חקיקה אזרחית בהודו

חקיקה אזרחית בהודו (באנגלית: Uniform civil code) מכסה נושאים אישיים רבים, בהם נישואין, גירושין, ירושה, אימוץ ומזונות. הדיונים בנושא חקיקה אזרחית מערבים פוליטיקה של זהויות, מתוך רצון לשמר סממנים תרבותיים של קבוצות דתיות מבלי לפגוע בזכויות האדם. חקיקה זו החלה בתקופת הודו הבריטית, ויועדה להחליף את דיני המשפחה שהיו מבוססים על המנהגים של כל קהילה דתית במדינה. החקיקה שנויה במחלוקת בין הקבוצות השונות באוכלוסייה.

סעיף 44 בחוקת הודו מחיל את החקיקה האזרחית על כל אזרחי המדינה. בשנת 1985 הועמדה חקיקה זו למבחן משפטי במקרה של שאה באנו, מוסלמית שגורשה על ידי בעלה, וזה שילם לה קצבה חודשית זעומה על פי חוקי השריעה. בית המשפט העליון קבע שהחקיקה האזרחית גוברת על חוקי השריעה.

בשנת 1954 חוקק בהודו חוק המתיר לכל אזרח להינשא בנישואים אזרחיים, ללא קשר לדת כלשהי.

במדינת גואה נחקקו דיני משפחה אזרחיים ושוויוניים המבוססים על החוק הפורטוגזי, וזו המדינה היחידה בהודו בה מיושמת חקיקה אזרחית מלאה.

בתחילת המאה העשרים צמחה התנועה הפמיניסטית בהודו, ונשים רבות דרשו הרחבה של החקיקה האזרחית במטרה לקדם שוויון זכויות וערכים הומניסטיים. חלק מדיני המשפחה האזרחיים אכן חוקקו בתקופת הראג'. המשמעותי ביותר היה החוק המתיר לאלמנות להינשא שוב. מעשה זה אסור ברוב הדתות בהודו, בהן הינדואיזם וג'ייניזם.

בשנים 1955–1956 העבירה ממשלתו של ג'ווהרלל נהרו ארבעה חוקי יסוד אזרחיים שנועדו למסד בניסוח משפטי את המשפט ההינדי המסורתי: חוק הנישואין ההינדי, חוק הירושה ההינדי, חוק האפוטרופסות ההינדי, וחוק האימוץ ההינדי.

לאחר מכן כמעט ולא נחקקה חקיקה אזרחית בנושא דיני משפחה, והנפגעות העיקריות במצב זה הן נשים מוסלמיות, שעליהן חלים חוקי השריעה. בית המחוקקים בהודו נמנע מלחוקק חוקים אזרחיים המנוגדים לחוקי השריעה מחשש לפגיעה ברגשות המוסלמים, והשינויים היחידים שמתרחשים בתחום זה קורים רק בהתערבות בית המשפט העליון של הודו, שהחוקה וזכויות האזרח הם נר לרגליו.

היסטוריה

הדיונים בנושא חקיקה אזרחית החלו בתקופת הודו הבריטית, ועסקו בעיקר באוכלוסייה שהשתייכה לדתות ההינדיות. בשנת 1937 חוקק חוק המחיל את חוקי השריעה על המוסלמים בהודו, וחוק זה הקשה על ביצוע רפורמות דומות באוכלוסייה המוסלמית.

באוקטובר 2015 קבע בית המשפט העליון בהודו שיש הצורך בחקיקה אזרחית אחידה ומלאה. "אי אפשר לקבל את המצב הנוכחי, בו כל דת חושבת שיש לה זכות להכריע בסוגיות של דיני משפחה. אנחנו לא מסכימים כלל למצב זה."

טופיל אחמד, אינטלקטואל הודי-בריטי, פרסם בנובמבר 2016 מסמך בו חקר את תחום החקיקה האזרחית בהודו ב-12 תחומים, וחשף כי משנות החמישים לא חלה התקדמות כלשהי מצד ממשלת הודו.

חקיקה אזרחית באוכלוסייה ההינדית

הדיונים בנושא חקיקה אזרחית החלו בתקופת הודו הבריטית. במאה ה-18 שלטה בהודו חברת הודו המזרחית הבריטית, והם הראשונים שניסו לשנות את המנהגים החברתיים והדתיים שהיו נהוגים בהודו. לורד ויליאם בנטינק, מושל הודו, הצליח להוציא את מנהג הסאטי מחוץ לחוק. סאטי הוא מנהג הודי עתיק בו האלמנה שורפת את עצמה באש מדורת השריפה של בעלה, לאחר שהוא מת. תקנת הסאטי עברה בבנגל בשנת 1829, ולאחר מכן הורחבה לכל שטחי הודו.

דו"ח משנת 1840 הדגיש את החשיבות והצורך לנסח חוקה עבור משפט פלילי בהודו, אך מחברי הדו"ח המליצו להשאיר את דיני המשפחה של ההינדים והמוסלמים מחוץ לחוקה. בפועל, דיני המשפחה יושמו על ידי בתי משפט קהילתיים של כל דת ודת, והמדינה התערבה רק במקרים חריגים. על פי רוח זו ניתנה הצהרה של מלכת אנגליה בשנת 1859, בה היא מבטיחה אי-התערבות מוחלטת בעניינים דתיים.

חלק מדיני המשפחה האזרחיים חוקקו בתקופת הראג' הבריטי. החוק המשמעותי ביותר, משנת 1856, התיר לאלמנות להינשא שוב. מעשה זה אסור ברוב הדתות בהודו, בהן הינדואיזם וג'ייניזם.

בשנת 1872 חוקק חוק המתיר נישואים אזרחיים ללא קשר לשיוך דתי או מעמדי. חוק זה הוחל רק על אזרחים השייכים לדת ההינדואיזם. בשנת 1923 הועבר תיקון לחוק המחיל אותו גם על דתות הבודהיזם, סיקיזם וג'ייניזם.

בשנת 1950 חוקקה חוקת הודו שחרתה על דגלה את זכויות האזרח מעל הכל. בחוקה נקבע כי כל אדם זכאי לשוויון בפני החוק, ונאסרה אפליה על בסיס מעמד, דת או מין. בהימרו רמג'י אמבדקאר, שר המשפטים הראשון של הודו, עמד בראש הוועדה שניסחה וקבעה את החוקה ההודית.

בשנים 1955–1956 העבירה ממשלתו של ג'ווהרלל נהרו ארבעה חוקי יסוד אזרחיים שנועדו למסד בניסוח משפטי את המשפט ההינדי המסורתי: חוק הנישואין ההינדי, חוק הירושה ההינדי, חוק האפוטרופסות ההינדי, וחוק האימוץ ההינדי. רפורמות אלה בחקיקה התמקדו באוכלוסייה ההינדית.

חקיקה אזרחית באוכלוסייה המוסלמית

הגישה הבריטית הדוגלת בעצמאות הקהילות הדתיות בנושא דיני משפחה נשמרה עד לעצמאות הודו ב-1947. ברוח גישה זו הועבר בשנת 1937 "חוק השריעה", המחיל על כל המוסלמים בהודו את דיני המשפחה על פי חוקי האסלאם בנושאי נישואין, גירושין, מזונות, אימוץ וירושה.

באותה שנה הועבר חוק המקנה לנשים זכות ברכוש המשותף.

בשנת 1950 חוקקה חוקת הודו, אך על תושביה המוסלמים עדיין הוחלו דיני השריעה על פי החוק מ-1937. על פי חוקים אלה, למשל, אישה לא רשאית לרשת אדמה חקלאית שהייתה שייכת לבעלה.

שינויים בחוקה ההודית הנוגעים לאוכלוסייה המוסלמית הוכנסו במהלך השנים, באופן הדרגתי. השינוי העיקרי שהוכנס הוא התיקון לחוק הנישואים האזרחיים, בשנת 1954, המחיל אותו גם על מוסלמים. תיקון זה הקנה לנשים מוסלמיות זכויות רבות בנושאי גירושין, מזונות וירושה, שנמנעו מהן בחוקי השריעה, וכן אסר על פוליגמיה.

חוקי היסוד האזרחיים שהעבירה ממשלתו של ג'ווהרלל נהרו הוחלו רק על האוכלוסייה ההינדית, ולא על המוסלמים. לאחר מכן כמעט ולא נחקקה חקיקה אזרחית בהודו בנושא דיני משפחה, והנפגעות העיקריות במצב זה הן נשים מוסלמיות, שעליהן חלים חוקי השריעה. בית המחוקקים בהודו נמנע מלחוקק חוקים אזרחיים המנוגדים לחוקי השריעה מחשש לפגיעה ברגשות המוסלמים, והשינויים היחידים שמתרחשים בתחום זה קורים רק בהתערבות בית המשפט העליון של הודו, שהחוקה וזכויות האזרח הם נר לרגליו. שתי הפסיקות העיקריות של בית המשפט העליון בנושא זה הן:

• משפט שאה באנו, בשנת 1985, בו קבע בית המשפט העליון שהחקיקה האזרחית גוברת על חוקי השריעה. באנו, מוסלמית שגורשה על ידי בעלה, הייתה זכאית לקצבה חודשית זעומה על פי חוקי השריעה. בית המשפט חייב את הבעל לשלם על פי החוק האזרחי. משפט זה הצית מחלוקת פוליטית חריפה במדינה, שבעקבותיה הותר על כנו חוק השריעה מ-1937 ומעמדו אף התחזק. חוק זה חל גם כיום על המוסלמים בהודו.
• באוגוסט 2017 דן בית המשפט העליון בהודו בחוק המוסלמי המתיר גירושין על ידי אמירת המשפט "אני מגרש אותך" שלוש פעמים, וקבע כי הוא מנוגד לחוקה.

חקיקה אזרחית בגואה

בשנת 1961 מדינת גואה, שנשלטה עד אז על ידי פורטוגל, סופחה להודו. במדינה זו נחקקו עוד במאה ה-19 דיני משפחה אזרחיים ושוויוניים המבוססים על החוק הפורטוגזי, וזו המדינה היחידה בהודו בה מיושמת חקיקה אזרחית מלאה. עם השנים ניסו גורמים פוליטיים להחיל את "חוק השריעה" גם בגואה, אפילו באופן חלקי, ולא הצליחו. החקיקה האזרחית בגואה נחשבת כיום כדוגמה ומופת למחוקקים ההודים.

לקריאה נוספת

• פ. ר. קומרסומי, הודו: דמוקרטיה בחברה משוסעת, האוניברסיטה הפתוחה, 2009

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חקיקה אזרחית בהודו בוויקישיתוף