יאן טינברגן

כלכלן הולנדי

יאן טינברגן (בהולנדית: Jan Tinbergen;‏ 12 באפריל 1903 - 9 ביוני 1994) היה כלכלן הולנדי. בשנת 1969 הוענק לו פרס נובל לכלכלה יחד עם רגנאר פריש על שפיתח ויישם מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים. טינברגן היה נאמן מייסד של ארגון כלכלנים לשלום ולביטחון הפועל בחסות האו"ם.

יאן טינברגן
Jan Tinbergen
יאן טינברגן, 1982
יאן טינברגן, 1982
לידה 12 באפריל 1903
האג, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 ביוני 1994 (בגיל 91)
האג, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה
מקום מגורים הולנד
מקום קבורה Oud Eik en Duinen עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ליידן (1926) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט פאול ארנפסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Petrus Johannes Verdoorn, J.J.J. Dalmulder, Leendert Marinus Koyck, Hans van den Doel, צ'אלינג קופמאנס, Hans Linnemann עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ארסמוס (1967)
  • עמית החברה האקונומטרית (1933)
  • פרס נובל לכלכלה (1969)
  • קולמוס האווז המוזהב (1985)
  • פרס ארבעת החירוית - חירות מרצון (1992)
  • עמית האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מודל מקרו-כלכלי לאומי
תכנון כלכלי לטווח ארוך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

טינברגן היה הבכור מבין חמשת ילדיהם של דירק קורנליס טינברגן וג' נט ואן איק. אחיו ניקולאס טינברגן זכה אף הוא בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1973 על עבודתו בתחום אתולוגיה, ואילו אחיו הצעיר לוק היה לאורניתולוג ידוע. בין השנים 1921–1925 טינברגן למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת ליידן בהנחיית פאול ארנפסט. במהלך אותן שנים ניהל שיחות רבות עם ארנפסט, האיקה קמרלינג אונסהנדריק לורנץ, פיטר זימן, ואלברט איינשטיין.[1] לאחר סיום לימודיו, טינברגן עבד במסגרת שירות לאומי בהנהלת בית סוהר ברוטרדם והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהאג. עם סיום השרות הוא שב ללימודים באוניברסיטת ליידן וב-1929 הגן שלו עבודת הדוקטורט שלו בנושא בעיות מיזעור בפיזיקה וכלכלה. נושא זה הוצע על ידי ארנפסט ואיפשר לטינברגן לשלב את תחומי העניין שלו במתמטיקה, פיזיקה, כלכלה ופוליטיקה. באותה תקופה, חברת CBS הקימה מחלקה חדשה לסקרים עסקיים וסטטיסטיקה מתמטית. טינברגן התמנה לראש המחלקה הראשון ועבד בחברת CBS עד 1945. הגישה למאגר המידע הענק של CBS עזר לטינברגן לבחון את המודלים התאורטיים שפיתח. במקביל לעבודתו זו, החל מ-1931 הוא שימש מרצה לסטטיסטיקה באוניברסיטת אמסטרדם, ב-1933 הוא התמנה פרופסור חבר במתמטיקה וסטטיסטיקה בבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם, שם עבד עד 1973.[1]

משנת 1929 עד 1945 הוא עבד עבור משרד הסטטיסטיקה ההולנדי ושימש תקופה קצרה יועץ של חבר הלאומים (1936-1938). בשנת 1945 הוא הפך למנהל הראשון של הלשכה ההולנדית למדיניות ולניתוח כלכלי, משרה אותה עזב בשנת 1955 כדי להתמקד באקדמיה. הוא היה שנה אחת פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד ואז חזר למכון הכלכלי ההולנדי באוניברסיטת ארסמוס. במקביל הוא שימש יועץ לארגונים בינלאומיים ולממשלות שונות במדינות מתפתחות, כגון הרפובליקה הערבית המאוחדת, טורקיה, ונצואלה, סורינם, אינדונזיה ופקיסטן.[1][2]

טינברגן היה חבר באקדמיה ההולנדית מלכותית לאמנויות ומדעים[3] ובאקדמיה הבינלאומית למדעים. ב-1956 ייסד את המכון הכלכלי באוניברסיטת ארסמוס יחד עם הכלכלן הנרי טיל. ב-1960 הוא נבחר כחבר לאגודה הסטטיסטית האמריקאית. מכון טינברגן נקרא לכבודו.

עבודתו עריכה

טינברגן ידוע בקרב כלכלנים בזכות "נורמת טינברגן", אף שלא קיים פרסום פרי עטו בו ניסח בעצמו את הנורמה. באופן כללי הנורמה קובעת כי אם היחס בין ההכנסה המרבית לבין ההכנסה המינימלית הוא יותר מפי 5, אזי עובדה זו הופכת לחיסרון ליחידה החברתית שבה מתרחשת תופעה זו. טינברגן עצמו בחן כמה מן ההיבטים הטכניים של יחס הכנסה של אחד לחמש במאמר שפרסם בשנת 1981.[4] מעבר לקביעת יחס ההכנסה של אחד לחמש, טינברגן התעניין בתחום חלוקת הכנסות והחיפוש אחר סדר חברתי אופטימלי.

בשנת 1936 טינברגן פיתח את המודל המקרו-כלכלי הלאומי המקיף הראשון להולנד. מודל אותו ישם שנים אחר כך גם בארצות הברית ובממלכה המאוחדת.[5]

את עבודתו של טינברגן במודלים מקרו-כלכליים המשיך לורנס קליין, אשר אף הוא זכה בפרס נובל לכלכלה.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יאן טינברגן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Jan Tinbergen (1903-1994) (בהולנדית)
  2. ^ Jan Tinbergen - Facts
  3. ^ "Jan Tinbergen (1903 - 1994)" (בהולנדית). Royal Netherlands Academy of Arts and Sciences. נבדק ב-20 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Misunderstandings concerning income distribution policies. De Economist 1981;129
  5. ^ Dhaene G. and Barten AP, (1990) When it all began: The 1936 Tinbergen model revisited. Tilburg: CentER for Economic Research.