חזיז

נפץ שמיועד להשמיע קול נפץ חזק

חזיזאנגלית: Firecracker) הוא מטען חומר נפץ קטן, שמיועד בראש ובראשונה להפיק קול נפץ גדול וחזק. כל אפקט ויזואלי אחר הוא מטרה משנית. לחזיז יש פתיל השהייה והוא עטוף בתוך גליל קרטון המכיל את תרכובת הנפץ שלו. מקורם של החזיזים הוא בסין העתיקה. החזיז משמש בישראל כאמצעי לפיזור הפגנות והפרות סדר, הן על ידי המשטרה והן על ידי צה"ל.

מקור השם עריכה

המילה חזיז מופיעה במקרא שלוש פעמים[1] אולם פירושה אינו ברור. לתרגומי המקרא העתיקים אין מסורת מדויקת של פירוש המילה והם מפרשים אותה במספר אופנים: עננים[2] או גשם. בימי הביניים פירשו ברק או רעם. שימושי המילה בבן סירא מצביעים על כך שבתקופתו גם המילה נתפרשה לגבי גשם, למשל: "[נאה חסדו בעת] מצוקה/ *כענן(?) חזיזים בעת בצורת"[3].

היסטוריה עריכה

אב הטיפוס של החזיז הקדום, היה עשוי מענף במבוק, זאת בסביבות השנה 200 לפני הספירה. החזיז היה מתפוצץ כאשר חומם באופן מתמשך. השם שניתן לחזיז "Baozhu", משמעותו בסינית "במבוק נפיץ". לאחר המצאת אבק השרפה, לחזיזים הייתה צורה דומה לזו של ענף במבוק, הם גם הפיקו צליל דומה לחזיז המקורי, כך ששמם נשמר מאז. בתרבות הסינית המסורתית נעשה שימוש בחזיזים על מנת להפחיד ולהרחיק רוחות רעות.

תכולת החזיז עריכה

חזיזים בדרך כלל עשויים מקרטון או פלסטיק, ומכילים אבקת פלאש כחומר הנפץ. לא תמיד היו הדברים כך. כל חומר נפיץ, החל מראשי גפרורים ועד לדלק מצתים, יכולים לשמש לייצור חזיז. המפתח לקול הנפץ הרם נמצא בחלקו בחומר המלכד המצוי בלחץ בתוך חלל החזיז. כל החזיז צריך להיות עטוף בקלילות על מנת שיתפקד באופן הכי טוב. אבקת הפלאש המצויה בתוך החזיז, לא צריכה להיות ארוזה בחוזקה.

כבר מסוף המאה ה-19, בספרו של ג'יימס דאייר בול "Things Chinese", ישנו תיאור מפורט על תהליך הייצור והחומרים הדרושים לייצור חזיזים. באותה תקופה יוצרו החזיזים על ידי פועלים; ילדים ונשים שעשו שימוש בנייר קש לגוף החזיז, כאשר הפתיל יוצר מנייר במבוק שיובא מיפן, והוקשח באמצעות עיסת בצק. נייר הבמבוק היה נחתך לרצועות באורך של כ־360 מ"מ וברוחב 8.5 מ"מ שהונחו על שולחן. מנת אבקת שרפה הונחה במרכזו באמצעות צינור חלול שהיה מפותל ליצירת חתיכת פתיל. צינורות החזיזים היו מיוצרים מנייר קש, מלופפים מסביב למוט ברזל בקטרים שונים ואז מהודקים עם כלים מיוחדים. בין 200 ל-300 חזיזים היו מהודקים יחדיו לכדי אלומה. לאחר מכן היו מפזרים חימר אדום בתחתית האלומה, מה ששימש לאטימת תחתית החזיז. אבקת השרפה הייתה נמזגת פנימה כאשר הקצה השני היה נאטם באמצעות מרצע, וזאת על ידי סיבוב הצינורית והכנסת הפתיל פנימה.

בתרבות עריכה

לחזיזים היה מאז ומתמיד שימוש נרחב בתרבויות שונות בעולם. הם שימשו ומשמשים בעיקר בחגים ובפסטיבלים כמו בליל כל הקדושים, בימי עצמאות במדינות שונות, בחגיגות ראש השנה הגרגוריאני (הסילבסטר) והסיני, בפורים ועוד.

חוקיות ורישוי השימוש בחזיזים עריכה

חזיזים, כמו סוגים אחרים של חומרי נפץ, נתונים לחוקים שונים בארצות רבות. החזיזים עצמם אומנם אינם אסורים בחוק, אך הייצור, האחסון והמכירה שלהם מוגבלים בחוק המגדיר את השימוש בהם וכן את אופן אחסנתם.

איסור השימוש בחזיזים עריכה

השימוש בחזיזים, למרות היותו מרכיב מרכזי בחגיגות ברחבי העולם, גרם במשך השנים לפציעות רבות. כל שנה ישנם אירועים רבים של פציעות כתוצאה משימוש לא מושכל בחזיזים, פציעות כמו: לקות שמיעה, עיוורון, איבוד חלקי גוף ופציעות נוספות. כל זאת במיוחד בפסטיבלים העושים שימוש נרחב בחזיזים כמו ראש השנה הסיני. מדינות רבות חוקקו חוקים האוסרים על שימוש או מכירה של חזיזים לשימוש פרטי, בעיקר בגלל בעיות הבטיחות השונות.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חזיז בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ איוב, כח כו; איוב לח כה; זכריה, י א
  2. ^ תרגום איוב מקומראן וכן בתלמוד הבבלי, מסכת תענית ט ע"ב
  3. ^ בן סירא, פרק לב, כו