זמנים מודרניים

"זמנים מודרניים" (באנגלית: Modern Times) הוא סרט קולנוע משנת 1936 שביים צ'ארלי צ'פלין, שהוא גם כוכב הסרט. הסרט, בו מככבים גם פולט גודארד (רעייתו של צ'פלין באותה עת) והנרי ברגמן, יצא בשיאו של השפל הכלכלי בארצות הברית, שנבע לטעמו של צ'פלין מעודף מיכון תעשייתי ופולחן כוזב של יעילות בנוסח פורדיאני. בסרט ישנה גם נטייה ברורה, כבסרטים אחרים של צ'פלין, לסלידה הגובלת בלודיזם מן החדש והמודרני, וכמיהה לסוג של "עולם של אתמול" שבו היחסים בין בני אדם מיוסדים על אהבת אדם וחמלה.

זמנים מודרניים
Modern Times

כרזת הסרט
בימוי	צ'ארלי צ'פלין
הופק בידי	צ'ארלי צ'פלין
תסריט	צ'ארלי צ'פלין פולט גודארד
עריכה	צ'ארלי צ'פלין
שחקנים ראשיים	צ'ארלי צ'פלין פולט גודארד הנרי ברגמן סטנלי סנדפורד צ'סטר קונקלין
מוזיקה	צ'ארלי צ'פלין
צילום	אירה מורגן רולנד טותרו
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Jim Henson Company Lot
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	5 בפברואר 1936
משך הקרנה	87 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	קומדיה רומנטית, סרט אילם, דרמה קומית, קומדיה טראגית
תקציב	1,500,000‏$
הכנסות	1,400,000‏$ בארצות הברית
פרסים	מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
דף הסרט ב־IMDb

רקע

"זמנים מודרניים" היה אחד הסרטים האילמים האחרונים שנוצרו בהוליווד וסרטו האילם האחרון של צ'פלין. הסרט אמנם מלווה במוזיקה (אותה הלחין צ'פלין) ובקטעי דיבור קצרים, אך הנווד עצמו שותק לאורך הסרט ורק בסופו הוא פוצח בשירה, אך היא איננה בעלת משמעות מילולית שכן היא בג'יבריש. זאת לאור חששו של צ'פלין שדיבור יפגע בקסמה של דמות הנווד ובהזדהות עימה בקרב צופי הקולנוע שאינם דוברי אנגלית.

עלילה

בחלקו הראשון של הסרט צ'פלין עובד בעבודתו, במפעל. הסצינות העיקריות בחלק זה של הסרט עוסקות בעבודה בבית חרושת מודרני, בו העובדים על פס הייצור הופכים למכונות אוטומטיות, מפוקחים בכל מקום, כולל בשירותים, על–ידי המנהלים, ונעשים ניסיונות לחסוך בזמן ארוחת הצהריים באמצעות "מיכון" תהליך ההאכלה. השראה למראה המפעל שאב צ'פלין כאן, ככל הנראה, מהעיצוב החזותי בסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג. השראה רבה יותר נשאבה מהסרט "לנו החירות" (À nous la liberté) של רנה קליר שיצא בשנת 1931. חברת הסרטים שהפיצה את "לנו החירות" אף תבעה וזכתה בתשלום מצ'פלין (אם כי יוצרי הסרט התייחסו להשפעה כאות כבוד ולא כעלבון, וקליר נותר ידידו של צ'פלין).

חלקו השני של הסרט סלפסטיקי פחות וסנטימנטלי יותר. בולטת בו במיוחד הסצנה בסופו של הסרט, כאשר צ'ארלי, המקבל עבודה כבדרן בבית קפה, עומד לצאת לזמר באוזני האורחים. כדי שלא להתבלבל, כותב צ'ארלי את מילות השיר על פתק הנמצא על ידו תחת שרוול החליפה, אך הפתק התעופף ונעלם, כצפוי, ברגע האמת וצ'ארלי הנבוך מהסס אם לצאת ולשיר. אהבתו (פולט גודארד) מעודדת אותו להמשיך. "פשוט תשיר," היא אומרת לו, "המלים לא חשובות". צ'ארלי, השותק לאורך כל הסרט, יוצא ומזמר את השיר "טיטינה", בג'יבריש מוחלט, ובאמצעות כישרונו הקומי הופך את המילים לבלתי חשובות. הסרט מסתיים בקטע האינסטרומנטלי הידוע שכתב צ'פלין, Smile.

לקריאה נוספת

• דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "זמנים מודרניים", עמ' 32–34

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זמנים מודרניים בוויקישיתוף

• "זמנים מודרניים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "זמנים מודרניים", באתר נטפליקס
• "זמנים מודרניים", באתר AllMovie (באנגלית)
• "זמנים מודרניים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "זמנים מודרניים", באתר Metacritic (באנגלית)
• "זמנים מודרניים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• זמנים מודרניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)