טאן דון

מלחין סיני

טאן דוןסינית: 譚盾|s=谭盾|p = Tán Dùn, נולד ב-18 באוגוסט 1957) הוא מוזיקאי, מלחין ומנצח סיני, הנודע בעיקר במוזיקה שהלחין לסרטים "נמר, דרקון" ו"גיבור", כו גם במוזיקה שחיבר לטקסי המדליות של המשחקים האולימפיים ב-2008 בבייג'ינג. ביצירותיו משולבים לא אחת יסודות אודיו-ויזואליים; יש שימוש בכלי נגינה עשויים חומרים אורגניים, כגון נייר, מים ואבן; וניכרת בהן לעיתים קרובות השראה של תיאטרון וטקסים סיניים מסורתיים. בשנת 2013 התמנה טאן דון לשגריר של רצון טוב של אונסק"ו.[1] הוא זכה במספר רב של פרסים על יצירותיו, לרבות פרס אוסקר, פרס גראמי ופרס באפטה.

טאן דון
谭盾
לידה 18 באוגוסט 1957 (בן 66)
צ'אנגשה, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1983 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קולומביה, בית ספר לאמנות של אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, מלחין, מנצח
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת סינית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר, ויולה ד'אמורה
פרסים והוקרה
tandun.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין זהו שם סיני; שם המשפחה הוא טאן.

ביוגרפיה עריכה

טאן דון נולד בשנת 1957 בכפר בצ'אנגשה במחוז חונאן בסין. כילד הקסימו אותו הטקסים והפולחנים של שאמאן הכפר, שהמוזיקה שליוותה אותם נוצרה בעזרת עצמים מן הטבע, כגון אבנים ומים.[2] בגלל האיסורים שהוצאו בתקופת מהפכת התרבות, נאסר עליו לעסוק במוזיקה והוא נשלח לעבוד בשדות אורז בקומונת הואנג'ין. הוא הצטרף להרכב של דיירי קומונה אחרים ולמד לנגן בכלי מיתר סיניים מסורתיים. בעקבות תאונת מעבורת שהסתיימה במותם של כמה חברים בלהקת האופרה של פקין, נקרא טאן דון להצטרף ללהקה כויולן ומעבד. הצלחה ראשונית זו זיכתה אותו במושב בתזמורת, ומשם המשיך ללימודים בקונסרבטוריון המרכזי למוזיקה בבייג'ינג בשנת 1977.[3] בתקופת לימודיו שם פגש טאן דון מלחינים כגון טורו טאקמיצו, ג'ורג' קראם, אלכסנדר גהר, הנס ורנר הנצה, איסאנג יון וצ'ו ון-צ'ונג, שכולם השפיעו על סגנונו המוזיקלי.

ב-1986 עבר טאן דון לניו יורק כדוקטורנט באוניברסיטת קולומביה, שם למד שוב אצל צ'ו ו-צ'ונג, מי שהיה תלמידו של אדגר וארז. בקולומביה גילה טאן דון את יצירותיהם של מלחינים כגון פיליפ גלאס, ג'ון קייג', מרדית מונק וסטיב רייך, והחל למזג את השפעותיהם אל יצירותיו הוא. טאן השלים את עבודת הדוקטורט שלו, "מוות ואש: דיאלוג עם פול קלה", ב-1993,[4] בהשראת ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית. "מוות ואש" היא סימפוניה קצרה, העומדת בקשר עם ציוריו של פול קלה.[5] ב-15 ביוני 2016 יצר את שיר הנושא לאירוע הפתיחה המפואר של אתר הנופש דיסנילנד בשאנגחאי. ב-1 באוגוסט 2019 התמנה לדיקן קולג' בארד למוזיקה.

קריירה ומוזיקה עריכה

בתקופת לימודיו באוניברסיטת קולומביה, הלחין טאו דון את האופרה הראשונה שלו, קובץ פואמות טבע מאת קו יואן, בשם "תשעה שירים" (1989). הפואמות מושרות הן בסינית קלאסית והן באנגלית בת-זמננו לצד הרכב קטן של כלי נגינה מערביים וסיניים. בין אלה מערכת שנבנתה במיוחד וכוללת 50 כלי חרס, כלי הקשה, כלי מיתר וכלי נשיפה, מעוצבים בשיתוף פעולה עם הקדר רגנר נס. להדגשת אופייה השאמאני של שירת קו יואן, רוקדים השחקנים ונעים בסגנון פולחני.[6]

יצירתו השנייה של טאן דון בסוגה זו, האופרה "מרקו פולו" (1996), ללברית מאת פול גריפיתס, היא אופרה בתוך אופרה. היא מתחילה במסעם הרוחני של שני אנשים, מרקו ופולו, ומפגשיהם עם דמויות היסטוריות שונות מעולם הספרות והמוזיקה, בהן דנטה אליגיירי, ויליאם שייקספיר, שחרזאדה, זיגמונד פרויד, ג'ון קייג', גוסטב מאהלר, לי באי וקובלאי חאן. קטעים אלה מוצגים בסגנון מופשט, נוסח האופרה של פקין. שזורים בקטעים אלה מסעותיו של מרקו פולו האמיתי, המוצגים בסגנון אופראי מערבי.[7] אף כי הפרטיטורה כתובה לכלי תזמורת מערביים מסורתיים, נעשה שימוש בכלים נוספים לציין את מיקום הדמויות, כולל חלילית, רבק, סיטאר, טאבלה, קערות מזמרות, קרן טיבטית, שאנג ופיפה. האופרה זכתה בפרס גרומיה להלחנה ב-1998.[8]

באותה שנה, ביצע טאן דון בביצוע בכורה את האופרה הבאה שלו, עיבוד של האופרה בסגנון קוּנגוּ, "ביתן הנורית" ("פאוני פאביליון") של טאנג שיאנצו מ-1598. האופרה, שביים פיטר סלרס בהפקה המקורית, מבוצעת כולה באנגלית, אם כי אחת הדמויות מחייבת אימון בסגנון פקין או קונגו. ההרכב בהקטן של שישה נגנים מנגן בכלים אלקטרוניים וסיניים על הבמה לצד השחקנים. מבחינת הסגנון, המוזיקה היא מזיגה של אוונגארד מערבי ואופרה סינית.[9]

בשלב זה בקריירה שלו, כתב טאן דון יצירות רבות ל"כלים אורגניים", כלומר, כלי נגינה הבנויים מחומרים כגון נייר, מים, חרס ואבן. לאופרה הרביעית שלו, "תה: ראי הנפש" (2002, שחיבר בשיתוף עם הלבריתן שו יינג, מהווים כלים אורגניים גורם רב-חשיבות במבנה האופרה עצמה. כותרת כל מערכה מקבילה לחומרים ששימשו לבניית הכלים, כמו גם לעלילת האופרה. המערכה הראשונה, ששמה "מים, אש", נפתחת בטקס תהעל הבמה, בשעה שנגני כלי הקשה מקישים בקערות זכוכית של מים. במערכה השנייה, "נייר", המוזיקה מבוצעת על תופים מנייר אורז ועלילתה עוסקת בחיפוש הדמויות אחר "הקלאסיקה של התה", הספר הראשון המתאר ייצור תה והכנתו בסין. המערכה השלישית והאחרונה, "חרס, אבנים", מתארת את מות אהובתו של הגיבור. נגני כלי הקשה מנגנים על עציצים מכווננים, המוגדרים בפרטיטורה "מצילות חרס".[10]

האופרה האחרונה עד כה של טאן דון, "הקיסר הראשון" (2006), נכתבה בהזמנת המטרופוליטן אופרה והתפקיד הראשי בה נוצר בשביל פלאסידו דומינגו. האופרה, שטאן דון חיבר עם הסופר הסיני הא ג'ין, מתמקדת באיחוד סין בהנהגת צין שה הואנג, הקיסר הראשון של שושלת צ'ין וקשריו עם המוזיקאי גאו ג'יאנלי. בדומה לאופרות הקודמות של טאן דון, מצורפים כלי נגינה סיניים לתזמורת מלאה, כולל גוז'נג וביאנז'ונג. את ההפקה המקורית של המטרופוליטן ביים ז'אנג יימו, שטאן דון עבד עמו על הסרט "גיבור" (2002).[11]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה