חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 קובע כי מי שעיסוקו באספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה באספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, גיל, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות. בנוסף לעילות מפורשות אלה קובע החוק "רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין".

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים

פרטי החוק
תאריך חקיקה	21 בדצמבר 2000
תאריך חקיקה עברי	כ"ד בכסלו תשס"א
גוף מחוקק	הכנסת החמש עשרה
תומכים	56
מתנגדים	1
נמנעים	2
חוברת פרסום	ספר החוקים 1765, עמ' 58
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד המשפטים
מספר תיקונים	5
נוסח מלא	הנוסח המלא

החוק

החוק נחקק בשנת 2000 ביוזמת האגודה לזכויות האזרח. התקשורת נוהגת לעיתים לכנותו "חוק הסלקציה", שכן אחת התופעות שזירזו את חקיקתו הייתה פרקטיקת האפליה בכניסה למועדוני לילה (המכונה בשפה עממית "סלקציה").

בחוק קיימים שלושה סייגים מרכזיים, לפיהם אין רואים אפליה לפי החוק במקרים הבאים:

• כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי;
• כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק;
• בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה.

החוק אינו חל ישירות על אפליה מחמת מוגבלות, שכן בעניינם של נכים חלים הסדרי הנגשה ואיסור הפליה ספציפיים הקבועים בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

גובה הפיצוי

העובר על הוראות החוק חייב בפיצוי נזקיו של מי שהופלה, וכן עשוי לחוב בפיצויים ללא הוכחת נזק בגובה של עד 61,000 ש"ח (נכון לאוקטובר 2009, הסכום מתעדכן לפי מדד המחירים לצרכן). הפרת הוראות החוק מהווה עבירה פלילית, ובמקרה של פגיעה בקבוצה גדולה ניתן להגיש, בהתקיים תנאים מסוימים, תובענה ייצוגית על הפרת החוק. בפועל, בתי המשפט לתביעות קטנות פסקו פיצויים בגובה של בין 3,000 ל-9,000 ש"ח על כל מקרה של מניעת כניסה למועדון על רקע מפלה. בתביעות בבית משפט השלום נפסקו סכומים גבוהים בהרבה שהגיעו גם ל-30,000-60,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט.

פסיקה

פסקי דין העוסקים בהפרת החוק ניתנו בערכאות שונות, החל מבית משפט לתביעות קטנות וכלה בבית המשפט העליון, ועסקו בשלל סוגי הפליה המנויים בחוק.

במקרים רבים טוענים מנהלי מקומות בילוי שהכניסה נמנעה לא ממניעי אפליה אסורים אלא משום שהכניסה למקום היא על סמך רשימות מוזמנים. בתי המשפט התייחסו בחשדנות לטענות אלו, אולם במקרים בהם הוצגו רשימות כאלו ועדות מנהלי המקום נמצאה אמינה נדחתה התביעה, גם כאשר הוכח מקרה של אדם שהוכנס על אף שלא היה ברשימת המוזמנים

שופטי בתי המשפט המחוזיים נחלקו בשאלה האם סירוב שרירותי להכניס אדם למועדון שלא על רקע השתייכותו לקבוצה מופלית הוא בר פיצוי על פי החוק. השופט צבי זילברטל ביטל בערעור פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות לאחר שקבע שלא הוכח שהסירוב היה על רקע של אפליה. לעומת זאת, השופט ר' שפירא, בדעת מיעוט שהסכימה למסקנת עמיתיו אך מסיבות שונות, קבע שלא הוכח במקרה הנדון שהתובע לא הוכנס למועדון בגלל גוון עורו, אך שהדבר אינו נדרש לצורך תביעה על פי החוק. לדבריו: "מאחר שניתן על פניו יחס שונה למשיב משניתן לאחרים, וללא כל סיבה מוצדקת, הרי שמדובר בהפליה אסורה. זאת גם אם אין מדובר על הפליה על רקע של גוון עור". פסיקה של בית משפט מחוזי קבעה שגם אפליה על רקע מקום מגורים, למרות שאינה מוזכרת מפורשות בחוק, היא אפליה בת פיצוי.

שלט המורה על הגבלת גיל, בכניסה למועדון במתחם יד חרוצים בתל אביב. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הבחנה זו בין גברים לנשים מנוגדת לחוק.

בתביעה כנגד מועדון שקבע לגברים גיל מינימום גבוה יותר מאשר לנשים, שהוגשה לפני שאפליה מטעמי גיל נאסרה במפורש בחוק, קבע בית המשפט העליון שמדובר באפליה פסולה וחייב את המועדון בתשלום פיצוי. השופט יורם דנציגר קבע שגם אפליה כנגד הקבוצה החזקה היא פסולה בכך שהיא מחזקת סטריאוטיפים עליהם מתבססת האפליה. השופט סלים ג'ובראן הוסיף שהמדיניות פסולה "לא בשל הפגיעה הנגרמת לגברים, אלא בשל הפגיעה החמורה המגולמת במדיניות המשיבה, היא הפגיעה בנשים".

למרות שהחוק נודע בעיקרו ככלי למאבק בסלקציה במועדונים, הוא שימש בתביעות במגוון תחומים. הוא היווה עילה עיקרית בתביעה לפיצוי שני ערבים שעברו הליך בידוק משפיל לקראת עלייתם למטוס של אל על וכן של קטינים שעלו מאתיופיה אשר הורחקו מגן ילדים ממלכתי דתי בערד משום שהיה בגן מספר גדול של ילדים מעולי אתיופיה. כן מוזכר החוק במספר פסקי דין הנאבקים נגד אפליה עדתית בקבלה לבתי ספר פרטיים ונגד סירוב לערוך מסיבות חתונה חד מיניות.

באוגוסט 2018 פסק בית משפט השלום בראשון לציון כי הקצאת שעות נפרדות לציבור הדתי בספרייה עירונית מהווה הפרה של החוק, שכן "גם אם קיימת אוכלוסייה דתית שתימנע מטעמים אידאולוגיים מהגעה לספרייה בשעות שחילונים עשויים להגיע אליה [...] אין די בכך כדי להפוך את השירות לכזה שמעצם טיבו מצדיק הבחנה בין חילונים לדתיים". באותו חודש קיבל בית המשפט המחוזי מרכז תובענה ייצוגית נגד איי.די.איי. חברה לביטוח, על שהעניקה לנשים החלפת צמיג חינם במקרה של תקר, ואילו גברים נדרשו לשלם על שירות זה, וחייב את החברה לשלם 1.1 מיליון ש"ח שיועברו לקרן שתקדם שוויון מגדרי בישראל והעצמת נשים.

בנובמבר 2018 פסק בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה שעל בנק אוצר החייל לשלם פיצוי בסך 15,000 ש"ח לאדם שאותו סירב לקבל כערב מחמת גילו.

בדצמבר 2021 פסק בית משפט השלום בהרצליה שעל בנק לאומי לישראל בע"מ לשלם פיצוי בסך 18,000 ש"ח לאדם שהופלה על ידו במתן אשראי מחמת גילו.

בתובענה ייצוגית שהגישה עמותת "קולך" נגד תחנת הרדיו "קול ברמה", על שזו סירבה להעלות נשים לשידור ובכך הפרה את החוק, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים שעל תחנת הרדיו לשלם מיליון ש"ח לקרן תובענות ייצוגיות לטובת העצמת נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות, ועוד 300 אלף ש"ח עבור גמול ל"קולך" והוצאות המשפט. בערעור לבית המשפט העליון הוגדל התשלום בגין הגמול ל"קולך" והוצאות המשפט ל-430 אלף ש"ח.

ביוני 2022 פסק בית משפט השלום בתל אביב שהחלטה של אוניברסיטת תל אביב לקיים מפגשי נטוורקינג של הפקולטה לניהול במסעדה לא כשרה היא הפליה מחמת דת של סטודנט דתי, וחייב את האוניברסיטה במתן פיצוי לסטודנט בסך 30,000 ש"ח ועוד 15,000 ש"ח הוצאות משפט.

בינואר 2023 חייב בית משפט השלום בירושלים את חברת ערוץ ישראלי יהודי בע"מ, מפעילת ערוץ 20, לשלם לתנועה ליהדות מתקדמת ולתנועה המסורתית פיצוי של 132,480 ש"ח ו-26,624 ש"ח הוצאות משפט, משום שבהיותו ערוץ מורשת הדיר את התנועות משידוריו, ובכך הפר את החוק.

קישורים חיצוניים

• חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• משה כהן-אליה, ‏החירות והשוויון בראי החוק לאיסור הפליה במוצרים ושירותים, עלי משפט ג', תשס"ג
• ברק מדינה, ‏איסור הפליה במגזר הפרטי מנקודת מבט של תאוריה כלכלית, עלי משפט ג', תשס,ג
• יופי תירוש, לא רואים עליך: מילכוד העמימות של זהות מזרחית בפסיקת הפליה במועדונים, משפט וממשל כ"ג, 2022