חד-פסיגיים
חד־פסיגיים (שם מדעי: Liliopsida) הם מחלקה במערכת בעלי הפרחים, המאופיינת על ידי פסיג (עלה זרע) יחיד בזרע הצמח. השם המדעי נקבע על־פי הסוג האופייני שושן (Lilium), אם כי נהוג להשתמש גם בשם Monocotyledones.
 חד-פסיגיים
| |
|---|---|
Ensete ventricosum
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד־פסיגיים |
| סדרות | |
|
כף צפרדע | |
| שם מדעי | |
 Liliopsida
| |
מבנה החד־פסיגיים פשוט יחסית לדו־פסיגיים, למרות העובדה שהראשונים התפתחו מהאחרונים. השרידים המאובנים הראשונים המיוחסים לחד־פסיגיים שייכים לתקופת הקרטיקון התחתון. כיום החד־פסיגיים תופסים מעמד דומה בחשיבותו לזה של הדו־פסיגיים במערכת האקולוגית של כדור הארץ.
המחלקה מונה כ־130 משפחות, מהן 18 מיוצגות בישראל. אחת החשובות ביותר היא משפחת הסחלביים המתמחה בהאבקה באמצעות חרקים, והפרחים של אחדים מבני המשפחה הם מן המורכבים שבעולם הצומח (ע"ע דבורנית). משפחה חשובה נוספת היא דגניים המתמחה בהאבקה בעזרת הרוח.
סדרות עריכה
תכונות החד־פסיגיים עריכה
בנוסף לתכונה האופיינית של פסיג יחיד, לכל הצמחים ממחלקת החד־פסיגיים מספר תכונות נוספות. תכונות אלה אינן ייחודיות באופן מוחלט לחד־פסיגיים, אך מצויות בהם לעיתים קרובות הרבה יותר מאשר בדו־פסיגיים או בסוגי צמחים אחרים:
- גבעול - רקמות ההובלה מפוזרות בגבעול והן בדרך כלל נטולות רקמת הקמביום, שהיא רקמה המכילה תאים עובריים המסוגלים להתחלק ומשמשים לגדילת הצמח. לפיכך הגבעול מגיע לרוחב מסוים ואינו מתרחב עוד. מהסיבה הזאת ישנם מעט עצים במחלקה (דקלים בלבד), וניכר בהם גזע דק יחסית לעצים אחרים בעלי אותו גובה.
- עלים - העורקים בעלים של החד־פסיגיים מקבילים בדרך־כלל או יוצאים מנקודה משותפת בשורש העלה. זאת לעומת רשת עורקים סבוכה שניתן לראות בעלים של הדו־פסיגיים.
- פרחים - כל חלקי הפרחים של החד־פסיגיים באים לרוב בכפולות של שלוש - שלושה או שישה עלי כותרת, שלושה או שישה אבקנים וכדומה. גרגרי האבקה הם בעלי נקבובית אחת, ומבחינת תכונה זו חד־פסיגיים דומים לדו־פסיגיים קדומים.
- שורש - לחד־פסיגיים מערכת שורשים מועילה המורכבת משורשים דקים ובלתי מסועפים. התפקיד של שורשון אינו משמעותי או מיוחד ולרוב הוא מת זמן קצר לאחר הנביטה.
