חואן מררו פרס
חואן מררו פרס (בספרדית: Juan Marrero Pérez, 8 בדצמבר 1905 - 14 בפברואר 1989) היה כדורגלן ומאמן ספרדי שנודע בכינוי אילריו (Hilario). הוא שיחק בעמדת הקשר מתחילת שנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-40 של המאה ה-20, והוא ייצג את מדינתו במונדיאל 1934. בהמשך אימן במשך כשני עשורים מספר קבוצות, במשך רוב הזמן בליגה השנייה בספרד.
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
8 בדצמבר 1905 לאס פאלמאס שבספרד | |||
| פטירה |
14 בפברואר 1989 (בגיל 83) לאס פאלמאס שבספרד | |||
| שם מלא | חואן מררו פרס | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
קריירה עריכה
אילריו נולד וגדל בלאס פאלמאס שבאיים הקנריים והוא החל את הקריירה שלו במועדון המקומי פורטניו. בהמשך עבר לריאל קלוב ויקטוריה כדי למלא את תפקידו של חוסה פדרון שעבר לאספניול. כאשר הוקמה הליגה הספרדית לקראת 1929, התעניינו בשירותים דפורטיבו לה קורוניה וברצלונה, ולבסוף החליט לעבור לדפורטיבו, שעמדה לשחק בליגה השנייה. אוהדי הקבוצה סירבו לקבל את עזיבתו של השחקן האוהב עליהם וניסו למנוע זאת, אך אילריו התחפש לאישה כדי להתחמק החוצה בספינה מהאיים הקנאריים לכיוון לה קורוניה. קבוצתו המקורית, ויקטוריה, התלוננה על המעבר להתאחדות הכדורגל והיא אכן קבעה שהמעבר לא חוקי ושאסור לו לשחק בדפורטיבו, ובכל זאת הוא נשאר שם ושיחק כרגיל. גם ברצלונה הצטרפה לתלונות של ויקטוריה, ועיתונות הספורט תמכה בטענתם. אף על פי כן, בחודש מרץ יצאה בהצהרה שונה והודיעה שהמעבר חוקי, והטילה קנס כבד על ויקטוריה על כך שקיבלה סכום כסף על המעבר מבלי שההסכם יהיה רשמי וקנס קל על דפורטיבו לה קורוניה על כך שניהלה משא ומתן עם השחקן ישירות ולא דרך המועדון.
הן ויקטוריה והן ברצלונה לא ויתרו על מאמציהן וביקשו להביא את הסוגיה לישיבה השנתית של התאחדות הכדורגל ביולי. הדיון הציבורי סביב השחקן בתקופה זו משך אליו תשומת לב רבה, ואנשים רבים מכל רחבי ספרד הבחינו ביכולותיו כשחקן. לבסוף, ההחלטה באספה הייתה שאילריו יישאר שחקן של דפורטיבו לה קורוניה, והוא שיחק עם הקבוצה בליגה השנייה בשנתיים הבאות.
ב-1931 ביצעה דפורטיבו לה קורוניה את ההעברה הגדולה בתולדותיה, כשהעבירה את אילריו לשורות ריאל מדריד, מהקבוצות הבכירות במדינה, תמורת 100 אלף פסטות. בריאל מדריד שיחק במשך 5 שנים לצד בכירי הכדורגל הספרדי באותה עת, כגון ריקרדו זאמורה, סיריאקו ארסטי, חסינטו קינקוסס ולואיס רגיירו. כבר עם הגעתו לקבוצה, עזר לה לזכות בשתי אליפויות רצופות, הראשונות בתולדותיה, כשהוא כובש 5 שערים בכל אחת משתי העונות. ב-1934 זכה עם הקבוצה בגביע הספרדי, כשבמשחק הגמר נגד ולנסיה כבש את שער השוויון בדרך לניצחון 2 - 1 וזכייה בתואר. העונה הבאה, עונת 1934/1935, הייתה עונת השיא של אילריו, בכך שכבש 10 שערים ב-22 משחקי ליגה בהם שותף, אך ריאל מדריד סיימה כסגניתה של האלופה ריאל בטיס.
במשך תקופתו במדריד זכה אילריו לייצג את מדינתו במדי נבחרת ספרד. ב-9 בדצמבר 1931 ערך את הופעת הבכורה במדיה, במשחק ידידות נגד אנגליה באצטדיון הייבורי בו ספרד הובסה 7 - 1. הוא נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 1934 שנערך באיטליה, אם כי אילריו לא שיחק באחד משני משחקיה של ספרד, שהודחה ברבע הגמר על ידי איטליה. ב-24 בינואר 1935, בהופעתו השנייה והאחרונה במדי הנבחרת, כבש שער ועזר לקבוצתו לנצח את צרפת 2 - 0 במשחק ידידות.
ב-1936 הצטרף לוולנסיה כדי לשחק עמה בגביע הספרדי. הוא שיחק בשני משחקיה בגביע, אך היא הודחה עוד לפני שמינית גמר הטורניר על ידי אספניול. בהמשך השנה פרצה מלחמת האזרחים, ובזמן המלחמה עבר להתגורר בלה קורוניה שבחבל גליסיה, שם השתתף במשחקי ידידות מעטים. אחד הסיפורים הידועים מתקופת המלחמה היה שכשחברו של אילריו, השוער פאקו טריגו היה בבר בעיר, חיילים פשיסטים, מהצבא של פרנסיסקו פרנקו, נכנסו לבר ורצו לעצור אותו. כשהם החלו ללוות אותו החוצה, נכנס אילריו פנימה, והחיילים זיהו אותו כשחקן המפורסם שייצג את המדינה במונדיאל וביקשו ממנו חתימות. אילריו הבין שחברו בצרה ולכן הציג אותו בתור "השוער המפורסם מסנטנדר". החיילים חשו נבוכים ומבוישים, התנצלו וביקשו עוד חתימה בדרך החוצה.
כאשר תמה המלחמה ב-1939, בגיל 34, שב אילריו למשחק מקצועני כשהצטרף לברצלונה, במדיה שיחק במשך עונה בודדת. בסוף העונה חזר ללה קורוניה והחל לשמש מאמן-שחקן בקבוצה הבכירה בעיר, דפורטיבו לה קורוניה, שהייתה אז בליגה השנייה. הוא סייע לה לעלות לליגה הראשונה מהמקום השני, והוא המשיך בקבוצה עוד עונה. לקראת סוף עונת 1942/1943 שימש מאמנה של אלצ'ה, גם כן מהליגה השנייה, אך הוא לא הצליח לעזור לה להתייצב והיא ירדה לליגה השלישית.
באמצע עונת 1944/1945 מונה אילריו למאמנה של ראסינג פרול מליגת המשנה, עמה סיים את העונה במקום ה-10. בעונת 1945/1946 שב לאמן את דפורטיבו לה קורוניה, שירדה חזרה לליגה השנייה. עמו כמאמן היא עלתה פעם נוספת לליגה הבכירה כשסיימה במקום השני בליגה, אך בעונה הבאה הקבוצה כשלה והוא עזב את תפקידו במועדון עוד בדצמבר, כשאת העונה הקבוצה סיימה במקום לפני האחרון וירדה ליגה. כבר בפברואר 1947 שב לראסינג פרול לקדנציה שנייה. ראסינג פרול שרדה בקושי רב בליגה השנייה, סיימה רק נקודה מעל למקום ה-12 שמוביל לפלייאוף על המקום בליגה. עונת 1947/1948 הייתה מוצלחת הרבה יותר עבור אילריו וקבוצתו, שהגיעה עד למקום השלישי תוך התבססות על יכולת גבוהה של החלוץ חוסה קאירו, שהבקיע 26 שערים במהלך העונה. אולם, העונה הבאה הייתה קשה במיוחד עבור ראסינג פרול, ולאחר 6 הפסדים רצופים בליגה אילריו פוטר.
בעונת 1949/1950 אימן את ז'ירונה, גם היא מהליגה השנייה, והוא הדריך אותה עת סיימה במקום ה-9, במרכז הטבלה. לאחר מכן שב לאיים הקנאריים, שם גדל, והוא אימן את לאס פאלמס ב-1951. בהמשך אימן לתקופה קצרה את טנריפה ואז הצטרף לצוות המקצועי של דפורטיבו לה קורוניה. בעונת 1958/1959 הפך באופן זמני למאמן הקבוצה עד סוף העונה והיא סיימה במקום השביעי בליגה השנייה. באמצע העונה הבאה שב לראסינג פרול לקדנציה שלישית גם אצלה, אך היא ירדה לליגה השלישית מהמקום האחרון בסוף העונה.
ב-1989, בגיל 83, הלך אילריו לעולמו כאשר גר בעיר הולדתו, לאס פאלמאס.
תארים עריכה
כשחקן עריכה
ריאל מדריד עריכה
- אליפות ספרד (2): 1931/1932, 1932/1933
- הגביע הספרדי (1): 1933/1934
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- HILARIO: El pequeño diablo, באתר Historia del Futbol Canario
| נבחרת ספרד - מונדיאל 1934 | ||
|---|---|---|
|
בוסק | קמפנאל | צ'אצ'ו | סילאורן | סיריאקו | פדה | גורוסטיקה | אילריו | איראראגורי | לפואנטה | לאנגרה | לקווה | מרקולטה | מרין | מוגרסה | נוגס | קינקוסס | רגיירו | סולה | ונטולרה | סבלו | זאמורה | מאמן: גארסיה סלסר |
| |