חיים ישראל אייז

הרב חיים ישראל אייז (18761943) היה רב ופוליטיקאי יהודי פולני, ממקימי אגודת ישראל ומעסקניה הבולטים. חי בשווייץ והיה פעיל מרכזי בהצלת יהודים בתקופת השואה.

הרב חיים ישראל אייז
לידה 1876
איסטריק
פטירה 1943 (בגיל 67 בערך)
ציריך
מקום קבורה ציריך
מדינה שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ציריך
תקופת הפעילות 1901 – 10 בנובמבר 1942 (כ־41 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק ממקימי אגודת ישראל
איש עסקים
בת זוג אדל האללעס
צאצאים אברהם אריה, יעקב, דוד, מרים הענטשא, יוסף, אסתר, רחל, בנימין
פרסים והוקרה Virtus et Fraternitas Medal עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נולד בשנת ה'תרל"ו (1876) באיסטריק שבגליציה. היה היחיד מעשרת ילדי משפחתו ששרד מגפה של מחלת הדיפטרייה שבאותה עת לא היה לה מרפא.

ר' חיים ישראל הגיע לשווייץ הנייטרלית בהיותו איש צעיר וקבע את מושבו בעיר ציריך בה הפך לאיש עסקים מצליח.

מפעל ההצלה של הרב חיים ישראל אייז עריכה

אייז היה בין הראשונים שקיבלו תיאור מפורט ומדויק על המתרחש בארצות הכיבוש הנאצי. הוא קיבל וארכב מאות מכתבים המתארים את הסבל בגטאות ובמחנות ההשמדה.

מתוך המכתבים עולה תמונה מפורטת של המערכת אותה הפעיל: שליחים בארצות הכבושות, רשת של "סייענים" בצלב האדום ואנשי קשר בשגרירויות הזרות בברן.

התרומה החשובה ביותר של ארכיון המכתבים היא בביסוס דעה של היסטוריונים, כי עסקנים חרדים היו המובילים בשבירת החשיבה ה"מקובלת", שטענה כי אסור לפעול בדרכים שאינן חוקיות ו"להרגיז את הגויים".

כשהחלו להגיע מאירופה תיאורי הרעב והמחסור, העביר חיים ישראל כספים לידיד בליסבון, וזה היה רוכש המוצרים האלה שהיו יקרי המציאות בזמן המלחמה (קקאו, קפה, סוכר, תה וסרדינים) ומעבירם לתעודתם. מוצרים אלה יכלו היהודים להחליף בכמויות גדולות של קמח ותפוחי אדמה.

את המזון שרכש היה חיים ישראל מעביר לז'נבה, שם היו לו קשרים טובים עם יו"ר הצלב האדום. אנשי הצלב האדום הבינלאומי היו מעבירים את חבילות המזון לסניפם בגרמניה, וזה היה מחלק את החבילות לנמענים. חיים ישראל היה עושה מאמץ מיוחד כדי לאפשר ליהודי הגטו לקיים מצוות כהלכתן. לשם כך היה שולח ארבעה מינים, מצות ויין בעבור ארבע כוסות.

את משלוחי המזון מימן לעיתים קרובות מכיסו, וחלק גדול מהונו הוקדש למטרה זו.

המצאתו הגדולה של חיים ישראל הייתה כשיצר קשר עם הקונסול של פרגוואי ושל אל סלוודור על מנת שינפיק תעודות זהות ודרכונים דרום אמריקאיים ליהודי הגטו בפולין. לשם כך נעזר גם בקונסול פולין, קונסטנטי רוקיצקי. כך הונפקו אלפי תעודות דרום אמריקאיות, ונשלחו בידי שליחים שונים או באמצעות הדואר ליעדם. בצורה זו זכו היהודים בעלי התעודות ליחס מועדף, ונעצרו במחנות מיוחדים לנתינים זרים, המפורסם שבהם הוא מחנה ויטל[1]. אף על פי שרבים מבעלי התעודות לא זכו להינצל, בזכות תעודות אלה הציל אייז יהודים רבים ממוות.

הקמת אגודת ישראל עריכה

ר' חיים ישראל אייז היה בין מקימי תנועת אגודת ישראל העולמית, בשנת 1912, ומפעיליה המרכזיים. הוא לא הירבה להופיע בוועדות או אסיפות, אלא פעל בעיקר מאחורי הקלעים וכל החלטה שהובאה לפני הנשיאות זכתה קודם לכן לאישורו. הוא ריכז תחת ידיו גם את ניהול קרנות הצדקה של אגו"י.

בימי מלחמת העולם הראשונה הקים מערכת להעברת מידע על מקומם וצורכיהם של הפליטים היהודים הרבים, ודאג למחסורם.

בציריך הוציא לאור את עיתון "הדרך", וכתב הוא עצמו את המאמרים ודאג להדפסתם ושליחתם. משווייץ הוא ניהל את מערכותיה של היהדות החרדית בא"י, שבאותה עת עמד בראשה הרב חיים זוננפלד. הוא הביע את דעתו בצורה נחרצת בכל הסוגיות שעמדו על סדר היום הציבורי. הוא כתב בקביעות בעיתון של אגודת ישראל בשם "קול ישראל" שיצא לאור בירושלים, בשבועון דרכנו, וביומון דאס יודישע טאגבלאט שיצאו לאור בפולין[2].

כמטרה עיקרית לחיציו שימשה תנועת המזרחי, אליה השתייך בעצמו בצעירותו. הוא לעג לאנשי המזרחי על כך שלא מלמדים לבניהם תורה, אלא יש להם "דת" אחת: "דת העבודה". הוא גם טען שהסתפחות המזרחי לציונות היא בעבור בצע כסף. כמו כן ביקר את החינוך החילוני בארץ ישראל, ועל בוגרי חינוך זה כתב כי " בטוח הנני שלא יגדלו לאפיקורסים, אחרי כי אינם יודעים אף ידיעה כל שהיא מתורת הקודש כדי לכפור בה, מגודלים המה ל'עמי הארץ'..."

נכדיו וניניו של הרב חיים ישראל אייז כולם הולכים בדרכו, יש לו אף נכדים בארץ ישראל חתני בנו הרב יוסף אייז, ואף מכהנים כראשי ישיבות כמו הרב אפריים מילר ראש ישיבת משך חכמה בבני ברק והרב חיים ישראל הערץ ראש ישיבת יד הלוי וחתנו של ראש ישיבת בריסק הרב אברהם יהושוע סאלאוויציק. ועוד.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חיים ישראל אייז בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ על מחנה ויטל, באתר יד ושם.
  2. ^ משה פראגר, זכרונות פון "דאס אידישע טאגבלאט", אידישע ווארט 304.1, נוי יורק, אייר–סיון תשנ"ב, עמ' 73, באתר היברובוקס