חוסמי תעלות סידן
חוסמי תעלות סידן הם משפחה גדולה של תרופות המכונות גם מעכבי תעלות סידן, אנטגוניסטים לתעלות סידן ונוגדי תעלות סידן. תרופות אלו קיימות בשימוש מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר התרופות וראפאמיל (verapamil) ו־prenylamine היו הנציגים הראשונים של משפחת תרופות אלו[1]. השימוש ב-prenylamine הופסק כיום, אבל וראפאמיל היא תרופה שכיחה למדי מקבוצת חוסמי תעלות הסידן. בשנת 1975, התווספה התרופה דילטיאזם לקבוצת התרופות חוסמי תעלות סידן ופותחה על ידי קבוצת פרמקולוגים יפניים[2], ובמהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 החל השיווק של תרופות חוסמי תעלות סידון ממשפחת הדיהידרופירידינים, כאשר ניפדיפין הייתה התרופה הראשונה שנחקרה ב-1982 בטיפול בכאב איסכמי לאחר אוטם שריר הלב[3].
בהתבסס על מנגנון הפעולה שלהם, איברי המטרה והמבנה הכימי של חוסמי תעלות סידן, ניתן לחלק אותן לשלוש קבוצות עיקריות:
- Phenylalkylamine הנציג היחיד מקבוצה זאת הוא וראפאמיל
- Benzothiazepine הנציג היחד מקבוצה זאת הוא דילטיאזם
- דיהידרופירידינים Dihydropyridine קבוצה גדולה של תרופות, הכוללות בין היתר את אמלודיפין, לרקנידיפין וניפדיפין.
שתי הקבוצות הראשונות מופיעות לפעמים תחת קבוצה אחת בשם חוסמי תעלות סידן שאינן-דיהידרופירידינים. הדיהידרופירידינים הן תרופות נפוצות יותר מאשר האחרות לטיפול ביתר לחץ דם ממספר סיבות כגון פרופיל בטיחות גבוה יותר, מחקרים קליניים שהראו על יעילותן ופחות פעילות מעכבת אנזימי פירוק תרופות ובכך גם כנראה פחות אינטראקציות בין תרופתיות.
שימושים רפואיים עריכה
חוסמי תעלות סידן משמשות בטיפול במגוון של מחלות ומצבים הקשורים למערכת כלי הדם והלב. למרות השימוש בהם, לא כל השימושים הם התוויות רשומות של התרופות. השימושים העיקריים בהם כוללים:
- יתר לחץ דם
- תעוקת לב - אנגינה פקטוריס
- הפרעות קצב - וראפאמיל ודילטיאזם
- תופעת ריינו
- מיגרנה וכאב ראש אשכולי - וראפאמיל
- מניעת צירי לידה מוקדמים - ניפדיפין
מנגנון הפעולה עריכה
תעלות סידן הן תעלות רגישות מתח, מסוג L, הנמצאות על השריר החלק של כלי הדם ושריר הלב ומכוונות תנועה של יוני סידן מחוץ התא אל תוך התא. כניסת סידן לתאי השריר החלק בכלי הדם גורמת לכיווץ כלי הדם וכניסת סידן לתאי הלב גורמת להתכווצות של שריר הלב והתאים של מערכת ההולכה החשמלית בלב (תאי ה-SA node and AV node).
חוסמי תעלות סידן מפריעים לפעולה של התעלות הללו ובכך הם גורמים להרחבת כלי דם ובעיקר עורקים. לחוסמי תעלות סידן שאינן-דיהידרופירידינים יש גם אפקט על קצב הלב (אפקט אינוטרופי שלילי [הפחתת כיווץ שריר הלב] ואפקט כרונוטרופי שלילי [הפחתת קצב הלב])[4].
השפעה על כלי הדם עריכה
תרופות ממשפחת חוסמי תעלות הסידן מעכבות כניסת סידן אל תאי השריר החלק שבדופן כלי הדם. פעילותן העיקרית על העורקים, כמעט ללא פעילות על ורידים. עיכוב תעלות הסידן בשריר החלק של העורקים תורם להורדת לחץ הדם העורקי, הפחתת התנגודת ההיקפית וירידה בלחץ הדם. למרות הרחבת כלי הדם. לחוסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופירידינים השפעה עיקרית במנגנון זה, כלומר הן בעיקר פועלות על תעלות סידן בשריר החלק של כלי הדם. וראפאמיל בעיקר פועל על תעלות סידן בשריר הלב ודילטיאזם בעל פעילות גם על הלב וגם על כלי הדם.
השפעה לבבית עריכה
תרופות ממשפחת חוסמי תעלות סידן שאינם-דיהידרופירידינים, כלומר וראפאמיל ודילטיאזם פועלות גם על הלב בנוסף לכלי הדם. וראפאמיל מאט את ההולכה החשמלית בלב ומפחית את קצב הלב (חוסם תעלות סידן בשריר הלב וב-SA and AV nodes). לווראפאמיל ההשפעה הגדולה ביותר מכל חוסמי תעלות הסידן על שריר הלב. וראפאמיל בעל השפעה מועטה על הרחבת כלי דם. דילטיאזם מפחית את קצב הלב, אך במידה פחותה יותר מאשר וראפאמיל. לשתי התרופות ממשפחת חוסמי תעלות סידן שאינם-דיהידרופירידינים יש פעילות פרמקולוגית בטיפול בהפרעות קצב, והן שתיהן מוגדרות גם כתרופות אנטי-אריתמיות[5].
תופעות לוואי עריכה
תופעות הלוואי של חוסמי תעלות סידן שונות כשמדובר בתת-הקבוצה ספציפית ובתוך תת-הקבוצה.
וראפאמיל עריכה
תופעת הלוואי העיקרית של וראפאמיל היא עצירות. התרופה גם יכולה לגרום לנפיחות יתר של החניכיים וכאבי ראש.
מאחר שהתרופה פועלת על מערכת הלב וכלי הדם, תופעות לוואי אפשריות עם וראפאמיל הן תת-לחץ דם, חסימת ההולכה החשמלית בלב ודופק איטי. וראפאמיל עלולה לגרום גם לבצקות פריפריות בגוף ולבצקות בריאות אך היא עושה זאת במידה פחותה משמעותית בהשוואה לשאר התרופות ממשפחת חוסמי תעלות סידן. היא עלולה להחמיר אי ספיקת לב ולכן אין להשתמש בה במצב זה. וראפאמיל גם גורמת לעייפות, סחרחורות (בעיקר בתחילת הטיפול) והפרעות קלות בשינה.
וראפאמיל ידועה כתרופה שיש לה פעילות חוסמת אנזימים המפרקים תרופות, ולכן יש לה לא מעט אינטראקציות בין תרופתיות. יש להיזהר במתן של התרופה באנשים שנוטלים תרופות רבות ולעקוב אחרי סימנים של תופעות לוואי בעקבות השימוש בתרופה.
דילטיאזם עריכה
אחת מתופעות לוואי הידועה של דילטיאזם היא בצקות פריפריות (זאת בשל פעולה מרחיבת כלי דם בעורקים הפריפריים). בדומה לווראפאמיל, גם דילטאיזם עלולה לגרום לדופק איטי (ברדיקרדיה), תת-לחץ דם וחסימת ההולכה החשמלית בלב. מסיבה זאת לא מומלץ להשתמש בדילטאיזם באנשים שסובלים מאי ספיקת לב. דילטיאזם אף עלולה לגרום לכאבי ראש (בעיקר בתחילת הטיפול), סחרחורות, עצבנות, שלשולים ועצירות.
דילטיאזם מעכב פעילות של אנזימים המעכבים תרופות (נחשב למעכב בדרגה בינונית של ציטוכרום CYP 3A4) ולכן קיימות אינטראקציות של דילטיאזם עם תרופות רבות אחרות, כגון סימבסטטין, פניטואין ותרופות המשמשות לטיפול בדחיית שתל (כגון everolimus).
הרמות של וראפאמיל עלולות לעלות בדם אם שותים מיץ אשכוליות. מומלץ להימנע משתיית מיץ אשכוליות כשנוטלים וראפאמיל.
חוסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופירידינים עריכה
תופעת הלוואי העיקרית של התרופות האלו היא בצקת פריפרית (בעיקר באזור הקרסוליים). הבצקת יכולה לעיתים להיות על רקע הטיפול בתרופה, על רקע מחלה (כגון אי ספיקת לב או הסינדרום הנפרוטי) או שילוב של שימוש בתרופה ומצב המחלה של המטופלים.
בניגוד לתרופות חוסמי סידן שאינם דיהידרופירידינים, לדיהידרופירידינים עם זמן פעילות ממושך (כגון אמלודיפין ולרקנידיפין) אין כמעט השפעה על ההולכה הלבבית, הן אינן מאטות את דופק וקצב הלב ובכך מתאימות לטיפול ביתר לחץ דם או בתעוקת לב במטופלים הסובלים מאי ספיקת לב. לעומתן, לניפדיפין יש השפעה מסוימת על שריר הלב ולכן הוא איננו מתאים במטופלים עם אי ספיקת לב.
ניפדיפין עריכה
ניפדיפין עלולה לגרום לבצקות פריפריות (שהופעתן תלויה במינוני התרופה), הסמקה ואדמומיות בפנים (בשל הרחבת כלי דם באזור הפנים), תת-לחץ דם, דופק מואץ והחמרה של אי ספיקת לב.
מבחינת תופעות לוואי הקשורה למערכת העצבים המרכזים, ניפדיפין עלולה לגרום לכאבי ראש, עייפות, סחרחורות וטשטוש. תופעות לוואי אלו בדרך כלל מופיעות בתחילת הטיפול בתרופה.
כמו כן היא עלולה לגרום לבחילות, כאבי בטן, חולשה כללית, שינויים במצב הרוח ופריחה בעור.
מיץ אשכוליות עלול להעלות את הרמות של ניפדיפין בדם ולכן לא מומלץ לשתות מיץ אשכוליות יחד עם תרופה זאת.
אמלודיפין עריכה
בדומה לניפדיפין, אמלודיפין גם גורמת לבצקות פריפריות, בעיקר באזור הקרסול. הופעת הבצקות תלויה במינוני התרופה ובמצבי מחלה נלווים כגון אי ספיקת לב. במטופלים עם אי ספיקת לב, התרופה גורמת בשכיחות גבוהה יותר לבצקות. אמלודיפין גם עלולה לגרום לבצקת ריאתית, אך בתדירות נמוכה יותר בהשוואה לבצקות פריפריות.
אמלודיפין עלולה גם לגרום לעייפות, סחרחורות, תת-לחץ דם, דופק גבוה, גרד, פריחה וכאבי בטן.
בדומה לניפדיפין, מיץ אשכוליות עלול להעלות את הרמות של אמלודיפין בדם ולכן לא מומלץ לשתות מיץ אשכוליות יחד עם תרופה זאת.
מגנזיום עריכה
יון המגנזיום בדומה לסידן, הוא יון דו ערכי. מגנזיום הוא אלקטרוליט חשוב באיזון לחץ הדם בגוף האדם. למגנזיום יש פעילות נוגדת תעלות סידן, מעלה רמות של nitric oxide (מרחיב כלי דם), משפר את תפקוד תאי האנדותל של כלי הדם ומשמש כמרחיב כלי דם. מחקרים שנעשו על מגנזיום הראו כי יש לו יכולת להוריד את לחץ הדם הסיסטולי עד כ-5.6 מ"מ כספית, אבל התוצאות מהמחקרים אינן עקביות[6].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Nayler WG and Dillon JS. Calcium antagonists and their mode of action: an historical overview.Br J Clin Pharmacol. 1986;21 Suppl 2:97S-107S.
- ^ Fleckenstein A. History of calcium antagonists. Circ Res. 1983 Feb;52(2 Pt 2):I3-16.
- ^ Stone PH and Muller JE. Nifedipine therapy for recurrent ischemic pain following myocardial infarction. Clin Cardiol. 1982 Mar;5(3):223-30.
- ^ Goodman and Gilman's The Pharmacological Basis of Therapeutics, Twelfth Edition 2011
- ^ Lippincott's Illustrated Review: Pharmacology, 5th Edition, 2012
- ^ Houston M. The role of magnesium in hypertension and cardiovascular disease. J Clin Hypertens. 2011 Nov;13(11):843-7. doi: 10.1111/j.1751-7176.2011.00538.x. Epub 2011 Sep 26.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.