חוק קנזס נברסקה
חוק קנזס נברסקה (באנגלית: Kansas–Nebraska Act) הוא חוק שנחקק בשנת 1854 בסנאט האמריקני ונחשב כאירוע מעצב בהיסטוריה של ארצות הברית, ובמיוחד בשאלת העבדות בה.
מטרת החוק הייתה להכין ולארגן את הטריטוריות הצפוניות שבשטחי רכישת לואיזיאנה לקראת צירופן כמדינות לאיחוד. החוק נוסח בידי התומכים במדיניות "ריבונות העם", ובראשם הסנאטור הדמוקרטי סטיבן דאגלס. החוק אישר ליישב במימון ממשלתי את הטריטוריות נברסקה וקנזס, וקבע שכל טריטוריה שמבקשת להצטרף לאיחוד תוכל לקבוע בבחירות עצמאיות אם תהיה מדינה המתירה עבדות אם לאו.
החוק ביטל למעשה את פשרת מיזורי משנת 1820, שאסרה את התפשטות העבדות מצפון לגבולה הדרומי של מיזורי (קו הרוחב '36°30), והתירה אותה מדרום לו. חוק קנזס נברסקה העביר את ההחלטה בעניין העבדות לידי תושבי אותה מדינה והוציאה מידי השלטון הפדרלי.
לכאורה נראה שהחוק הוא הישג לתומכי העבדות. בפועל, החוק רק החמיר את הקיטוב הפוליטי בארצות הברית, בין מדינות הצפון לבין מדינות הדרום בשאלת העבדות. בעקבות הזעם על החוק קמה באותה שנה המפלגה הרפובליקנית שנשאה על דגלה את ביטול העבדות. המפלגה נחלקה לפלג מתון עם אנשים כמו אברהם לינקולן שדגלו בביטול הדרגתי של העבדות, לבין הרפובליקנים הרדיקלים שרצו לבטל את העבדות באופן מיידי ומוחלט. הקיטוב הפוליטי הלך והחמיר. לינקולן ניצח בבחירות של 1860. לאחר שהתברר כי לינקולן ניצח, הבהירו מדינות הדרום שיפרשו מהאיחוד לפני שיכנס לתפקיד. ב-20 בדצמבר, בתקופה שבין בחירתו של לינקולן לכניסתו לתפקיד, הכריזה קרוליינה הדרומית על פרישתה מארצות הברית ובהמשך הצטרפו מדינות נוספות. פרישת מדינות הדרום הוביל למלחמת אזרחים שפרצה באפריל 1861. בעקבות נצחון מדינות הצפון הועבר התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית שביטל את העבדות בארצות הברית.
קנזס המדממת עריכה
ערך מורחב – קנזס המדממת
מיד לאחר אישור החוק החלה נהירה של מתיישבים לאזורים החדשים. מתנגדי העבדות הגיעו מצפון (בעיקר מאזור ניו אינגלנד), ותומכי העבדות הגיעו מדרום (בעיקר ממיזורי), וזאת כדי להשפיע על תוצאות הבחירות העתידות להתקיים בקנזס.
ב-30 במרץ 1855 נערכו הבחירות האזוריות. לפי ההערכות המקובלות, "פרחחי הגבול" (תומכי העבדות שמקורם במדינת מיזורי) היטו כנראה את תוצאות ההצבעה וגרמו לניצחון מכריע של מועמדי תומכי העבדות. תגובתם של מתנגדי העבדות הייתה הקמת בית מחוקקים אלטרנטיבי, "אספת המדינה החופשית" (באותם ימים הופרדו המדינות למדינות חופשיות, שבהן העבדות הייתה אסורה, לבין מדינות עבדות, שרובן היו בדרום ארצות הברית), שהתכנס ב-8 ביוני באותה שנה. בקנזס החל מרוץ על קולות הבוחרים כשכל צד גייס תומכים לבית המחוקקים שלו כדי שיהווה רוב.
במהלך השנים 1854–1856 נערכו מהומות דמים רבות, מוסדות פדרליים ומשרדי עיתונות הועלו באש, ונהרגו יותר מ-150 אנשים. האזור כולו כונה "קנזס המדממת" (Bleeding Kansas). למרות זאת, היסטוריונים רבים כיום מעריכים שמתוך ההרוגים רק כ-50 איבדו את חייהם בעקבות המאבק האידאולוגי, והשאר נהרגו במריבות שיכורים ומסיבות פליליות אישיות.
בין האנשים המפורסמים שהשתתפו במהומות היה ג'ון בראון, מתנגד לעבדות שאף הרג חמישה תומכי עבדות, והפך גיבור בעיניהם של רבים ממתנגדי העבדות שנים אחר כך. לכבודו גם חובר השיר, "גוויתו של ג'ון בראון", שהפך לשיר מלחמה של כוחות הברית במהלך מלחמת האזרחים.
אברהם לינקולן, שחוק קנזס נברסקה קומם אותו מאוד כמו גם אירועי הדמים בקנזס, החליט, על פי דבריו, לחזור לפוליטיקה כתוצאה מאירועים אלו.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- חוק קנזס נברסקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)