יהדות משיחית
יהדות משיחית (באנגלית: Messianic Judaism) היא תנועה המשלבת בין אמונה בישו לזהות יהודית. הזרם הוא ענף של הנצרות-האוונגליסטית, ונוסד בשנות ה-60 בארצות הברית, כהמשך ל"תנועה העברית-נוצרית" (אנ') שקמה במאה ה-19 וביקשה להקים כנסיות ייעודיות ליהודים מומרים בהן יוכלו לשמור על זהותם. היהודים המשיחיים תופסים עצמם כחלק מן היהדות, סוברים שיהודי המצטרף אליהם איננו מתנצר או ממיר את דתו, ועומדים על כך שיהיה גוף יהודי נפרד בתוך כלל מאמיני ישו. חלקם אף רואים עצמם כיורשי הכיתות היהודיות-נוצריות העתיקות, שפעלו בטרם התהוות הנצרות כדת השוללת את התורה ולא מצריכה גיור. שום קבוצה יהודית אחרת לא מכירה בלגיטימיות שלהם, והממסד היהודי רואה אותם כמעט באופן גורף כהונאה הפועלת בשירות המיסיון הנוצרי. גם בתוך המחנה האוונגליסטי-הנוצרי יש מבקרים המאשימים אותם בהתייהדות ושוללים אותם. אמונתם של המשיחיים היא נצרות אוונגליסטית, וכוללת קבלת הברית הישנה והברית החדשה ככתבי קודש, וראיית ישו כבן האלוהים השותף בשילוש הקדוש, שהתגלם בבשר וכיפר על חטאי האנושות בקורבנו על הצלב. המאפיין המבדיל אותם מזרמים נוצריים סטנדרטיים הוא הדגשת מאפיינים מסוימים מן המסורת היהודית, בפרט חגים, מנהגים וסממנים הנפוצים בה.
 | |
| סמל היהדות המשיחית המורכב ממנורה, מגן דוד ודג; הדג מסמל את נס הלחם והדגים שעל פי ספר הברית החדשה, בוצע בכנרת על ידי ישו. | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת | נצרות |
| זרם | נצרות אוונגליסטית, יהדות משיחית |
| מקום ייסוד |
ארצות הברית  |
| מספר מאמינים | 350,000 (2012) |
| תאולוגיה, טקסטים וטקסים | |
| טקסט מכונן |
Messianic Bible translations |
| מאפיינים |
המסורת היהודית-נוצרית, religious syncretism |
  | |
נכון ל-2012, מספרם העולמי של כלל חברי התנועה מוערך בכ-350,000 איש, מהם בין 175,000 ל-250,000 איש בארצות הברית ובין 10,000 ל-20,000 איש בישראל.[1] בית המשפט העליון בישראל דחה עתירה של יהודים משיחיים להיכלל בחוק השבות עקב הבחנתו שמאמינים במשיחיותו של ישו הם נוצרים ועל כן הם נחשבים בני דת אחרת.[2]
מאפייני היהדות המשיחית עריכה
היהדות המשיחית היא ענף של הנצרות האוונגליסטית ואחת הקבוצות הרבות המרכיבות את המחנה האוונגליסטי הרחב. ככזו, עיקרי אמונתה כוללים קודם כל את הבסיס הנורמטיבי המשותף כמעט לכל הנוצרים על פני תבל: קבלת השילוש הקדוש בגרסתו האורתודוקסית (ניקאו-קונסטנטינופולית), כריסטולוגיה כלקדונית,[3] קידוש ספרי הברית החדשה לצד הברית הישנה וכולי. בראייה זו, ישו הוא התגשמותו בבשר של האל הבן שהתקיים לצד האל האב ורוח הקודש בשילוש מטרם הבריאה, נעשה אדם כדי לגאול את האנושות מחטאיה במותו על הצלב ובתחייתו, והוא היחיד שבכוחו למחול על עוונות. כמו כן, היהדות המשיחית חולקת את ההשקפה הפרוטסטנטית הבסיסית: החשבת כתבי הקודש כפשוטם ולבדם כבסיס הדת ללא פרשנות מסורתית מחייבת, הקביעה שצידוק בפני האל נובע אך ורק מחסדו וניתן להשגה רק באמצעות אמונה ולא מעשים טובים, שלילת קיומו של ממסד כנסייתי היררכי וכדומה. לבסוף, כקבוצה אוונגליסטית, המשיחיים מדגישים מאוד את חוויית "הלידה מחדש" ברוח של המאמין, את ההתלהבות בתפילה, את הפצת הבשורה וגם ערכים משפחתיים וחברתיים שמרניים.
עיקר חשוב ביותר בתנועה, הנובע מהמחשבה האוונגליסטית ושהוא הבסיס העיקרי ליהדות המשיחית, הוא קבלת הדיספנסציונליזם.[4] זוהי השקפה מורכבת לגבי אחרית הימים והאופן בו תתנהל ישועת האנושות, שהיא עצמה פיתוח של הפרה-מילניאליזם: האמונה כי הביאה השנייה של ישו תתרחש לפני אלף שנות שלטון הצדק שנובאו בחזון יוחנן, ומכאן כי ימלוך בפועל על פני האדמה. היא התקבלה על רבים מהאוונגליסטים במאות ה-19 וה-20. הדיספנסציונליזם, במאמץ להדוף את המחקר הביקורתי-היסטורי בכתובים, מחלק את ההיסטוריה האנושית לשלבים שבכל אחד הנהיג האל מערכת ציוויים אחרת שבני-האדם בדרך כלל כשלו לעמוד בה. בראייה זו, ההבטחות התנ"כיות אכן ניתנו לישראל כעם, וכשלונם של היהודים מלהאמין בישו אינו מפקיע את הברית עמם והיא עודנה שרירה וקיימת; לישראל כאומה יש עדיין מעמד בעיני האל, ולכן חובה שישמור על קיומו ויזכה לתחייה לאומית (כנובע מלשון המקרא) בטרם קץ הימים. בעתיד, עם הביאה השנייה, ייגאלו הנוצרים ויעלו השמימה בעוד שהיהודים יקבלו סוף סוף את מלכות ישו ויילחמו תחתיו במלחמת יום הדין, בה יושמדו שני שלישים מהם (זוהי הפרשנות האוונגליסטית לזכריה י"ג: פִּי-שְׁנַיִם בָּהּ, יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ; וְהַשְּׁלִשִׁית, יִוָּתֶר בָּהּ). בנוסף, מקרב היהודים תהיה תמיד "שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל", כלומר אותם מהם המאמינים בישו, שתינצל. שארית זו, בראייה הדיספנסציונליסטית, איננה מאבדת את מעמדה כחלק מן העם ואינה מחויבת להתמזג במאמינים הגויים – שלא כבראייה הנוצרית הקלאסית, השוללת בתקיפות כל הבדל בין יהודי לגוי בתוך הכנסייה. כל ישראל שיוושעו ויחיו תחת מלכות ישו על הארץ במשך אלף השנים החזויות יהיו חלק מאותה שארית.[5]
הפרשנות הדיספנסציונליסטית אודות מעמד היהודים גם מתרצת, בעיני האוחזים בה, קשיים ניכרים העולים מהברית החדשה, בה הותקפו הנוצרים הקדומים שדרשו ממאמינים גויים בישו לשמור את התורה, ושמאידך מוזכר בה שהיהודים מוסיפים להיות עם נבחר. היהדות המשיחית קמה וזוכה ללגיטימציה אוונגליסטית על בסיס זה, הקובע כי קהילה נפרדת של יהודים המאמינים בישו היא דבר מתחייב ורצוי.[6] במקביל לעמידה על המשך קיומו של ישראל כאומה אתנית שההבטחות על תקומתה תקפות, לא סוטים היהודים המשיחיים מההשקפה הנוצרית הבסיסית לגבי התורה והמצוות. הם עומדים על כך שעם קרבנו של ישו על הצלב, פקע כל חיוב לקיים ולשמור אותן והתורה שניתנה בסיני נתמלאה. כפי שציין פרופ' יעקב אריאל, התנועה המשיחית לכל גווניה שללה תמיד כל חובה לציית לתורה בכל רמה שהיא והדגישה שרק האמונה בישו מושיעה את האדם, יהודי או גוי; טקסים יהודיים המקוימים ביהדות המשיחית הם עניין של מסורת לאומית ובחירה אישית או של אמצעי מיסיון בקרב יהודים, לא הכרח תאולוגי. עמדה תקיפה זו סייעה להם להתגבר על החשש הנוצרי העמוק מהתייהדות, עוון חמור מראשית ימי הנצרות, ולהיחשב כחברים לגיטימיים לגמרי במחנה האוונגליסטי.[7]
כמקובל בנצרות, כתבי הקודש של היהודים המשיחיים כוללים את הביבליה הפרוטסטנטית, כלומר הברית הישנה או התנ"ך עם הברית החדשה. ליהודים המשיחיים אין ספר תפילה אחיד, אך יש קהילות המשתמשות בסידור משלהן. רוב התפילות הן אישיות וספונטניות. התפילות מסתיימות בדרך כלל בביטוי "בשם ישוע המשיח, אמן". היהודים המשיחיים מאמינים בשכר ועונש פיזי או מטאפיזי. לשיטתם הגמול ניתן מאלוהיהם ישו, הנתפס על ידם כמוחל הבלעדי על חטאים שלא נמחלו באמת בעולם זה.
רוב היהודים המשיחיים אינם מקבלים את התורה שבעל פה. אחרים אוחזים באמונה שאמנם ניתנה תורה שבעל פה כלשהי (ואפילו מוצאים סימוכין בדברי ישו מהברית החדשה או במעשים שונים שמסופר שעשה שמקורם בתורה שבעל פה, כגון נטילת ידיים, הליכה לבית כנסת בשבת, קריאת הפטרה, קידוש לחם ויין ועוד), אך מוסיפים לטעון כי זו איננה התורה שבעל פה המוכרת ביהדות הרבנית, או לכל הפחות אינה זהה לה במדויק. פרשנות הביבליה נעשית בהכוונתו של רועה קהילה או באופן אישי. הן בבתי הכנסיות של הקהילה, והן באופן אישי, עשויים יהודים משיחיים מסוימים לעשות שימוש בסמלים ותשמישי קדושה המזוהים עם הדת היהודית, כגון מגן דוד, מנורה, ניקוד טברייני, ארון קודש, חנוכייה, ארבעת המינים ועוד.
היהודים המשיחיים משתמשים בשם ישוע, ולא בשם ישו, הנפוץ בקרב יהודים דוברי עברית, בטענה שזהו שמו ההיסטורי, המוזכר בתנ"ך כשם פרטי נפוץ בימי בית שני.[8] לדבריהם, השם ישו הגיע בשלב מאוחר יותר, ויהודים בהמשך אף יצרו ממנו ראשי תיבות בדיעבד של "ימח שמו וזכרו".
הקהילות שונות זו מזו באופיין ובגודלן. רוב הקהילות מונות 15–40 אנשים, אם כי ישנן גם קהילות גדולות יותר המונות מעל 100 אנשים. רוב הקהילות אינן ידועות כלפי חוץ, ואינן מפרסמות את עצמן בשלטי חוצות, בלוחות מודעות וכדומה. ה"אחים" נאספים לפחות פעם אחת במהלך השבוע לאסיפות של תפילה, קריאה, שירת הלל לישו או שמיעת סיפור של אחד ה"אחים" על הגעתו לאמונתו. אחד מעיקרי האמונה הוא בישור, כלומר הפצת האמונה הנוצרית, והוא נעשה בעל-פה, בהפצת הברית החדשה או ספרים אחרים, וכן בעזרת האינטרנט, בין באופן פרטי ובין כחלק מתנועה מיסיונרית.
היסטוריה עריכה
הרפורמציה הביאה ליחס מתעניין ואף אוהד כלפי היהודים בחוגים פרוטסטנטיים מסוימים: קריאה בלתי-מתווכת של כתבי הקודש הקשתה על הפרשנות המסורתית לפיה ההבטחות הנבואיות הן אלגוריה המתייחסת לניצחון הנצרות וכי הכנסייה לבדה היא עם ישראל. ז'אן קלווין הרחיק וקבע כי השתייר משהו ממעמד היהודים הנבחר בעבר וכי ייתכן שאלוהים יגאלם כאומה, ולא רק כפרטים, עם קבלתם את ישו. התקשרה לכך גם האמונה בפרה-מילניאליזם שאימצו פרוטסטנטים רבים, ההשקפה האסכטולוגית לפיה הביאה השנייה תקדים אלף שנות שלטון צדק של ישו ומכאן שהיהודים יאמינו בו עוד קודם.
התפקיד החדש שנמצא להם בישועת האנושות, לא רק בעבר הרחוק אלא גם בעתיד, המריץ בין היתר את אוליבר קרומוול לפתוח את שערי אנגליה ליהודים בטיעון שעליהם להתפזר בקצווי ארץ בטרם שיבת ישו. מיסיונרים פרוטסטנטים, בייחוד פייטיסטים, השקיעו במאות הבאות מאמץ רב בלימוד היהודים והקימו תחנות מיסיון ייעודיות עבורם. גופים כמו החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים אימצו סמלים יהודיים ואפשרו למומרים להתגודד ביחד כדי ליצור להם סביבה נוחה. ב-1813 הוקמה בלונדון אגודת התפילה "בני אברהם", קהילה ראשונה שאיגדה יהודים מומרים בלבד. כנסיות "עבריות נוצריות" כאלו, כפי שנקראו, הוקמו גם באירופה ובאמריקה. בקישינב נפתחה "אספת ישראל בני הברית החדשה" ב-1884 בהנהגת יוסף רבינוביץ.
אמנם רק שבריר מהיהודים המתנצרים – לפי אומדנים, היו לפחות 250,000 במאה ה-19 – פנו לתנועה ה"עברית-נוצרית", וגם הם עזבו על מנת להיטמע בחברה הכללית; אך היא והראייה הפרוטסטנטית שהעניקה לגיטימציה מסוימת לקיומם הקולקטיבי של היהודים, אפשרו מרחב להגדרה עצמית כיהודי ונוצרי גם יחד, דבר חסר תקדים מאז המאות הראשונות לספירה. בעיני חוגים פונדמנטליסטיים פרוטסטנטיים התקבלה לכך דחיפה עצומה עם התפשטות הדיספנסציונליזם, שכלול של הפרה-מילניאליזם שנוסח על ידי הכומר האנגלי ג'ון נלסון דרבי. במאמץ להתמודד עם התפתחות הביקורת ההיסטורית-מדעית של הכתובים בתחום ביקורת המקרא, הוא חילק את קורות העולם לעידנים שבכל אחד מהם הנהיג האל מערכת מארגנת אחרת שהאנושות נקראה לציית לה ושכל אחת מהן לא פגה. הוא הפריד חד-משמעית בין ישראל לכנסייה, קבע שההבטחות המילוליות לעם לא פגו אלא המשיכו להתקיים, ושהיהודים נועדו לזכות לתחייה לאומית ולקבל עליהם את ישו בטרם "הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה" המוזכרת בחזון יוחנן ומלחמת קץ הימים, בעוד שהנוצרים יעלו השמימה וייגאלו. הדיספנסציונליזם הסדיר את מעמדם של היהודים במהלך ישועת האנושות ומהווה אבן פינה ביחסם של פרוטסטנטים קיצונים, בייחוד התנועה האוונגליסטית, אליהם מאז.
ב-1893 נפתחה בלואר איסט סייד כנסיית "תקוות ישראל" בראשות הכומר המתודיסטי והדיספנסציונליסט ארנו גבליין. במאמץ ליצור אווירה מוכרת, גבליין אפשר קיום מסורות יהודיות רבות. בעוד שרגישות תרבותית כלפי כל אוכלוסייה מקומית אחרת הייתה דבר שבשגרה אצל מיסיונרים, מילוי חובות מן התורה העלה מיד חשש להתייהדות, עוון חמור ומגונה, שנלווה מאז ומתמיד לפעילות הייעודית בקרב יהודים. גבליין ספג ביקורת קשה. בשנות ה-1930 יזם שירות המיסיון היהודי של הכנסייה הפרסביטריאנית באמריקה הקמת כמה קהילות מומרים עצמאיות משיקולים כלכליים, מתוך הנחה שעדיף להניח להן לפעול לבד מאשר לממנן דרך תחנות מיסיון. כמה מכנסיות אלה אימצו סדרי תפילה עם מוטיבים יהודיים.
בדור לאחר מכן התרחשו שינויים מפליגים בתפישה העצמית של היהודים בכלל, של המומרים, ושל הנוצרים הגויים כלפיהם. השואה הביאה לחשבון נפש מעמיק על היחס ההיסטורי ליהודים מצד הנוצרים, ולתחושת סולידריות חזקה בין כלל היהודים, גם אלו שהתנצרו. לכך הצטרף המחקר המדעי אודות הכיתות היהודיות-נוצרית הקדומות (גילוי מגילות מדבר יהודה, בייחוד, הפריך כמעט באחת את הדימויים ההדדיים שהוחזקו עד אז אפילו באקדמיה). הקמת מדינת ישראל נראתה כאישור גורף של הדיספנסציונליזם, ומלחמת ששת הימים העלתה את הדימוי של היהודים בחברה האמריקנית. יותר מכל, החילון המעמיק של עצם זהותם, ודעיכת המרכיב האמוני לטובת ראייה אתנו-תרבותית יצרו פתח לשינוי גישה; היחלשות המסגרות הקהילתיות והתחזקות האינדיבידואליזם והביקורתיות אפשרו עצמאות רבה בשאלות של הגדרה עצמית ורוחניות. גם דעיכת כור ההיתוך האמריקני ודגש מחודש על גאווה אתנית הניא מומרים מלשאוף להיטמע בחברה הוואספ"ית. מהראשונים לעמוד על כך היה מרטין מאיר "משה" רוזן. בניגוד למיסיונרים יהודים אחרים, ששאפו לשכנע את קהל יעד אורתודוקסי בהוכחות מימי הפולמוס היהודי-נוצרי, רוזן כיוון לשכבה הרחבה של צעירים מודרניים שקיבלו חינוך דתי מינימלי, אם בכלל, והיו בשלבי חיפוש רוחני על רקע תרבות-הנגד של שנות ה-50, ה-60 וה-70. הוא התמקד בסמלים יהודיים ובהזדהות מופגנת עם נושאים כמו השואה והציונות. הוא ערך אירועי ענק בחגים כמו חנוכה ופסח, והסובלנות הגוברת כלפי עניינים יהודיים בקרב עמיתיו האוונגליסטים אפשרה לדחות ביקורות על התייהדות. רוזן לא הסתפח בסופו של דבר לתנועה המשיחית ואף ביקר אותה על סטייה מרובה מדי לכיוון הפרטיקולריות היהודית ושמירת המצוות; "יהודים למען ישו", הארגון שהקים, הפנה את חבריו להצטרף לכנסיות גויים רגילות.[9]
המונח "יהודי משיחי" החל להיות רווח בחוגי המיסיון כבר בתחילת המאה ובייחוד בשנות ה-40, כשניסו להגביר את נוכחותם במדינת ישראל דוברת-העברית וחיפשו שם עברי, שייחסר את ההקשר השלילי האינסטינקטיבי שעוררה המילה "נוצרי". אך בשלהי שנות ה-60 הפכו "יהדות משיחית" ו"יהודים משיחיים" להגדרה העצמית שאימצו קהילות חדשות של יהודים שקיבלו את האמונה הנוצרית-אוונגליסטית. כפי שכתב פרופ' יעקב אריאל, בניגוד ל"עברים הנוצרים" מן העבר, הם פעלו עצמאית ולא כבני-טיפוחים של המיסיון. את האפולוגטיקה הרפה שכיוונה להדוף חששות מהתייהדות החליפה עמידה נחושה על זהות יהודית, ועל כך שהמצטרפים לא התנצרו ולא הצטרפו לדת אחרת אלא הגשימו את יהדותם בקבלת ישו. החופש הרב שהעניקה התקופה לעיצוב זהות עצמית, ללא תלות במגבלות העבר, אפשרה לה לצמוח, על אף שיתר הציבור האמריקאי ראה בה עוד תנועה דתית חדשה משונה, והממסד היהודי לכל אגפיו הוקיע אותה כתופעת שוליים תמהונית ומסוכנת.
הקהילה היהודית-משיחית הראשונה, "בית משיח" שבסינסינטי, קמה ב-1970. ראשה מרטין צ'רנוף התחיל כמיסיונר רגיל וכמופקד על תחנת המיסיון המקומית, אך פנה לדרך עצמאית. במקביל לאימוץ האמונה והערכים החברתיים השמרניים של התנועה האוונגליסטית, הטיף לכך שאל ליהודים שקיבלו את ישו לוותר על תרבותם ומורשתם, או על ראיית עצמם כיהודים לכל דבר. צ'רנוף וממשיכיו נמנעו במכוון ובאופן גורף, מתוך תחושת זהות ולא רק כאמצעי למשוך קהל, ממילים כמו "כנסייה" ו"נצרות". הם עמדו על כך שליהודים יש תפקיד ומעמד לאומי בתוכנית האלוהית גם לעתיד, כפי שהתחייב מהדיספנסציונליזם שאחזו בו. הם הזדהו עם הכיתות היהודיות-נוצריות העתיקות, חגגו חגים יהודיים (ונמנעו מחגים נוצריים מקובלים כמו חג המולד והפסחא), התקינו ארונות קודש עם ספרי תורה, והפגינו מוטיבים תרבותיים יהודיים. כעבור מספר שנים נפתחה "בית ישוע" בפילדלפיה, שהפכה למוקד נוסף של התנועה החדשה. היא התפשטה בקרב יהודים שכבר התנצרו, וגרפה אליה מצטרפים חדשים רבים. ב-1975 שינתה "הברית העברית הנוצרית של אמריקה" את שמה ל"ברית היהודית המשיחית".
המחנה האוונגליסטי הרחב הגיב בחשש ובהסתייגות כלפי התופעה החדשה והעצמאית, שלא הייתה בשליטה ישירה של המיסיון ושלא הייתה חברה באף זרם נוצרי ממוסד. היא נראתה כמפגן מובהק של התייהדות, ובכל אופן כסטייה. ב-19 באוקטובר 1975 פרסם גוף-הגג של המיסיון האוונגליסטי ליהודים, "אחוות העדויות הנוצריות", הוקעה פומבית של המשיחיים. אך לאחר פולמוס קצר ותקופת מתיחות, הוכרה לבסוף הלגיטימיות של התנועה, הן בשל כך שעל אף חריגויותיה לא סטתה מעיקרי האמונה (בייחוד בהדגשה כי קיומם של מנהגים יהודיים הוא וולונטרי ועניין של מורשת, ואינו מתחייב בשום אופן כדי להיוושע), והן בשל כך שהייתה אמצעי יעיל ביותר להפצת האמונה בישו בקרב יהודים. היא מקובלת בעיני רוב מוחלט של האוונגליסטים כחלק אורגני של מחנם, ממש כמו תת-קבוצות אחרות בעלות דגש אתני משלהן. בעוד שהקהילות המשיחיות הראשונות היו עצמאיות, גופים מיסיונריים רשמיים סייעו ואף יזמו את הקמתן של רבות מאלו שנוסדו בעשורים הבאים.
בשלהי המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 התנועה המשיחית גדלה במהירות, והיא מונה מאות קהילות ברחבי תבל. כבר ב-1978 הוקמה פדרציה בינלאומית, וב-2002 נפתח סמינר תאולוגי להכשרת מנהיגי דת. הידוק היחסים המתמיד בין הימין הנוצרי באמריקה למדינת ישראל, והחשיבות העולה של תקומה יהודית פרטיקולרית בחזון האסכטולוגי שלו, אפשר להם למלא תפקיד מתווך מיוחד ולהשיג לגיטימציה בתוך החוגים האוונגליסטיים.[10]
היהודים המשיחיים בעולם עריכה
נכון ל-2012, היהודים המשיחיים מונים בהערכה בארצות הברית בין 175,000-250,000 איש, בישראל בין 10,000-20,000 איש, ומספרם העולמי מוערך ב-350,000 איש.[11] חלק מהאמריקאים בארצות הברית אינם יהודים מלידה על פי ההלכה (כלומר אמם אינה יהודיה או ששני הוריהם אינם ממוצא יהודי). ההתייחסות ההלכתית של כל הזרמים היהודיים ליהודים משיחיים שהיו יהודים בלידתם היא כמשומדים.
קהילות משיחיות בישראל עריכה
היהודים המשיחיים בישראל מפוצלים לקהילות שונות אשר ההבדלים העיקריים ביניהן הם באופן ההתכנסות ונוסחי התפילה הקהילתית ושיטות הבישור. רוב היהודים המשיחיים בישראל מדברים עברית כשפת אם ומשרתים בצה"ל.
הקהילה המשיחית ביפו הוקמה באמצע שנות השלושים של המאה העשרים.[12] קהילות נוספות פועלות בישראל, בין היתר בירושלים, בתל אביב, ברמת גן, בכרמיאל וביד השמונה.[13] חלק מהקהילות מכילות בעיקר יהודים שהגיעו לאמונה בישו, ואחרות - בעיקר אנשים שאינם יהודים, אך למרבית הקהילות אופי מעורב. בשנת 1984 הוערך מספר היהודים המשיחיים בישראל בכ-2,000 בכ-20 קהילות שונות ברחבי המדינה.[14]
חברי הקהילה בקהילות משיחיות נקראים "אחים", ומנהיג הקהילה נקרא "רועה הקהילה". הרועה אחראי על הצדדים המנהליים והכספיים של הקהילה ועל ארגון הכינוסים השבועיים שלה. בהיעדרו של הרועה יהיו לרוב "אחים אחראים" המנהיגים את הקהילה. ברוב הקהילות מוטל איסור על האחים ללמוד חומר הכופר באמונה המשיחית. כנגד אח העובר על האיסור, וברבות מהקהילות מתייחסים אליו כאל זר ונמנעים מלומר לו שלום.[15]
חלק מקהילות היהודים המשיחיים בישראל מאוגדות בעמותה בשם "עדות משיחית לישראל". ישנן קהילות שבהן נהוג לתת תרומה (מעשר), על פי רצונו של כל מאמין, למימון הוצאות הקהילה, וישנן קהילות המקבלות תרומות משמקורן מחוץ למדינת ישראל.
קהילת היהודים המשיחיים בישראל מפעילה אתר וערוץ יוטיוב בשם iGod, המציגים חומרים מיסיונריים והסברתיים.
החל משנת 2010 פועלת בנתניה המכללה למקרא, מוסד ללימודי מקרא שאיננו מוכר כמוסד להשכלה גבוהה על ידי המועצה להשכלה גבוהה בישראל.
גיוס חברים חדשים עריכה
קבלת אדם ליהדות המשיחית מתבצעת ככלל בטקס טבילה: בעיני היהודים המשיחיים הטבילה היא דבר אלוהים, הקורא למאמינים לשים את חייהם הישנים מאחור, לתת לאדם הישן למות, ולקבל את המשיח כאדון בחייהם.[16] לטבילה מיוחס גם אלמנט של היטהרות, בדומה לטבילה של יהודים במקווה.
סלידה ממדעי החיים וחקר הדתות עריכה
 |
ראו גם – מדעי החיים |
רבים מהיהודים המשיחיים דוחים את הידע המדעי הביולוגי אודות אבולוציה של מינים שונים בטבע, ותנועות משיחיות ברחבי העולם כולל בישראל נוטות להפיץ חומר פסבדו-מדעי באופיו, כנגד גרסתה המקובלת של התאוריה, תוך השוואתה לגישה הפסבדו מדעית של דרוויניזם חברתי. כמו כן, דוחים הם בדרך כלל את השימוש במתודולוגיה מדעית לניתוח ביקורתי ומחקר של ספר הברית החדשה ואת העמדות וההבניות המחקריות השונות של היסטריונים את חיי ישו ונוטים להציג דעות המביעות פקפוק באמינותם של קטעים מסוימים מהברית החדשה ככפירה באמונתם[דרוש מקור].
היחס כלפי היהודים המשיחיים עריכה
.JPG)
מעמדם החוקי בישראל עריכה
יהודים משיחיים אינם נחשבים ליהודים לעניין חוק השבות (הם נחשבים כ"בני דת אחרת"). לפי ההלכה, יהודים המשתייכים לזרם היהודים משיחיים אינם נחשבים ל'לא יהודים', אלא ליהודים מומרים, כלומר - יהודים שהמירו את דתם במוצהר לדת אחרת, וגם אינם מקיימים מצוות עיקריות, כמצוות שבת.
בפסק דין תקדימי של בג"ץ, שדן בעתירת יהודים משיחיים לקבל סל קליטה על פי חוק השבות, פסק נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק בהתאם לקונצנזוס שהיה קיים בישראל בשנות ה-80 של המאה ה-20:
גורמים אלה (לאומיים, דתיים, לשוניים, היסטוריים...) מובילים היום כולם למסקנה, כי מי שמאמין במשיחיותו של ישו ורואה באמונתו זו את האפקטיבית שבאמונותיו ועושה לה נפשות ומתרכז לשם כך בקהילות הרי הוא אדם המאמין בדת אחרת... המבחן הראוי הוא המבחן החילוני-לאומי, המשקף את התודעה הלאומית שלנו כיום. נראה לי כי לעניין תודעה לאומית זו קיים קונצנזוס רחב בעם היהודי, וקיימת בו הסכמה לאומית, כי אמונה בישו כמשיח, מלך היהודים ובן האלוהים והטפה אקטיבית להגשמת אמונה זו בין היהודים, תוך יצירת קהילה מיוחדת לשם כך, כי כל אלה עושים את האדם לבן דת אחרת, באופן שנשללת יהדותו. על פי תודעה זו אנו רואים בעותרים בני דת אחרת. בנתני ביטוי לתודעה לאומית זו, ולהסכמה לאומית זו, איני מטיל על החברה הישראלית השקפת עולם פרטית. איני מכריע גם בשאלה עליה קיימים חילוקי דעות עמוקים ואין בה קונצנזוס חברתי. נראה לי כי הדת האחרת, אליה משתייכים העותרים, היא - לפי המבחן החילוני - הדת הנוצרית...[2]
עם זאת השאיר פסק הדין פתח לשינויים בעתיד:
ה'מבחן החילוני' מורכב מיסודות שונים, וניתן למנות ביניהם יסודות של הדת היהודית, של הלשון העברית, של ההיסטוריה של עם ישראל ושל בניית עצמאותו המחודשת במדינתו. המשקל הפנימי של יסודות אלה השתנה בעבר עם הזמן, והוא ישתנה גם בעתיד. התפיסה החילונית-ליברלית היא תפיסה דינאמית, המשתנה עם הילוכו של העם היהודי על פני ההיסטוריה.[2]
שר הפנים, אברהם פורז, אמר בראיון:
חוק השבות נותן זכות שבות ליהודי בלבד, יהודי שהתנצר איננו יהודי יותר מבחינת חוק השבות. כל מי שמאמין בישו איננו יהודי. מה לעשות - היהדות לא מאמינה בישו. זה אפילו נקרא עבודה זרה. מי שמאמין בישו, בעיני הוא נוצרי. נקודה.
— 7 ימים (ידיעות אחרונות) 13.8.2004
ביוני 2009, הורה בג"ץ לרבנות הראשית באשדוד, להעניק תעודת כשרות לקונדיטוריה בבעלות אישה הנמנית עם קהילת היהודים המשיחיים. בהחלטתם, קבעו השופטים אליעזר ריבלין, יורם דנציגר וסלים ג'ובראן, שהחלטת הרבנות הראשית באשדוד להתנות בתנאים מיוחדים את מתן תעודת הכשרות לקונדיטוריה והחלטות מועצת הרבנות הראשית שגיבתה אותה, מנוגדת לסמכות שניתנה להם בחוק הכשרות. השופטים הוסיפו כי אין להתנות מתן תעודת הכשר לקונדיטוריה בדרישות הנובעות מעצם היותה של בעלת המקום יהודייה משיחית.[17]
באוגוסט 2017, קבע בית הדין הרבני האזורי בתל אביב בהרכב מורחב, שבני זוג משיחיים שביקשו להתחתן כדת משה וישראל הם יהודים מומרים שאינם יכולים להתחתן בחתונה יהודית, ושדיון מחדש בעניינם יכול להתקיים אך ורק אם יעברו טבילה לשם יהדות בבית דין של הרבנות הראשית לישראל, לאחר שיקבלו עליהם את עיקרי האמונה היהודית תוך הצהרה שהם זונחים אמונתם הנוצרית לחלוטין.[18]
ביוני 2021, ביטל בג"ץ את החלטת ועדת הכספים של הכנסת לשלול הטבות מס מעמותת "יחד רמת השרון", השייכת לזרם היהודים המשיחיים. השופטים קבעו כי חברי הוועדה חרגו מסמכותם וכי מדובר בסתירה של כוונת החוק.[19]
סיווגם כנוצרים בצי האמריקאי עריכה
בכוחות המזוינים של ארצות הברית משרתים קציני דת מדתות שונות, הלובשים תגי זיהוי לצורך זיהוי דתם. ב-2008, בעקבות ניסיון של יהודי משיחי בשם דוויד הילס לשרת כקצין דת בצי האמריקאי, התנגדות של כלל הזרמים היהודיים האמריקאיים ללבישת מגן דוד על ידי קצין הדת המשיחי בשל הטעיית יהודים המשרתים בצי הובילה להוצאת פקודה על ידי אדמירל א.מ. פרגוסן בשם ועדת המדים של הצי שמחייבת קציני דת משיחיים ללבוש את סימול הצלב על-מנת לזהותם כנוצרים.[20][21] בעקבות ההחלטה הילס התפטר ולא שירת כקצין דת בצי, שכן היהודים המשיחיים כמו מספר זרמי נצרות אחרים אינם משתמשים בצלב.
עימותים בישראל וביקורת נגד עריכה
התפרסמו מקרים בהם ארגונים יהודים משיחיים ניסו להמיר את דתם של קטינים, עניים ואוכלוסיות חלשות אחרות, תוך שהם פועלים במסווה ואף מתחזים ליהודים אורתודוקסים,[22][23][24] בניגוד לחוק הישראלי האוסר על המרת דתו של קטין.
חברי קהילות משיחיות נתקלים בביקורת ולעיתים אף בהתנכלות אלימה מצד ארגונים יהודיים למלחמה במיסיון ובהתבוללות, כמו "יד לאחים" ו"להב"ה".[25] באריאל אירעו מספר התנכלויות כלפי משיחיים.[26] ב-20 במרץ 2008 נפצע קשה נער משיחי בן 15 מאריאל, לאחר שפתח משלוח מנות ממולכד, ששלח יעקב טייטל.[27][28] בערד אירעו מספר התנכלויות והפגנות של פעילים יהודים חרדים נגד מאמינים בקהילה המשיחית.[29]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יעקב אריאל, Evangelizing the Chosen People: Missions to the Jews in America, 1880 - 2000, University of North Carolina Press, 2003.
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר האגודה הארץ ישראלית של היהודים המשיחיים (אורכב 17.11.2015 בארכיון Wayback Machine)
- ראובן לייב, "היהודים המשיחיים", באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 במרץ 2008
- xmessianic משיחי
- תחיה ברק, ידיעות אחרונות, כת המטבילים - הצופן המשיחי, 8 באוגוסט 2008
- האם מותר להתחתן עם יהודים משיחיים?, באתר ynet, 15 בפברואר 2009
- יובל אזולאי, איך נלחם ארגון "יד לאחים" ביהודים המשיחיים? רמז: כל האמצעים כשרים, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2009
- ערן קמינסקי, ישועתם בעיתון "מודיעין ניוז", 2 באוקטובר 2014
- קורין אלבז-אלוש ויונתן אוחיון, הצצה מבפנים: פעילות היהודים המשיחיים בפ"ת, באתר mynet פתח תקוה, 2 ביוני 2016
- יעקב אריאל, Judaism and Christianity Unite!: The Unique Culture of Messianic Judaism. מתוך: Introduction to New and Alternative Religions in America, Greenwood Press, 2006.
- גרשון נראל, ממיסיון אמריקני לקהילה משיחית ישראלית - תאולוגיה ומעש ברחוב הנביאים בירושלים, קתדרה 154, טבת תשע"ה, עמ' 107-136
יהודים-נוצרים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Sarah Posner, Kosher Jesus: Messianic Jews in the Holy Land, The Atlantic, 2012-11-29 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 בג"ץ 265/87 גרי לי ושירלי ברספורד נגד משרד הפנים, ניתן ב-25.12.89
- ^ ראו גם גרשון נראל, ממיסיון אמריקאי לקהילה משיחית ישראלית. קתדרה, טבת תשע"ה, עמ' 133-135.
- ^ אריאל, Unite! עמ' 192 וכל המאמר.
- ^ להסבר מפורט, ראו: Arnold Fruchtenbaum (אנ'), Israelology, Doctrine of, בתוך: Mal Couch (עורך), Dictionary of Premillennial Theology, Kregel Publications, 1997. עמ' 197-203.
- ^ ראו למשל: David Rudolph, Joel Willitts (עורכים), Introduction to Messianic Judaism: Its Ecclesial Context and Biblical Foundations, Zondervan, 2013. עמ' 21-25.
- ^ אריאל, Unite!, עמ' 208-209; אריאל, Evangelizing the Chosen People, עמ' 241; פרוכטנבאום, Israelology, עמ' 198.
- ^ עזרא ב 2, 6, 36, 40; ג 2, 8,9; ד 3; ה 2; ח 33; י 18; נחמיה ג 19; ז 7, 39, 43; ח 7, 17; ט 4, 5; י 10; יא 26; יב 1, 7, 8, 1, 24, 26; דברי הימים א כד 11; דברי הימים ב לא 15.
- ^ על הניגוד עם "יהודים למען ישו", ראו: יעקב אריאל, Messianic Judaism, בתוך: The Jewish Annotated New Testament. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2011. עמ' 757.
- ^ הפרק מבוסס על: יעקב אריאל, An Unusual Relationship: Evangelical Christians and Jews. New York University Press, 2013. עמ' 15–35, 214-245.
- ^ Kosher Jesus: Messianic Jews in the Holy Land, The Atlantic
- ^ עומר שרביט, עכבר העיר, הבית של ישוע: האם היהודים המשיחיים יגורשו מיפו?, באתר הארץ, 16 בפברואר 2011
- ^ יאיר אטינגר, מאמינים בישו, מפחדים מהשכנים, באתר הארץ, 22 במרץ 2008
- ^ שרה ליבוביץ, הלחי השניה, כותרת ראשית, 30 במאי 1984
- ^ ירון מזרחי, תפיסת הזהות בקרב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א
- ^ הברית החדשה, מעשי שליחים פרק ב' פסוק 38
- ^ תומר זרחין, בג"ץ הורה לרבנות להשיב לקונדיטוריה בבעלות יהודייה משיחית את תעודת הכשרות, באתר הארץ, 30 ביוני 2009
- ^
אהרן רבינוביץ, בית הדין הרבני דן במעמדם של יהודים משיחיים וקבע - לא יורשו להינשא, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2017
- ^ נטעאל בנדל, בג"ץ ביטל את החלטת ועדת הכספים לשלול הטבות מס מעמותת מיסיון נוצרית, באתר הארץ, 15 ביוני 2021
- ^ US Navy Tells Messianic Jewish Chaplain He Must Wear Cross, דצמבר 2008, Yeshiva World
- ^ Washington - Jews Hail Decision By US Navy Not To Recognize Messianic Jew As Jewish Chaplin, דצמבר 2008, Voizneias
- ^ "הרגשתי הטרדה מבפנים": תביעה נגד פייסבוק על מיסיון לילדים, באתר ynet, 5 בנובמבר 2019
- ^ בדרום מתלוננים: מיסיונרים מתחזים לחרדים - ומנסים להמיר את דתם של התושבים, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ^ כך פועלת קבוצה נוצרית להטבלת נערים יהודים ממשפחות מצוקה, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ^ "היהודים המשיחיים" באתר יד לאחים
- ^ אלי ברדנשטיין, נצרים נגד הנוצרים, באתר nrg, 9 בספטמבר 2005
- ^ אפרת וייס ורועי מנדל, מחבל יהודי: רצח ערבים, ניסה לחסל את שטרנהל, באתר ynet, 1 בנובמבר 2009
- ^ המחבל היהודי ג'ק טייטל נידון לשני מאסרי עולם, באתר ynet, 9 באפריל 2013
- ^ ארצי חלפון, מלחמת דת בערד: החרדים נגד המשיחיים, באתר ynet, 18 באפריל 2004
