יהדות אלבניה
יהדות אלבניה היא בעלת היסטוריה ענפה ומסתעפת אחורה כ-2,000 שנה וכיום מונה מאות בודדות של יהודים.
היסטוריה עריכה
בעת העתיקה עריכה
ההיסטוריון האלבני אפוסטול קוטאני כתב בספרו "אלבניה והיהודים": "כנראה שהיהודים הגיעו לאלבניה כבר בשנת 70 לספירה כשבויים על ספינות רומיות שהגיעו לחופיה הדרומיים... צאצאים של שבויים אלו יבנו את בית הכנסת הראשון בעיר הנמל סרנדה במאה החמישית ... (אבל) מעט ידוע בנוגע לקהילה היהודית באזור עד למאה ה-15". בית הכנסת בסרנדה נתגלה בשנת 2003.[1][2]
סבורים שבעיר הנמל דוראצו ישבו יהודים כבר בימי הרומאים.[3] יהודי דוראצו נזכרים בשו"ת מהמאה ה-13 ומתועדים שוב במאה ה-14 בידי נוסע אנגלי (1322).[4]
בתקופה ההעות'מאנית עריכה
בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית על אלבניה (אנ'), בתחילת המאה ה-16, הייתה התיישבות יהודית בערי הנמל של אלבניה, אלבאסאן, ולורה ודורס. משפחות יהודיות אלו היו לרוב ממוצא ספרדי וצאצאי היהודים הספרדים והפורטוגלים שגורשו מחצי האי האיברי בסוף המאה ה-15. היהודים מילאו תפקידים מסחריים וכלכליים חשובים בערים אלו.[5]
דווח על כך שבשנת 1520 היו 609 בתי אב יהודיים בוולורה[דרוש מקור], שבה היה בית הכנסת היחיד של אלבניה, שנהרס במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1673, גרש הסולטן את משיח השקר שבתי צבי לנמל האלבני אולצין (כיום במונטנגרו) והוא מת שם כעבור 3 שנים[דרוש מקור].
במלחמת טורקיה-ונציה בשנת 1685 נמלטו רוב יהודי וולונה לבראט והנותרים נלקחו בשבי, וביניהם המקובל נחמיה חיון. בשנים 1822-1788 היו יהודי אלבניה נתונים לשרירות ליבו של המושל עלי פאשה.[4]
המאה ה-20 עריכה
שנות ה-30 עריכה
הקהילה היהודית הוקמה בשנת 1930, כאשר מספר עשרות של יהודים היגרו למדינה המוסלמית ממדינות שונות באזור הבלקן. על פי המפקד האלבני של 1930, היו רשומים רק 204 יהודים באלבניה.[דרוש מקור] בשנת 1935 קונסול אלבניה בניו יורק הזמין יהודים להתיישב במדינה, שהייתה זקוקה לבעלי מקצוע כמו רופאים ומהנדסים.[6]
ההכרה הרשמית בקהילה היהודית הוענקה ב-2 באפריל 1937, כאשר באותו הזמן כללה קהילה זו כ-300 חברים.[דרוש מקור] עם עליית גרמניה הנאצית, מספר יהודים גרמנים ואוסטרים מצאו מקלט באלבניה. ב-1938, המשיכה שגרירות אלבניה בברלין להנפיק ויזות ליהודים, בזמן שאף מדינה אירופית אחרת לא הייתה מוכנה לקבלם. אחד מחשובי האלבנולוגים (חוקרי תרבות אלבניה) (Albanology), האוסטרי נורברט יוקל (Norbert Jokl), ביקש אזרחות אלבנית וזו ניתנה לו מיד, אולם היא לא הצליחה להציל אותו ממחנות ריכוז וממוות.
השואה ומלחמת העולם השנייה עריכה
ערך מורחב – השואה באלבניה
לפי הערכה היו באלבניה כ-200 יהודים בשנת 1933.[7] בועידת ואנזה ב-1942, השתמש אדולף אייכמן בהערכה זו לצורכי חישוב מספר היהודים באירופה. היהודים באלבניה נשארו מוגנים חלקית על ידי האוכלוסייה המוסלמית המקומית[8] והגנה זו נמשכה אף לאחר כיבוש אלבניה על ידי הנאצים, לאחר כניעת איטליה ב-8 בספטמבר 1943.[9] אלבניה אף הפכה למקלט לכמה מאות פליטים יהודים מארצות אחרות: בעקבות הכיבוש הנאצי, ברחו אליה בשנות ה-40 יהודים מיוון, מקדוניה, קרואטיה ויוגוסלביה. במלחמת העולם השנייה היו אלבנים שהגנו על היהודים, הם החביאו אותם בבתיהם, נתנו להם שמות אלבנים ובגדים מתאימים.[10] הם הסתכנו ועשו זאת בהתאם לשבועת הבסה, הטבועה בתרבות צפון אלבניה ובה התחייבות לעזור לכל אדם בצרה ללא התחשבות בדתו.[11] בסוף המלחמה, היו באלבניה 2,000 יהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה אלבניה אחת המדינות הבודדות באירופה שבהן חל גידול באוכלוסייה היהודית. עם כניעת איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943 השתלטו הגרמנים על האזור והעבירו לברגן-בלזן 400 יהודים, ורק 100 מהם נותרו בחיים.[4]
גם המלך האלבני הגולה הציע ליישב יהודים בארצו בזמן המלחמה.[12][13]
עם זאת, גורל יהודי אלבניה בתקופת השואה הייתה מורכבת, דינמית ומשתנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, חיו במדינה המוסלמית כמה מאות בודדות של יהודים, רובם ממדינות סמוכות שהגיעו בשל סיבות כלכליות ובעקבות רדיפות הנאצים. לאלבניה נקשרו מיתוסים של הצלת יהודים על ידי האוכלוסייה המקומית. אמנם אלבניה הייתה חלק מתוכנית 'הפתרון הסופי' של הגרמנים, כפי שעולה מהחלטת "ועידת ואנזה" שהתקיימה בינואר 1942, אבל לא היה 'פתרון סופי' באלבניה. מטרת שלטונם של הגרמנים באזור הייתה אחרת ובעיקר אסטרטגית - הניסיון למנוע את חופש הפעולה הבריטי באזור. לכך נוסיף את התנאים הגאוגרפיים והתשתיות המיושנות, מיעוט מספרי של היהודים וקושי לאתר חלק מהם בשטח הטופוגרפי ההררי של אלבניה ובכפרים המרוחקים.לצד זה ניתן למנות אינטרסים אישיים של נושאי תפקידים - הן האלבניים והן הגרמניים, 'מלחמת אחים' בין קבוצות ההתנגדות השונות באלבניה שניהלו לחימה נגד חברי משפחה שהיו פעמים בצד הנגדי והתמקדות האלבנים בשנאתם כלפי שכניהם הסרבים והיוונים. כן ניתן לציין את העיתוי של המלחמה והצורך של הגרמנים להיות נוכחים במקומות אחרים ולהיעזר,בלית ברירה, בכוחות מקומיים שהיו חסרי מוטיבציה ומיומנות צבאית שניצלו את המצב לתועלתם האישית והכלכלית. בנוסף, הגרמנים סיבכו את הכלכלה באלבניה שהייתה לפני כן בשפל ומצב זה השפיעה על חייו של האלבני הממוצע שהיה טרוד בקיומו היומיומי ונראה שה'בעיה היהודית' לא עניינה אותו[14]
התקופה הקומוניסטית עריכה
לאחר השואה נשארו באלבניה כ-400 יהודים וכ-150 מהם עלו לישראל, עם קום המדינה.[15] לכל אורך השלטון הקומוניסטי באלבניה תחת שלטונו הדיקטטורי של אנוור הוג'ה, הקהילה היהודית הייתה מבודדת מהעולם היהודי, אולם אין זה משקף נקיטת צעדים אנטי-יהודיים. כדי לגבש אחדות לאומית בת-קיימא, כמו גם את הסוציאליזם החדש, הרפובליקה העממית הסוציאליסטית של אלבניה (אנ') אסרה על קיומן של כל הדתות, ובכללן הדת היהודית, בהתאם לדוקטרינת האתאיזם המדיני. בתקופה הפוסט-קומוניסטית, ננטשה מדיניות זו וחופש הדת הותר. במובן זה, גורלה של הקהילה היהודית היה קשור בצורה שאין להתירה לגורלה של החברה האלבנית בכללותה.
בשנת 1969, כשמספר התושבים באלבניה כולה היה למעלה משני מיליון, חיו שם רק כ-200 יהודים, רובם ככולם בעיר הבירה טיראנה, רובם יהודים ספרדיים. לא היה להם ארגון קהילתי או מוסדות חינוך יהודיים. יהודים ספורים התגוררו בערים סקוטארי וואלונה.[4]
לאחר נפילת הקומוניזם והתערערות המצב בארצות הבלקן, פנתה הקהילה היהודית לסוכנות היהודית וביקשה סיוע כדי לעלות לישראל.[16] בין דצמבר 1990 לאפריל 1991 עלו כל היהודים שביקשו להגיע לישראל, כ-300 במספר. הם נקלטו במרכזי קליטה בבאר שבע, כרמיאל, קריית ים ואשדוד.[17] הם עזבו בעיקר מסיבות כלכליות ולא בשל אנטישמיות,[18] חלקם הגיעו לישראל תחילה כתיירים, דרך איטליה.[19] כ-30 יהודים אחרים עברו לארצות הברית. כתריסר יהודים, שרובם היו נשואים ללא-יהודים, בחרו להישאר באלבניה[דרוש מקור]. היחסים הדיפלומטיים עם אלבניה חודשו כמה חודשים אחרי מבצע העלייה.[20]
במאה ה-21 עריכה
ישנו בית כנסת בוולורה, אבל הוא כבר לא בשימוש. בחנוכה תשע"א (דצמבר 2010) חודשה הקהילה היהודית של אלבניה. הקהילה, המונה כ-200 איש, רובם בבירה טירנה, חנכה אז בית כנסת חדש בשם "היכל שלמה", שהחל לספק שירותים לקהילה היהודית בטירנה, וכן מרכז קהילתי יהודי בשם "משה רבנו" בעיר. במעמד הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב שלמה משה עמאר, הוכתר הרב יואל קפלן לכהן כרבה הראשי הראשון של אלבניה על ידי ראש הממשלה סאלי ברישה.[21][22]
בשנת 2015 דווח כי באלבניה גרים כ-180 יהודים, והקהילה פועלת כחלק מקהילות יהודי אזור הבלקן, המונה כ-3,000 חברים.[23]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Harvey Sarner, Rescue in Albania: one hundred percent of Jews in Albania rescued from Holocaust, Brunswick Press, 1997
- Norman H. Gershman, Besa: Muslims who Saved Jews in World War II, Syracuse University Press, 2008
- יובל פישר, אלבניה אלבנים ויהודים בתקופת השואה, ירושלים: סטימצקי, 2022.
קישורים חיצוניים עריכה
- Albania (באנגלית), באתר הספרייה היהודית הווירטואלית
- Albania (באנגלית), באתר יד ושם
- בסה: מילה של כבוד - מוסלמים אלבניים שהצילו יהודים בשואה, תערוכת אינטרנט באתר יד ושם
- Besa: A Code of Honor (תערוכה) (באנגלית), באתר יד ושם
- Albania’s remarkable philo-Semitism, באתר אגודת הפליטים היהודים, אפריל 2010
- Apostol Kotani, From Titus to Hitler: An Overview of the Jewish Community in Albania
- Jewish exodus from Albania ends, The Register Guard, Eugene, Oregon (באנגלית), 12 באפריל 1991
- יהודי אלבניה, באתר יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Remnants Of Ancient Synagogue In Albania Revealed, Science Daily (באנגלית), 9 באוקטובר 2003
- ^ Hebrew University archaeologists reveal additional sections of ancient synagogue in Albania, The Hebrew University of Jerusalem (באנגלית), 19 באוקטובר 2004
- ^ סטפנקה קוקולי ואיריס קלוסי, הקודקסים הביזנטיים "בראטינוס-1" ו"בראטינוס-2": שני אוצרות תרבותיים מהעיר בראט. מההתחלה ועד היום על הרשימה של אונסקו "Mémoire Du Monde" (חלק ראשון), באתר Academagic.co.il, 2016
- ^ 1 2 3 4 קהילת יהודי אלבניה, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 26-03-2019
- ^ אריה בנדר, יהודים באלבניה. היסטוריה, מעריב, 1 בינואר 1991
- ^ אלבניה מזמינה יהודים, הארץ, 3 ביוני 1935
- ^ Jewish Population of Europe Before the Holocaust (באנגלית), באתר הספרייה היהודית הווירטואלית
- ^ Albanian Muslims Rescued Jewish Lives From Nazis (באנגלית), באתר "United with Israel"
- ^ עודד ירון, חסידי אומות עולם מוסלמים - יש דבר כזה, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2015
- ^ איליה ארנבורג, מצב היהודים בארצות המשוחררות, קול העם, 27 בפברואר 1946
- ^ הצלת יהודי אלבניה בשואה
- ^ הלן חזן, מלך אלבניה הציע ליישב יהודים בארצו, חדשות, 18 במאי 1984
- ^ ניר חסון, מסמך: הצעה להקים את מדינת היהודים באלבניה, באתר הארץ, 24 ביוני 2009
- ^ יובל (וואלה) פישר, אלבניה אלבנים ויהודים בתקופת השואה, ישראל: סטימצקי, 2022
- ^ בפעם הראשונה עלייה מאלבניה, הַבֹּקֶר, 21 בנובמבר 1949
- ^ שלמה סלוצקי, מירון רפופורט, דויאל ליברונה (רומא), סוכנויות הידיעות (טירנה), עליית יהודי אלבניה – יוזמה פרטית, לא "מרבד הקסמים", חדשות, 1 בינואר 1991
- ^ שלמה סלוצקי, במבצע סודי הועלו כל יהודי אלבניה, חדשות, 11 באפריל 1991
- ^ אריה בנדר, "היהודים סבלו מהמצוקה הכללית של אזרחי אלבניה", מעריב, 1 בינואר 1991
- ^ אריה בנדר, אהוד רבינוביץ ואורי בינדר, עולים מאלבניה: החלטנו לצאת בכל מחיר - ומהר, מעריב, 31 בדצמבר 1990
- ^ צבי גילת, שרגא ציינר, יחסים דיפלומטיים עם אלבניה – בחודש הקרוב, חדשות, 22 ביולי 1991
- ^ חנה בורט, הרב עמאר הכתיר רב למדינת אלבניה, באתר כיכר השבת, 7 בדצמבר 2010
- ^ 1st chief rabbi inaugurated in Albania, באתר ynet, 17 בדצמבר 2010
- ^
אריה מקל, יהודי הבלקן חוששים מהאנטישמיות החדשה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2015
