טפיר אסייתי

טפיר אסייתי (לעיתים טפיר מלאי; שם מדעי: Tapirus indicus) הוא מין בסוג טפיר אף שלפעמים נחשב למין יחיד בסוג Acrocodia. זהו הטפיר היחיד שאינו חי באמריקה הדרומית אלא ביערות הגשם של מלזיה, בתאילנד, מיאנמר והאי סומטרה שבאינדונזיה.

טפיר אסייתי
טפיר אסייתי
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מפריטי פרסה
משפחה:	טפיריים
סוג:	טפיר
מין:	טפיר אסייתי
שם מדעי
Tapirus indicus ‏דמארה, 1819
תחום תפוצה
תפוצת העבר של הטפיר האסייתי ותפוצתו נכון ל-2003

מאפיינים

גודלו של הטפיר האסייתי נע בין 1.8 ל-2.4 מטרים ולגובה של מטר. משקלו - בין 250 ל-320 קילוגרמים, כשהנקבות גדולות יותר מהזכרים. זנבם, בדומה לטפירים האחרים, קצר ועבה, וחרטומם דמוי-החדק ארוך וגמיש. בכפות רגליהם הקדמיות - ארבע אצבעות, ובאלו האחוריות - שלוש. ראייתו של הטפיר האסייתי אינה מפותחת, אך חושי השמיעה והריח שלו מעולים.

משך היריונן של הטפירות האסייתיות הוא כ-400 ימים, בסופן הן ממליטות גור אחד במשקל של שבעה קילוגרמים לערך. בלידתם, גורי הטפיר האסייתי גדולים ממקביליהם במיני הטפיר האחרים, וקצב הגדילה שלהם הוא הגבוה ביותר. פרוותם של הגורים חומה-אדמדמה, והיא זרועה פסים ונקודות לבנים. כתמי הצבע עוזרים להסתיר אותו בין הצללים והאור של היער. צבעיה וכתמיה של הפרווה דוהים במשך הזמן, ונעלמים כליל אחרי ארבעה עד שבעה חודשים. הגורים נגמלים מיניקת חלב אמם בגיל שישה עד שמונה חודשים, וגודלם באותה עת כבר קרוב לגודלם המלא. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שלוש שנים. תהליך הרבייה מתרחש בחודשים אפריל-יוני. הנקבות ממליטות גור אחד אחת לשנתיים. תוחלת חייהם של הטפירים האסייתיים היא כ-30 שנה, בבר ובשבייה.

מרבית הטפירים האסייתיים חיים בגפם (בעל חיים סוליטרי), והם מסמנים חלקות אדמה גדולות כטריטוריה שלהם, אף שפעמים רבות טריטוריות של כמה פרטים חופפות זו את זו. סימון הטריטוריה נעשה לרוב באמצעות הטלת שתן על צמחים. הטפיר האסייתי ניזון ממזון צמחי באופן בלעדי, באוכלו ענפים קטנים ורכים ועלים של למעלה מ-100 מיני צמחים. את רוב זמנו מבלה בהליכה איטית במעבה היער, תוך שהוא עוצר בדרכו פעמים רבות כדי לאכול או כדי לחקור את הניחוחות המגיעים לאפו. למרות התנהלותו האיטית, במקרה שירגיש מאוים יחל לרוץ במהירות, הגם שמשקלו רב. בנוסף, הטפיר מסוגל להגן על עצמו באמצעות לסתותיו החזקות ושיניו החדות. הטפירים מעדיפים לחיות בסמוך למקור מים, והם נוהגים להתרחץ במים או לשחות בהם. עיקר פעילותם נערך בלילה. הם נוהגים לאכול לאחר השקיעה ולפני הזריחה, תוך שהם לוקחים הפסקה לתנומה קצרה באמצע הלילה.

בעבר היו נפוצים הטפירים האסייתיים ביערות הגשם הטרופיים בשפלה של דרום-מזרח אסיה, ובכלל זה בקמבודיה, באינדונזיה, בלאוס, במלזיה, במיאנמר, בתאילנד ובווייטנאם. עם זאת, ובדומה ליתר מיני הטפיר, אוכלוסייתו של הטפיר האסייתי הצטמצמה משמעותית, וכיום הוא נמצא בסכנת הכחדה. רק טורפים מעטים ניזונים מהטפיר בשל גודלו הרב. הסכנה הגדולה ביותר לטפיר מגיעה מצד האדם. פעילותו המזיקה מתבטאת בציד בלתי חוקי, ובפעולות שגורמות להידלדלות בתי הגידול שלו, כמו בירוא יערות לצורכי חקלאות והצפה של אזורי מחיה בשל הקמת סכרים.

גלריה

• 
• 
• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טפיר אסייתי בוויקישיתוף

• טפיר אסייתי, באתר ITIS (באנגלית)
• טפיר אסייתי, באתר NCBI (באנגלית)
• טפיר אסייתי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• טפיר אסייתי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• טפיר אסייתי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• טפיר אסייתי, באתר GBIF (באנגלית)