זלמן ליף
שניאור[1] זלמן לִיף (ליפשיץ) (ז' באדר תר"ס,[1] 1900, מרינה הורקה, רוסיה (בלארוס) – כ"ו בתשרי תשי"א, 7 באוקטובר 1950, ירושלים) היה מהנדס ומומחה קרקעות, מחלוצי המיפוי ופוטוגרמטריה בישראל. ייעץ לראש הממשלה דוד בן-גוריון ולשר החוץ משה שרת בנושא גבולות וקרקעות בתקופת קום המדינה.
קורות חיים עריכה
ליף נולד לאברהם ליפשיץ בעיירה מרינה הורקה שברוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). הוא רכש השכלה כמהנדס חקלאי באוניברסיטת מוסקבה. בשנת תרפ"ד-1924 עלה לארץ ישראל מטעמים ציוניים. כעבור מספר שנים התמנה למהנדס הראשי של חברת הכשרת היישוב ועסק יחד עם יהושע חנקין בגאולת קרקעות שהכשירה את הקרקע להקמתם של יישובים עבריים רבים.
בין 13 ל-18 בדצמבר 1942 השתתף בסיור בערבה שאורגן על ידי יוסף ויץ (בהשתתפות 12 אנשים, לרבות מהנדס המים שמחה בלאס, יו"ר הקרן הקיימת אברהם גרנות, הבוטנאי ד"ר מיכאל זהרי).[2]
ליף נהג להכין מפות טופוקדסטריות של הרכוש היהודי בארץ ישראל. הוא היה יועצו של דוד בן-גוריון ויועץ במשרד החוץ לנושאי קרקעות וגבולות וגם היה חבר במשלחת הישראלית לדיונים על חלוקת הארץ והקמת מדינת ישראל באו"ם בשנת 1947. בנוסף היה יו"ר ועדת השמות הממשלתית, אשר קבעה שמות ליישובים יהודיים בישראל.[3] כמו כן היה חבר במשלחת ישראל לוועידת לוזאן ויועץ למשלחת הישראלית בשיחות שביתת הנשק שנערכו ברודוס.
בשנת 1948 הקים ליף את המכון לפוטוגרמטריה בירושלים אשר עסק במיפוי אווירי רחב היקף של המדינה הצעירה והמתפתחת. בנו, נמרוד ליף, המשיך בעבודת אביו במכון.
בדצמבר 1949 היה ליף שותף לתוכנית טרנספר שבמהלכה תוכנן לגרש בכוח כ-10,000 ערבים מישוביהם, בעיקר בגליל, מהכפרים פסוטה, תרשיחא, מעיליא, ג'ש (כולל אנשי כפר בירעם שהיו בג'ש), חורפיש, ריחאניה, מג'דל וזכריה. במכתב לוולטר איתן ציין ליף שראש הממשלה דוד בן-גוריון אישר את התכנית מטעמי ביטחון, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן.[4]
ליף נפטר מהתקף לב בירושלים בשנת 1950, בן 50. נקבר בבית הקברות סנהדריה.[5] הותיר את אשתו, גוטיה, וכן בן ובת. בן בנו נמרוד הוא המלחין ינעם ליף, ונינתו היא דפני ליף ממנהיגות מחאת האוהלים.
לקריאה נוספת עריכה
- בנימין מזר, 'זלמן ליף ז"ל', ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה טז, א–ב (תשי"א), 1–2.
- ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ב (ספר ליף: מוקדש לזכרו של זלמן ליף), ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשי"ג.
קישורים חיצוניים עריכה
- ז' ליף – פורש, מעריב, 25 במאי 1950
- זלמן ליף, דבר, 8 באוקטובר 1950 (נקרולוג)
- מ. י., זלמן ליף, מעריב, 8 באוקטובר 1950
- יוסף ויץ, זלמן ליף (ליפשיץ) (ליום השלושים), דבר, 8 בנובמבר 1950
- מפות זלמן ליף, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, ובקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 הקבר של שניאור זלמן ליף ליפשיץ בבית העלמין יוספיה, באתר BillionGraves.
- ^ ראו: שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, ע' 127
- ^ נתן טירה, ישראל החדשה מקבלת שמות, מעריב, 29 בספטמבר 1951.
- ^ חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל, באתר "פורטל הכרמל והצפון", 9 באוקטובר 2017
- ^ זלמן ליף באתר GRAVEZ