זמאן שאה דוראני
זמאן שאה דוראני (בפשטו/פרסית/אורדו/ערבית: زماں شاہ درانی; 1770 – 13 בספטמבר 1845) היה האמיר (נסיך) הריבון של האימפריה הדוראנית בין השנים 1793–1801. זמאן היה בנו של טימור שאה דוראני ונכדו של אחמד שאה דוראני. במהלך שלטונו של זמאן שאה נחלשה ההשפעה הדוראנית בחבל פנג'אב לנוכח עלייתה של האימפריה הסיקית והגבולות הדוראנים בתוך תת-היבשת ההודית נסוגו מנהר אינדוס לעבר ח'ייבר פח'טונח'ווה ובלוצ'יסטן.
 | |||||||
| לידה |
1777 קנדהאר, האימפריה הדוראנית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1845 (בגיל 68 בערך) לודהיאנה, האימפריה הסיקית | ||||||
| מדינה |
אפגניסטן  | ||||||
| מקום קבורה |
ראוזה שריף, פנג'אב, הודו  | ||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||
| שושלת הדוראנית | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה עריכה
מעט מאוד ידוע על צעירותו של זמאן שאה דוראני, הוא היה החמישי מבניו של טימור שאה דוראני ונולד בשנת 1770. בצעירותו חונך במוסדות השלטון ובהנהגת חיל הפרשים של הצבא הדוראני.
אמיר דוראני עריכה
לאחר מותו של אבי זמאן; טימור שאה דוראני, בשנת 1793, תפס בנו החמישי, זמאן, את כס המלוכה בעזרת תמיכתו של האציל פיינדה חאן מחצר המלוכה, שהיה צ'יף שבט ברקזאי. זמאן פנה אז לקראת מדיניות אגרסיבית במלחמות על השטחים הדוראנים בתת-היבשת ההודית במטרה לחזור על מעלליו וניצחונותיו הצבאיים של סבו, אחמד שאה דוראני. התערבות אפגנית אפשרית זאת בתת-היבשת עוררה חשש בפי מפקדי חברת הודו המזרחית הבריטית (חברה בת של האימפריה הבריטית), אשר גרמו לפתח עלי שאה קאג'אר, שליט השושלת הקאג'ארית בממלכת פרס, להפעיל לחץ על השליט האפגני ולהסיט את תשומת ליבו מתת היבשת.
בשנת 1798 הביסו הסיקים, תחת פיקודו של המהרג'ה רנג'יט סינג, את הכוחות הדוראנים של זמאן שאה במערכה על גורל עמק האינדוס. במסגרת ויתורי השטחים ניתנה העיר לאהור לידי הסיקים ואלו הפכו אותה לבירתם. עם לאהור אבד כל חבל פנג'אב מידי השליטה הדוראנית. חבל זה, שהיה העשיר ביותר בכל האימפריה הדוראנית, הביא לרוב הכנסות המדינה ובחוסרו היא החלה להתפרק. מנהיגי האצולה השבטית החלו למרוד בשלטונו של זמאן שאה ותמכו בטענת אחיו הבוגרים לכס הדוראני. בתגובה זמאן הורה על הוצאה להורג של מספר מנהיגי אצולה, בהם ראש שבט ברקאזי, שבנו דוסת מוחמד ח'אן, נשבע לנקום בזמאן ושושלתו על כך.
השאה הפרסי הלך צעד קדימה בכך שעזר למחמוד, מושל הראת ואחיו הבוגר של זמאן, בניסיון להדיח את אחיו הצעיר. מפרס הועברו למוחמד כוחות אדם וכסף ופתח עלי עודד אותו להתקדם לעבר קנדהאר, אותה זמאן הפך לבירה במקום קאבול. מחמוד, בסיוע הווזיר שלו, פתח' חאן ברקאזי, בנו הבכור של הצ'יף פיינדה ח'אן, ועם תמיכתו של פתח' עלי שאה קאג'אר, כבש את קנדהאר והתקדם לעבר קאבול ברכס הינדו-כוש. זמאן היה באותה העת במערכה צבאית בתת-היבשת ההודית ועם הגעת הבשורה על מרד אחיו הוא מיהר לחזור לאפגניסטן. כוח צבאו העייף של זמאן הובס במהרה על ידי תומכיו הרבים של מחמוד, זמאן עוור ונכלא בשנת 1800 בעוד אחיו ירש אותו.
לאחר ההדחה עריכה
בשנת 1803 הופל מחמוד מהכס ואת מקומו החליף אחיו, שאה שוג'אע דוראני. שוג'אע שחרר את זמאן ווידע שיהיה צמוד אליו צוות מטפלים עקב נכותו. בשנת 1809 מחמוד השיב לעצמו את הכתר מידי שוג'אע אך זמאן הצליח לברוח לאימפריה הסיקית, שם ניתנה לו חסות בידי יריבו לשעבר, רנג'יט סינג. זמאן שאה נפטר ב-13 בספטמבר 1845[1] בהודו הבריטית. הוא נקבר במזאר, פנג'אב.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- זמאן שאה דוראני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה