טה ואהיפוונמו
טה ואהיפוונמו (מאורית: Te Wāhipounamu – "המקום של אבן הירקן") הוא אתר מורשת עולמית מאז 1990 השוכן בחלקו הדרום מערבי של האי הדרומי של ניו זילנד. האזור משתרע לאורך חופי ים טסמן ברצועה לא רציפה שאורכה כ-450 ק"מ ורוחבה נע בין 40 ל-90 ק"מ, בין הים לבין הרי האלפים הדרומיים.
 | |||||
| נוף אופייני לטה ואהיפוונמו בטרק המילפורד שבפארק לאומי פיורדלנד | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 2,600,000 הקטאר | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 ניו זילנד | ||||
| מיקום |
סאות'לנד  | ||||
| קואורדינטות | 45°02′10″S 167°19′12″E / 45.036°S 167.32°E | ||||
 | |||||
  | |||||
בתחומו של טה ואהיפוונמו נכללים ארבעה פארקים לאומיים – פיורדלנד, אאורקי/הר קוק, הר אספיירינג ווסטלנד טאי פוואטיני, 2 שמורות טבע, 16 שמורות למחקר מדעי, 5 אזורים אקולוגיים ו-5 אזורי פיקוח נוספים. סך הכל משתרע האזור על פני 26,000 קמ"ר.
גאוגרפיה עריכה
דרום-מערב ניו זילנד שוכנת על קו המפגש בין הלוח הפסיפי ממזרח ללוח ההודו-אוסטרלי ממערב, לכן האזור נחשב לאחד הפעילים בעולם מבחינה סייסמית. רכס הרי האלפים הדרומיים נוצר כתוצאה מפעילות טקטונית במשך 5 מיליוני השנים האחרונות, ואזורים שהיו מכוסים בעבר בים התקמטו והתרוממו עד לגובה של 1,000 מטר. ההרים עוצבו בפעילות קרחונית וקרחונים עדיין מכסים חלק מהשטח שבו שוכנים 28 מ-29 הפסגות הגבוהות מ-3,000 מטר בתחומי המדינה. ההר הגבוה בשטחו של טה ואהיפוונמו הוא הר טסמן הנישא לגובה של 3,498 מטר (הר קוק אינו חלק מהאזור המוכרז). תהליכי הבליה בטה ואהיפוונמו נמשכו גם בין התקופות הקרחוניות, ואחד הגורמים העיקריים להם הוא כמות המשקעים הגדולה באזור, במיוחד ממערב לקו פרשת המים. קו החוף עוצב על ידי פעילות הים, והוא משונן ומחורץ ומאופיין בצוקים, שרטונים ואיונים.
אקלים עריכה
אזור החוף עשיר במשקעים המגיעים לממוצע שנתי של בין 3,000 ל-5,000 מ"מ שיורדים במשך כל עונות השנה. כמויות אלה גדלות עם הגובה הטופוגרפי ומגיעות עד ל-10,000 מ"מ בשנה, וחלקים גדולים מהן יורדות בצורת שלג. מעבר לקו פרשת המים פוחתת כמות המשקעים עד לממוצע שנתי של 1,000 מ"מ והאזור מתאפיין ברוחות חמות וחזקות הנושבות מכיוון צפון-מערב. לים השפעה ממתנת על הטמפרטורות במערב האזור ובדרומו, ומזרחית לקו פרשת המים הטמפרטורות קיצוניות יותר הן בחורף והן בקיץ.
החי והצומח עריכה
החי והצומח באזור טה ואהיפוונמו השתמרו כמעט ללא שינוי במשך אלפי שנים, בין היתר בזכות הבידוד היחסי של ניו זילנד ועקב העובדה שגם בניו זילנד עצמה אזור זה הוא פחות נגיש ומיושב. החי והצומח באזור זה מייצגים בצורה טובה למדי את אלו שהתקיימו ביבשת העתיקה גונדוונה, וזו אחת הסיבות המרכזיות להכללת האזור ברשימת אתרי המורשת העולמית.
קישורים חיצוניים עריכה
