חוק ההסדר 1701

חוק ההסדר (באנגלית: Act of Settlement) משנת 1701 הוא חוק של הפרלמנט האנגלי הקובע את סדר הירושה לכתר הבריטי.

חוק ההסדר 1701
Act of Settlement

פרטי החוק
מדינה	הממלכה המאוחדת
גוף מחוקק	הפרלמנט האנגלי
הסכמה מלכותית	1700
תאריך תחולה	1701

סופיה מהנובר

החוק קובע כי את הכתר האנגלי יוכלו לרשת רק צאצאיה של האלקטורית סופיה מהנובר, נכדתו של ג'יימס הראשון, ובלבד שהם שייכים לכנסייה האנגליקנית. חוק זה הועתק בעקבות חוק וסטמינסטר משנת 1931 ליתר ממלכות חבר העמים הבריטי, ותקף גם לעניין סדר ההורשה בממלכות אלה.

בשל העובדה שהחוק הוגש לבית הנבחרים בשנת 1700 והתקבל כחוק בשנת 1701, נקרא לעיתים החוק בשם "חוק ההסדר 1700" (Act of Settlement 1700).

רקע

בעקבות המהפכה המהוללת, נקבע סדר ההורשה של הכתר הבריטי על פי חוק הזכויות 1689. חוק זה קבע שבריחתו של המלך ג'יימס השני מאנגליה לצרפת שקולה לוויתור על הכתר, ולכן בתו מרי השנייה ובעלה ויליאם מאורנג' הם יורשי הכתר הבריטי והם אכן מלכו יחד. עוד קבע החוק, כי יורשיהם יירשו את הכתר הבריטי, ובהיעדר יורשים לקו ההורשה שלהם, יהיו היורשים צאצאיה של אחותה של מרי, אן, ולאחר מכן, צאצאים אחרים של ויליאם השלישי, אם יהיו לו צאצאים לאחר מותה של מרי השנייה מנישואים שניים.

מרי השנייה נפטרה בשנת 1694. בשנת 1700 נפטר בנה האחרון של אן - ויליאם, דוכס גלוסטר, בעוד ויליאם השלישי לא נישא לאחר מותה של רעייתו. בעקבות אירועים אלה נוצר מצב שלא נדון בכתב הזכויות משנת 1689, ונדרש חוק חדש אשר יקבע את סדר ההורשה ויבטיח את שלטונו של מונרך פרוטסטנטי בבריטניה תוך מניעת עלייתם לשלטון של צאצאי ג'יימס השני המודח.

הוראות החוק

חוק ההסדר קבע כי את הכתר הבריטי יירשו צאצאיה של האלקטורית סופיה מהנובר, נכדתו של ג'יימס הראשון (שמלך בסקוטלנד כג'יימס השישי), ואחייניתו של צ'ארלס הראשון, וצאצאיה הפרוטסטנטיים. החוק קבע כי רק צאצאים שהם פרוטסטנטים, ושאינם נשואים לנוצרי קתולי יוכלו לרשת את הכתר הבריטי. עוד קובע החוק כי נוצרים קתולים והנשואים לנוצרים קתולים מאבדים את זכותם לרשת את הכתר הבריטי לנצח (גם אם ימירו את דתם) - משמעות הדבר שגם צאצאיהם אינם זכאים לרשת את הכתר.

החוק קובע את התנאים הבאים לסדר ההורשה:

• המונרך חייב "להיות בקשר עם הכנסייה האנגליקנית" - דהיינו להיות חבר הכנסייה האנגליקנית.
• במקרה שאדם שלא נולד באנגליה ימלוך בה, אנגליה לא תפתח במלחמה בעבור מדינה אחרת (שאינה דומיניון או טריטוריה של הכתר הבריטי), מבלי הסכמה של הפרלמנט הבריטי. כלל זה נועד למנוע מצב עתידי בו המונרך יגיע מממלכה אחרת, וינסה להשתמש בצבא האנגלי למטרותיה של אותה ממלכה. בשל כלל זה לא יכולים כיום מלכי בריטניה הנוכחיים, שמקורם בבית הנובר לנסות ולשלוח את הצבא הבריטי על מנת להשיב להם את שלטונם בממלכת הנובר (המהווה חלק מגרמניה של ימינו).
• המונרך אינו רשאי לעזוב את אנגליה, סקוטלנד ואירלנד מבלי אישור של הפרלמנט הבריטי. סעיף זה בוטל בשנת 1716 לבקשת ג'ורג' הראשון שהיה גם נסיך בוחר של הנובר ודוכס בראונשווייג-לינבורג, ולכן נסע לעיתים קרובות להנובר.
• כל ענייני הממשלה הנתונים לסמכות המועצה המלכותית יחתמו על ידי חברי מועצת המלוכה. סעיף זה נועד להבטיח שחברי הממשלה יחתמו על החוקים שהם יעצו בעניינם למונרך - וזאת על מנת להבטיח ביקורת של הפרלמנט על החלטות מועצת המלוכה.
• תושב זר, אף אם הפך לתושב הממלכה המאוחדת (למעט אם נולד להורים אנגלים) לא יוכל לשרת במועצת המלוכה או להיות חבר של הבית התחתון או של בית הלורדים בפרלמנט הבריטי, או לשאת משרת אמון ציבורית או צבאית, או לקבל אדמות מאת הכתר הבריטי עבורו או עבור אחרים שיחזיקו בהם בנאמנות עבורו.
• כל אדם הנושא משרה מטעם המונרך או מקבל תשלומים כספיים מהמונרך לא יוכל להיות חבר הפרלמנט. סעיף זה נועד למנוע השפעות של המונרך על בית הנבחרים.
• שופטים חייבים להתנהג בצורה נאותה (Quamdiu se bene gesserint) - אחרת יכול בית הנבחרים להסירם מתפקידם. סעיף זה נועד למנוע השפעה של המונרך על מערכת המשפט, ולהבטיח עצמאות לרשות השופטת.
• המונרך אינו יכול לחון אדם שמודח (Impeached) על ידי בית הנבחרים.

חוק זה מהווה החוק המרכזי של המשפט החוקתי הבריטי, שני בחשיבותו למגנה כרטה.

חוק האיחוד

חוק ההסדר היווה זרז לחוקי האיחוד של 1707 אשר איחדו את אנגליה וויילס עם סקוטלנד. בעקבות חקיקת חוק ההסדר חוקק הפרלמנט הסקוטי בשנת 1704 את חוק הביטחון אשר נתן לו סמכות לבחור בעצמו יורש למלכה אן (מבלי תלות בפרלמנט הבריטי). כתוצאה מחוק זה החליט הפרלמנט הבריטי להבטיח את המלוכה הזהה בשתי הממלכות באמצעות איחוד הפרלמנטים קודם למותה של אן, והשתמש בסחיטה כספית ובאמצעי חקיקה על מנת הביא לחקיקת חוקי האיחוד בשני הפרלמנטים.

סעיף 2 לחוקי האיחוד קובע כי חוק ההסדר יהווה חלק מהמשפט החוקתי הסקוטי.

השפעה על סדר ההורשה

מאז חקיקת החוק, הוצאו יורשים פוטנציאליים אשר נישאו לנוצרים קתוליים מסדר ההורשה של הכתר. הבכיר שבהם היה דודנה של אליזבת השנייה, הנסיך מייקל מקנט, שהיה במקום ה-15 בסדר ההורשה ואיבד את זכויותיו לכתר לאחר נישואיו לברונית מריה כריסטינה פון רייבניץ. גם אחיינו של הנסיך מייקל ג'ורג' וינדזור, רוזן סנט אנדרוז, בנו הבכור של הנסיך אדוארד, דוכס קנט, איבד את מיקומו ה-25 בסדר ההורשה בשל נישואיו לסילבנה פלמה טמאסלי בשנת 1988. בנו של רוזן סנט אנדרוז, אדוארד וינדזור, לורד דאונפטריק, המיר דתו לקתוליות בשנת 2003 ואיבד את מיקומו בסדר הירושה מסיבה זו.

קתרינה, דוכסית קנט, רעייתו של הנסיך אדוארד, דוכס קנט המירה דתה לקתוליות, אולם הדבר לא השפיע על זכויותיו של בעלה לכתר משום שבעת נישואיהם הייתה אנגליקנית.

הוויתור על הכתר של 1936

בשל החלטתו של אדוארד השמיני לשאת את ווליס סימפסון, והמשבר שאירע בשל החלטה זו והוביל להחלטתו לוותר על הכתר, נדרש שינוי חוק ההסדר. בממלכה המאוחדת הועבר חוק הצהרת הוד מלכותו בדבר פרישה 1936 שנועד להסדיר את ההורשה, והעברת הכתר הבריטי לאחיו הצעיר - לימים המלך ג'ורג' השישי (וזה בניגוד לדרישת חוק ההסדר). בעקבות חוק זה, כל צאצא של אדוארד איבד אף הוא את הזכות לרשת את הכתר.

מאחר שבאותה עת מלך המונרך בממלכות חבר העמים הבריטי השונות, נדרשו ממלכות אלה להעביר חוקים דומים, ושנה לאחר מכן העביר פרלמנט קנדה את חוק סדר ההורשה, וכן פרלמנט דרום אפריקה העביר חוק דומה.

מחלוקות

חוק זה מהווה חלק מהמשפט החוקתי של ממלכות חבר העמים הבריטי השונות. בעקבות חוק וסטמינסטר משנת 1931 הסכימו ממלכות חבר העמים השונות ששינוי לחוקי הירושה יבוצע בהסכמה בין הממלכות השונות, דבר הנותן לממלכה אחת יכולת להשפיע על החקיקה הפנימית של אחרת. כיום, סדר ההורשה הוא ברור, ולאחר צ'ארלס השלישי צפוי למלוך בנו, הנסיך ויליאם.

קנדה

בקנדה מהווה חוק ההסדר חלק מהחוקה הקנדית. חוקה זו קובעת בין בכתב הזכויות והחרויות של קנדה שלא ניתן להפלות על בסיס דת, או על בסיס מגדרי. בעקבות סתירה זו בחוקה (בין חוק ההסדר, המפלה על בסיס דת ומגדר) לבין יתר סעיפי החוקה, פנה טוני אודונואו אל בית המשפט העליון של קנדה וטען כי החוק מפלה כנגד קתולים וכנגד נשים, ולכן יש לבטלו. משמעות ביטול החוק, למעשה, נוגד את חוק וסטמינסטר ויכול להוביל להפיכת קנדה לרפובליקה וביטול המלוכה בה. בית המשפט העליון הקנדי, במקרה אודונואו נגד קנדה ביטל את עתירתו, וקבע כי לכל חלקי החוקה מעמד שווה, וכתב הזכויות הקנדי אינו גובר על חוק ההסדר, ולכן אין ביניהם סתירה. כמו כן קבע בית המשפט כי קנדה יכולה לתקן את חוק ההסדר, ועל אף דרישת חוק וסטמינסטר - דרישה זו היא הסכמית בלבד, וקנדה תישאר ממלכה (אף שיהיה בה מונרך שונה מאשר ביתר ממלכות חבר העמים).

הממלכה המאוחדת

מעת לעת מועלות בממלכה המאוחדת טענות כנגד החוק המפלה לרעה נוצרים קתוליים. לפי החוק, אין מניעה שהמונרך ינשא לפרוטסטנטי מזרם אחר (כגון לותרני או קלוויניסטי), לנוצרי אורתודוקסי או אף למי שאיננו נוצרי - ורק נישואין לקתולים נאסרו. תומכי החוק מצדדים בשמירה על ערכי הכנסייה האנגליקנית, וטוענים כי נישואים לדתות אחרות לא יפגעו בכנסייה האנגליקנית, אבל מונרך קתולי יפגע בה בצורה קשה ביותר, מאחר שמונרך קתולי נתון למעשה לשליטת האפיפיור (בניגוד לדתות אחרות).

במהלך הבחירות שנערכו בממלכה המאוחדת בשנת 2005 הציע המועמד מייקל הווארד מהמפלגה השמרנית הבריטית לתקן את החוק, אולם עם זכיית מפלגת הלייבור לא נעשו פעולות לשינוי החוק.

ב-2008 הציע חבר הפרלמנט כריס בריינט, לשנות את החוק ולבטל את האיסור על קתולים למלוך וכמו כן לבטל את חוק העדפת הבן הבכור.

שינוי החוק 2011

ערך מורחב – הסכמת פרת'

בינואר 2011 הועלתה בפרלמנט הבריטי הצעה לשינוי החוק, כך שתבוטל העדפת הבן הבכור. ב-28 באוקטובר 2011 הסכימו ממלכות חבר העמים הבריטי על ביטול הקדימות שניתנה לבנים בירושת הכתר על פני אחותם הבכורה. כן הסכימו הממלכות על ביטול החוק הפוסל מרשימת יורשי העצר את מי שנישאו לבן או לבת הזרם הקתולי.

קישורים חיצוניים

• אתר משפחת המלוכה
• נוסח החוק המקורי
• נוסח החוק המתוקן אתר עיתון הגארדיאן
• נוסח החוק - והסברים אודותיו, באתר ממשלת אוסטרליה.
• דיון בבית הנבחרים הבריטי על שינוי החוק 21 בפברואר 2007
• topic/Act-of-Settlement-England-17th-century חוק ההסדר 1701, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)