יהודה הכהן אבן סוסאן
יהודה הכהן אבן סוסאן (ידוע גם בשם יהודה הכהן; המאה ה-12) היה רב ודיין בעיר פאס שבמרוקו. לפי חלק מהמקורות היה רבו של הרמב"ם. נהרג על קידוש השם סביב שנת 1165.
| מדינה |
מוראביטון, אל-מוואחידון  |
|---|---|
| נהרג | 1165 בערך |
| מקום מגורים |
פאס |
| מקום פעילות | פאס, מוראביטון |
| תקופת הפעילות | המחצית הראשונה של המאה ה-12 – המחצית השנייה של המאה ה-12 |
| תחומי עיסוק | תלמוד והלכה. |
| תפקידים נוספים | דיין |
| תלמידיו | הרמב"ם ואחיו דוד |
| בני דורו | רבי יוסף אבן מיגאש ורבי מימון הדיין |
| שם השושלת | אבן סוסאן |
  | |
ביוגרפיה עריכה
רבי יהודה הכהן אבן סוסאן היה דיין בפאס שבמרוקו ונודע בגאונותו בחכמת התורה ובחסידותו. אבותיו הגיעו לפאס מבבל. הכרוניקן רבי סעדיה אבן דנאן כותב כי לאחר פטירת רבי יוסף אבן מיגאש, בשנת 1141, התמעטו הישיבות בספרד. רבי מימון הדיין, אבי הרמב"ם, שמע על גדלותו של אבן סוסאן ונסע אליו מקורדובה עם שני בניו: משה - הרמב"ם, ואחיו דוד, והם למדו אצלו במשך תקופה שלא ארכה יותר מ-5 שנים.
סביב שנת 1165 הוא נדרש על ידי שלטון האל-מוואחידון להמיר את דתו לאסלאם, ומשסירב, נהרג על קידוש השם. לדברי אבן דנאן, המאורע הזה היה הגורם לעזיבת משפחת הרמב"ם את מרוקו.[1]
תיאוריו של רבי סעדיה תואמים למקור נוסף בכתב יד המיוחס לבן דורו של הרמב"ם.[2]
צאצאיו עריכה
רבי סעדיה אבן דנאן מספר כי צאצאיו של רבי יהודה היו ידועים בפאס, והם כונו "בני אבן סוסאן הדיין". ולדבריו, בין צאצאיו היה רבי יוסף הכהן, רבו של הפילוסוף והאסטרולוג רבי יהודה בן יוסף אלכרסאני, מחבר הספר "ארון העדות".[3]
מדברי רבי סעדיה עולה שצאצאים נוספים של רבי יהודה כיהנו כרבנים בפאס, לפחות עד לזמנו של רבי סעדיה אבן דנאן – המאה ה-15.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- רבי יעקב משה טולידאנו נר המערב עמודים: 33 - 34, 225, (1911)
- חיים זאב הירשברג, "מקומה של אפריקה הצפונית בימי הגאונים" בתוך: חורב יג, ניו יורק, (ה'תשי"ט)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ יעקב משה טולידאנו, נר המערב, עמ' 225, באתר היברובוקס, הטיל ספק בדברי רבי סעדיה, אך בחלקו השני של ספרו, שנדפס בקובץ מקבציאל ל"ז, מכון אהבת שלום, ירושלים תשע"א, עמ' תרנ"ג, קיבל את דבריו. ביוגרפים רבים של הרמב"ם מקבלים גם הם את הסיפור שהרמב"ם למד אצלו, אולם הביוגרף יואל קרמר, בעקבות סאלו בארון, דוחה את האפשרות הזו וקובע שהיא מסתמכת על מקורות מאוחרים ולא מהימנים. ראו: יואל קרמר, הרמב"ם - ביוגרפיה, רסלינג, 2019, עמ' 91 והערה 287. שם מפורטות הדעות השונות. יצוין כי רבי סעדיה אינו מקור בודד לסיפורו, ומקור נוסף המיוחס לבן דורו של הרמב"ם מתאר אף הוא את אותו הסיפור. ראו בסמוך.
- ^ פורסם ב-REJ כרך 4, עמ' 174, מובא גם אצל בן ציון דינור, רמב"ם חייו וספריו, עמוד 8, באתר היברובוקס.
- ^ ספר "ארון העדות" באתר: הספרייה הלאומית. בהקדמתו הוא כותב: "ויהיה כאשר הכסף אפס, יצאתי ללכת אל עיר פאס..."