושונה מסביבתו בגבעול ובשורש. סידור העדשתיות על פני הגבעולים שונה הוא. לפעמים הן מופיעות בשורות אורך או רוחב, אך על פי רוב הן מפוזרות על פני השטח בצורה בלתי סדירה. מבחינה אנטומית העדשתיות הן קבוצות תאים בעלות חללים בין-תאיים המפסיקות את רצף השעם ומאפשרות לחמצן להיכנס אל הרקמות החיות המכוסות שעם[6].
הלוואים חסרים על פי רוב.
העלים על פי רוב נגדיים, לעיתים מסורגים או דוריים, פשוטים (למשל, ליגוסטרום ולילך) או מורכבים (למשל, יסמין ומילה), תמימים (למשל, ליגוסטרום) או משוננים (למשל בר-זית). העירוק מנוצה או מאוצבע (כעין כף יד)[7].
התפרחת חיקית או אמירית, מְסֻיֶּמֶת, מכבד או סוכך או אגדים.
הפרחים נכונים, הפרחים חד-מיניים או דו-מיניים או פוליגמיים, השחלה עילית, העטיף כפול על פי רוב[5]. ההאבקה היא על ידי חרקים יונקי צוף ועופות כמו הצופיתיים והקוליבריים. הצופן נמצא בבסיס השחלה. בחלק בבני המשפחה ההאבקה נעשית על ידי הרוח.
הגביע על פי רוב קטן, בעל 4 עד 6 אונות (לפעמים הגביע חסר).
הכותרת מאוחת עלים, מספר אונותיה 4 עד 8 (לפעמים הכותרת חסרה)[8].
האבקנים 2 (לפעמים 3 עד 5) בעלי זירים קצרים[5].
השחלה עילית בעלת 2 מגורות, בכל מגורה זרע אחד או שניים, עמוד השחלה קצר על פי רוב או יושב. הצלקת דמוית גולה או בעל שני אונות[7].
הפרי ענבה כפולה, בית גלעין (למשל, זית, בר-זית), הלקט (למשל, לילך, פוריסטיה) או כנפית (למשל, מילה, פונטנסיה).
הזרעים עם עובר ישר, עם או בלי אנדוספרם; השורש של העובר מעוקל כלפי מעלה או מטה.
הפצת הפרי נעשית על ידי בעלי חיים הניזונים מציפת הפרי או על ידי הרוח. הפצת הזרעים מתוך ההלקט נעשית על ידי פתיחתו הפתאומית.
טקסונמיה עריכה
בשנת 1758 החוקר קארולוס ליניאוס תיאר שמונה סוגים מהמשפחה. ליניאוס לא תיאר את מה שאנחנו מכירים היום כמשפחות צמחים אלא הציב את הסוגים שתיאר לקבוצות מלאכותיות לצורך זיהוי.
מאוחר יותר החוקר אנטואן-לורן דה ז'יסייה מיין מחדש את הסוגים ותיאר מחדש את הסוגים כמשפחה.
שבטי המשפחה:
- Fontanesieae
- Forsythieae
- Jasmineae
- Myxopyreae
- Oleeae
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Oleaceae Hoffmanns. & Link, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Oleaceae Hoffmanns. & Link, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 6-2023
- ^ דרור מלמד, משפחת הזיתיים, באתר צמח השדה
- ^ זיתיים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 332-337
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 17
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 343-344
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 504-505
