חיל האוויר הרוסי הקיסרי
חיל האוויר הרוסי הקיסרי (ברוסית: Императорский военно-воздушный флот России; רשמית: הצי האווירי הצבאי הקיסרי) הייתה זרוע האוויר של הכוחות המזוינים של האימפריה הרוסית. החיל הוקם ב-1910 כאחד מחילות האוויר הוותיקים בעולם.
 | |
| רונדל חיל האוויר הרוסי הקיסרי | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | חיל האוויר הקיסרי |
| מדינה |
 האימפריה הרוסית |
| שיוך | משרד המלחמה |
| סוג | חיל אוויר |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1910–1917 (כ־7 שנים) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | לוחמים בשירות סדיר |
| ציוד עיקרי | מטוסים אמפיביים ומטוסים |
| פיקוד | |
| יחידת אם | צבא האימפריה הרוסית |
| מפקדים | אלכסיי מיכאילוביץ' |
היסטוריה עריכה
.jpg)
במחצית השנייה של המאה ה-19 הוכנסו לשירות הכוחות המזוינים של האימפריה הרוסית, כדורים פורחים ששימשו להשלכת פצצות מן האוויר ובסוף אותה מאה (בשנת 1884) הוקמה הוועדה להקמת צי תעופה למטרות צבאיות (Комиссия по применению воздухоплавания, голубиной почты и сторожевых вышек к военным целям) שעד מהרה הפך לקבוצת התעופה (Воздухоплавательная команда) ששינתה את שמה ב-1887 לצי התעופה הנפרד (отдельный воздухоплавательный парк) שנקרא גם צי האימונים התעופתי (Учебный воздухоплавательный парк) - גוף התעופה הצבאי הראשון ברוסיה ובראשו עמד המהנדס הצבאי אלכסנדר קובאנקו. החיל הפעיל כדורים פורחים שהראשון שבהם הוטס ב-6 באוקטובר 1885, מוולקוב לנובגורוד, כשבטיסת הבכורה השתתפו 3 אנשי צוות כשבראשם אלכסנדר קובאנקו. בשנים 1902–1903 הוחל בשימוש בכדורים פורחים למטרות ארטילריה ואיסוף מודיעין, כאשר משרד ההגנה הרוסי החל להקים יחידות נפרדות שהחזיקו בצי של 65 כדורים פורחים. ב-1904 נפתח בית הספר הצבאי הראשון לתעופה.
ספינת אוויר ראשונה נקלטה לשירות החיל כבר ב-1908. ב-1910 צי האימונים התעופתי הפך לבית הספר לתעופה לקצינים (Офицерская воздухоплавательная школа) שהכשיר לראשונה טייסים רוסיים. ב-1909 הוחלט על בניית 5 כלי טיס רוסיים ובשנת 1910 משרד ההגנה רכש כמה מטוסים מתוצרת האחים רייט האמריקניים ומטוסים מתוצרת אנרי פרמן הצרפתי. באותה עת כמה אנשי עסקים רוסיים הקימו חברות ומפעלים פרטיים לייצור מטוסים ומנועים, כשכמה מהם היו חברות בת של חברות מטוסים צרפתיות.
בשנים 1905–1912 בוצעה רפורמה כוללת בצבא האימפריה הרוסית, ובצי), זאת בעקבות הכישלון במלחמת רוסיה–יפן (1904-1905) שחשפה כישלונות בדרג הפיקודי והטכני והעלה את הצורך החיוני בשיפור מערכות מרמת הפיקוד הבכיר ועד לרמת ההכשרה המקצוענית.
ב-1910 הוחל בהקמת חיל האוויר הקיסרי הרוסי (Императорский военно-воздушный флот Российской империи), כשנרכשו 10 מטוסים נוספים מתוצרת צרפת, שהוטסו על ידי טייסים שהוכשרו בבתי הספר לטיסה בגטצ'ינה, פלך סנקט פטרבורג ובסבסטופול, רוסיה הקטנה, בית הספר לטיסה לקצינים הוקם ביוזמת אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, נכדו של ניקולאי הראשון, שהיה אחר כך ספונסר של חיל האוויר. חיל האוויר בעודו בחיתוליו הוקם מטייסות אוויר שונות, שכל אחת מהן בת 6–10 מטוסים, שלבסוף הטייסות אוחדו לכדי קבוצות אוויריות.
עד קיץ 1912, חיל התעופה נחשב לחלק מחיל ההנדסה ובאוגוסט 1912, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התעופה, הועבר החיל ישירות תחת פיקוד של המטה הכללי, ובראשו הועמד מ' שישקביץ'. דצמבר 1913 חיל התעופה הנפרד פורק והוקם מחדש חודשים לאחר מכן כחיל האוויר הקיסרי.
בשנת 1913, איגור סיקורסקי בנה מספר מטוסים שנכנסו לשירות, ביניהם המטוס "אביר רוסי" (שהיה המטוס הרב-מנועי הראשון בעולם) והמפציץ "איליה מורומץ", שלצד מטוס ה"גראנד" שימש כמפציץ עיקרי של חיל האוויר הרוסי בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1914 הטייס יאן נגורסקי השתתף במשלחת לחקר אנטארקטיקה והיה הטייס הראשון שהטיס מטוס בשמי הצפון.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה רוסיה החזיקה בחיל אוויר חזק וגדול. בתחילת מלחמת העולם הראשונה החיל כלל 263 מטוסים והיה חיל האוויר הגדול בעולם. תחילה שימשו המטוסים למטרות מודיעין וארטילריה ועד מהרה נעשה בהם שימוש כחוד החנית של הצבא בביצוע מתקפה. בשנת 1917 חיל האוויר כלל 700 מטוסים, הרבה פחות מאשר בחילות של מדינות אחרות שהשתתפו במלחמה.
בינואר 1915 הוקם המינהל לארגון ענייני התעופה הצבאית (Управление заведующего организацией авиационного дела в действующей армии, авиадарм) שהיה גוף הפיקוד של חיל האוויר שלראשו מונה אלכסיי מיכאילוביץ'. במרץ 1916 משרד ההגנה הרוסי הקים את מינהל חיל האוויר (Управление военного воздушного флота ,Увофлот), כגוף מרכזי האחראי על התעופה הצבאית כולה, כשעד אז התקיימו יחידות תעופה צבאית שונות ללא פיקוד מרכזי מאוחד.
חיל האוויר הרוסי הקיסרי הגיע אל קצו, כאשר מהפכת אוקטובר הביאה להתפרקות האימפריה הרוסית, צבאה והתעשייה האווירית הצבאית שלה. בדצמבר 1917 חיל האוויר הרוסי הקיסרי הוחלף בחיל האוויר הסובייטי. מרבית הטייסים הרוסיים הראשונים נהרגו במלחמת האזרחים ברוסיה או היגרו מרוסיה כמה יחידות אוויריות ערקו לצד הבולשביקים.
טייסים בולטים עריכה
- יבגראף קרוטן - לזכותו כ-15–20 הפלות של מטוסי אויב במהלך מלחמת העולם הראשונה. נהרג בשנת 1917 במהלך חזרה מטיסה מבצעית.
- אלכסנדר קזקוב - לזכותו 17 הפלות. התאבד במהלך שרותו בצבא לבן.
- פאבל ארגייב - לזכותו 15 הפלות. נהרג בתאונה אווירית בצ'כיה.
- אלכסנדר סברסקי - לזכותו 13 הפלות. נפטר בשנת 1974 בארצות הברית.
- איוואן סמירנוב - לזכותו 12 הפלות. השתתף במלחמת העולם השנייה כטייס בחיל האוויר ההולנדי.
התעופה הימית הרוסית עריכה
נושאת הכדורים הפורחים הרוסית הראשונה הוכנסה לשירות הצי הרוסי הקיסרי לראשונה כבר ב-1904, כאשר הנושאת "רוס", נרכשה על ידי הרוזן סטרוגאנוב בגרמניה ונתרמה לצי. הנושאת יכלה לשאת 8 ספינת אוויר וכדור פורח אחד ולמעשה נחשבת לנושאת המטוסים הרוסית הראשונה, אך היא נמכרה לבסוף ב-1909 בשל העדר תקציב עבור תחזוקתה. ב-1910 כמה מהנדסים רוסיים הציעו למשרד המלחמה להכין פרויקטים לבניית נושאות מטוסים ימיים עבור הצי הרוסי הקיסרי, אך כולן בוטלו בשל התקציב העצום שדרשו ורק בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוסבו כמה ספינות קרב ומשחתות לנושאות מטוסים ימיים וברשות רוסיה פעלו אז 11 נושאות מטוסים ימיים ומטוסים צבאיים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מעט אודות חיל האוויר הקיסרי בספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- פעילות חיל האוויר במלחמת העולם הראשונה (ברוסית)
- מרדכי גיחון, חיל האויר במלחמת העולם הראשונה, מערכות 163, נובמבר 1964