יוהאן ארנסט גאליארד
יוהאן ארנסט גאליארד (בגרמנית: Johann Ernst Galliard; 1687 או 1666[1] – 18 בפברואר 1747) היה מלחין ואבובן גרמני.
| לידה |
1687 צלה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
18 בפברואר 1749 (בגיל 62 בערך) לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה |
| מוקד פעילות |
גרמניה |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
אבוב |
  | |
ביוגרפיה עריכה
גאליארד נולד בצלה שליד הנובר, בנו של יצרן פאות צרפתי. הוא למד נגינה בחליל ואבוב אצל פייר מארשל, שהיה נגן בתזמורת החצר של צלה, אליה הצטרף גאליארד עצמו בשנת 1698. את הכשרתו כמלחין החל בגיל 15, אצל פארינלי, המנהל המוזיקלי בחצר הנובר, והאב אגוסטינו סטפאני. לאחר שתזמורת צלה התפרקה בשנת 1706, יצא גאליארד ללונדון כנגן בהרכב הקאמרי של גיאורג, נסיך דנמרק, בעלה של המלכה אן. נוסף לכישורי ההלחנה שלו, היה גאליארד גם אבובן ונגן חלילית מחונן ונראה ששלט גם בכלי מקלדת, כי אחרי מות נגן העוגב של בית סומרסט בשנת 1710, התמנה לקאפלמייסטר שם.[2]
גאליארד קידם את הקריירה המוזיקלית שלו כאשר ביצע אחת מיצירותיו המקוריות. הסונאטה שלו לאבוב ושני בסונים בוצעה לראשונה באחד הקונצרטים של פארינלי. קרבתו ונוכחותו התדירה בארמון המלכותי עשוהו לדמות מוכרת בחברה הגבוהה האנגלית. לכבוד ניצחונות במלחמה, חיבר גאליארד טה דאום, יובילאטה ועוד שלושה מזמורי הודיה, כנראה לקאפלה של בית סומרסט.
השתתפותו בהקמתה של האקדמיה למוזיקה עתיקה בישרה גדולות וטובות לגאליארד. אף על פי כן, במאבק על מעמד ניהול חובק-מלכות, הפסיד גאליארד את המשרה לאישים רמי מעלה כמו הנדל ובונונצ'יני. הוא כתב את המוזיקה ל"קליפסו וטלמכוס" (מתוך אוסף הפרטיטורות הדיגיטלי של ספריית סיבלי למוזיקה) לבקשת חברו, המשורר ג'ון יוז. על אף שבחי עמיתיו, ההצגה הייתה כישלון. כתוצאה מכך, שב גאליארד להתמקד בנגינת אבוב. הוא הצטרף לאופרה האיטלקית של הנדל ב-1713 כאבובן סולן והנדל חיבר לו קטעי אובליגאטו ב"תזיאוס" שלו.[3] גאליארד חיבר עוד כמה קנטטות לטקסטים מאת יוז וויליאם קונגריב. הוא פרסם אופרה, מוזיקה ל"מזמור בוקר של אדם וחוה" מתוך גן העדן האבוד של ג'ון מילטון ומספר רב של מחזות פנטומימה, שאותם הוציא מתחת ידיו לפי חוזה עם ג'ון ריץ', המנהל רב-התושייה של תיאטרון לינקולן'ס-אין-פילדס, בשנים 1723-1730, שיתוף פעולה עם הסופר לואיס תיאובלד. משנת 1732 הוצגו מחזות הפנטומימה האלה בהצלחה רבה גם בקובנט גארדן, והצלחתם נמשכה עד לפרישתו של ריץ' בשנת 1761. מחזות אלה כללו בדרך כלל שירת אלים ואלות בלוויית מימיקה של בני תמותה. לא היו בהם קטעי דיבור.
יצירות עריכה
יצירותיו הכליות של גאליארד שיצאו לאור הן:
- שש סונאטות לחליל ובסו קונטינואו
- שישה קטעי סולו לצ'לו
- שש סונאטות לבסון וצ'לו עם בסו קונטינואו לצ'מבלו (מתוך אוסף הפרטיטורות הדיגיטלי של ספריית סיבלי למוזיקה)
קישורים חיצוניים עריכה
יוהאן ארנסט גאליארד, באתר AllMusic (באנגלית)
יוהאן ארנסט גאליארד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוהאן ארנסט גאליארד, באתר Discogs (באנגלית)- כתבי יוהאן ארנסט גאליארד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ רוג'ר פיסק וריצ'רד קינג, "יוהאן ארנסט גאליארד" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ שם
- ^ שם