חוק ירקיז-דודסון
חוק ירקיז–דודסון (באנגלית: Yerkes–Dodson law) נוסח על ידי הפסיכולוגים האמריקאיים רוברט ירקיז (אנ') וג'ון דילינגהאם דודסון (אנ') בשנת 1908, ומציין קשר שקיים בין עוררות (בכלל זה דחק וחרדה) לבין תפקוד וביצועים אצל בני אדם.
| ערך ללא מקורות | |
על פי חוק ירקיז–דודסון, התפקוד משתפר ככל שעולה רמת העוררות, עד לסף מסוים שבו העוררות מאוד גבוהה ומובילה לירידה בתפקוד. כלומר, יש רמת עוררות שהיא אופטימלית עבור תפקוד (למשל לחץ שמוביל לעשיית פעולות ביעילות) - אבל אם רמת העוררות גבוהה מידי, היכולת לבצע יורדת בהדרגה ובהתאמה. בניסוי הפסיכולוגי של ירקיז ודודסון, נאמר שכדי למקסם את הביצועים של האדם, צריך ליצור מצב של עוררות פרודקטיבית. עוררות מסוג זה, הנקראת גם עוררות פריונית, היא עוררות ולחץ אשר, בדרגות מסוימות, תורמות לפריון של האדם ומגבירות אותו.[1]
לפי העקומה, עוררות ברמה גבוהה יחסית מאפשרת לאדם יכולת גילוי גבוהה, אבל עלולה לפגוע רבות בביצוע שלו מכיוון שהלחץ מאוד מעמיס על הקוגניציה שלו, על היכולת לחשוב בבהירות ולפעול במהירות. כלומר לגילוי המהיר יש לעיתים מחיר והביצוע עלול להיות מהיר פחות. בצד השני של העקומה נמצאים האנשים הרגועים, שהיכולת שלהם לנהל גבוהה יותר ומצד שני, הם מפספסים הרבה איומים ובתגובה עלולים לפעול מאוחר מדי.
עוררות אופטימלית עריכה
אזור העוררות האופטימלית הוא המקום בו העוררות משפיעה עלינו בצורה הכי פריונית והביצועים שלנו מגיעים לשיא, אך לא משפיעה עלינו לרעה מבחינת הפרודקטיביות, משתנה לפי כל בן אדם, לפי המצב בו אנו נמצאים, רמת ההיכרות שלנו עם כל משימה, אם היינו במצבים דומים בעבר ועוד. עוררות אופטימלית מתווכת גם על ידי היכולת הנוכחית שלנו להתנהל עם עוררות, האם אנו בריאים, האם אנו ישנים היטב, אילו לחצים נוספים מתרחשים בחיינו? אימון לחוסר נוחות הוא מאוד חשוב ביכולתנו להגיע לשיא הביצועים ולהשיג עוררות מיטבית.
לפי עקומת ירקיז-דודסון, הביצועים שלנו עולים עם עוררות עד לנקודה מסוימת, ואחרי נקודה זו הוא מתחיל לרדת. נקודת האמצע היא רמת העוררות האופטימלית שלנו. אם אדם חווה יותר מדי עוררות, זה עלול להשפיע בצורה הפוכה על הביצועים שלו ולגרום לביצועים שלו לרדת בגלל שהעוררות משתלטת על הביצועים. אך לעיתים רחוקות, כאשר חווים רמה קיצונית של עוררות ולחץ, דבר זה דווקא עלול להשפיע לטובה ולגרום לעלייה רדיקלית של התפקוד והביצועים, ולא לירידה.[2]
בספורט עריכה
 |
ראו גם – תגובת הילחם או ברח |
פסיכולוגים ומאמנים רבים בספורט רוצים בדרך כלל שהספורטאים שלהם יהיו קצת חרדים ולא רגועים לגמרי לפני המשחק. החוקרים אומרים שיש "נקודה קטנה" - כמות בינונית של עוררות שבעצם עוזרת לאנשים לבצע ביצועים טובים יותר בכך שהיא שומרת עליהם דרוכים ומוכנים. מחקרים הראו עלייה בלמידה כאשר הורמוני הלחץ מוגברים מעט.
בתרבות עריכה
חרדה פרודקטיבית הופיעה בפרק בשם "אופטימזציית החרדה" מהעונה ה-8 של הסיטקום האמריקאי, המפץ הגדול. בפרק, לאחר ששלדון לא מצליח להגיע לפריצת דרך בנושא שלו, הוא מבין שהסיבה שהוא לא מתקדם במחקר שלו היא שהוא יצר לעצמו סביבה נעימה ונוחה מדי, ולכן הוא רוצה להגביר את רמת החרדה שלו כדי לשפר את ביצועי העבודה שלו. תחילה, שלדון ואיימי חוקרים את הנושא על ידי השוואת התוצאה של שלדון למבחן מסוים, כאשר לא היו לו הפרעות, לתוצאה של שלדון לאותו המבחן, כאשר היו לו הפרעות והלחץ שלו עלה, כדי לבדוק כיצד זה משפיע על יכולת פתרון הבעיות. לאחר מכן הוא משתמש בריחות, תמונות וצלילים שונים כדי להעלות את רמת החרדה שלו.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Retitling Stress: A Look at the Yerkes-Dodson Law – Dartmouth Undergraduate Journal of Science, sites.dartmouth.edu (באנגלית אמריקאית)
- ^ Chris Desmond, What is optimal anxiety and how can we use it maximise performance, Medium, 2017-11-27 (באנגלית)