יוזף מיסליבצ'ק
יוזף מיסְליבֶצֶ'ק (בצ'כית: Josef Mysliveček; 9 במרץ 1737 – 4 בפברואר 1781) היה מלחין צ'כי, שתרם להתהוות הקלאסיציזם של שלהי המאה ה-18 במוזיקה. מיסליב'צק הציב לפני ידידו הצעיר וולפגנג אמדאוס מוצרט מודלים משמעותיים של הלחנה בסוגות הסימפוניה, האופרה סריה האיטלקית והקונצ'רטו לכינור: הן וולפגנג והן אביו, לאופולד ראו בו ידיד קרוב מאז פגישותיהם הראשונות בבולוניה שבאיטליה בשנת 1770 ועד שמעל באמונם בנושא ההבטחה להשיג הזמנה לאופרה בשביל וולפגנג מתיאטרון סן קרלו בנאפולי. הוא היה מקורב למשפחת מוצרט, ויש אזכורים תכופים של שמו בהתכתבויות של מוצרט.
 | |
| לידה |
9 במרץ 1737 פראג, ממלכת בוהמיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 1781 (בגיל 43) רומא, מדינת האפיפיור |
| מקום קבורה |
San Lorenzo in Lucina |
| מוקד פעילות |
איטליה |
| מקום לימודים |
אקדמיה פילארמוניקה |
| סוגה |
אופרה, מוזיקה קלאסית, סימפוניה, אורטוריה |
| שפה מועדפת |
צ'כית, איטלקית |
  | |
חייו עריכה
מיסליבצ'ק נולד בפראג, אחד מבניו התאומים של בעל טחנת-קמח מצליח, ולמד פילוסופיה באוניברסיטת קרל-פרדיננד לפני שהלך בעקבות אביו. הוא השיג דרגה של טוחן אומן ב-1761,[1] אך ויתר על משלח היד המשפחתי כדי ללמוד מוזיקה. בפראג, למד הלחנה אצל פרנץ האברמן ויוזף זגר בראשית שנות ה-60 של המאה ה-18. שאיפותיו הובילו אותו בשנת 1763 אל ונציה, שם למד אצל פשטי. לימודיו שם נשאו פרי בצורת אופרה, "סמיראמידה", שבוצעה לראשונה בשנת 1766. המימון למסעו לוונציה בא בחלקו מן ההון המשפחתי ובחלקו מן האציל הבוהמי וינצנץ פון ולדשטיין. באיטליה נודע בשם "איל בוהמו" ("הבוהמי") ואף "ונאטוריני", "הצייד הקטן", תרגום מילולי של שמו. הכינוי "הבוהמי האלוהי" לא ניתן לו בתקופת חייו, כפי שסברו בטעות, אלא נבע מכותרת של רומנסה על המלחין מאת יאקוב ארבס, שהתפרסמה לראשונה בשנת 1884. נראה שגם הכינוי "ונאטוריני" התקבע רק לאחר מותו.[2]
מיסליבצ'ק היה לחבר האקדמיה פילרמוניקה די בולוניה בשנת 1771. חירותו הייתה חשובה לו מעל לכל והוא לא עבד מעולם באופן ישיר בשירותו של איזה שהוא אציל, הגמון או מושל, בניגוד לרוב בני-זמנו. לפרנסתו השתכר מהוראה, נגינה והלחנה, ולעיתים קרובות קיבל מענקים ממעריצים עשירים. כתוצאה מן הפזיזות וחוסר האחריות בענייני כספים, שאפיינו אותו לאורך כל חייו, מת מיסליבצ'ק בחוסר כל ברומא, ב-1781. הוא קבור בכנסיית סן לורנצו אין לוצ'ינה, שם מנציח את שמו לוח זיכרון, שהציבו לאחר שנים צ'כים מוקירי זכרו. אין זכר למצבת שיש, שהציב על פי השמועה ג'יימס יו סמית בארי, תלמיד אנגלי עשיר של מיסליבצ'ק, שפרע את הוצאות קבורתו. לאחר הגיעו לאיטליה ב-1763, הוא נשאר בארץ זו פרט לביקור בפראג ב-1767–1768, ביקור קצר בווינה ב-1773 ושהייה ממושכת במינכן מדצמבר 1776 עד אפריל 1778. שיבתו לפראג הובילה ליצירת כמה מן האופרות שלו. למינכן הזמין אותו סגל המוזיקה של הנסיך הבוחר מקסימיליאן השלישי יוזף לשם הלחנת אופרה לעונת הקרנבל של 1777.
האופרה הראשונה של מיסליבצ'ק, "סמירמידה", הוצגה בברגמו בשנת 1766 (אין ראיות לכך, שהפקה משוערת בפארמה של אופרה בשם "מדאה" אכן התקיימה ביום מן הימים). האופרה "בלרופונטה" שלו זכתה להצלחה רבתי בנאפולי לאחר הצגתה הראשונה בתיאטרון סן קרלו ב-20 בינואר 1767, והצלחה זו הביאה עמה מספר רב של הזמנות מתיאטראות איטלקיים. מאז ואילך, כמעט תמיד מופיעים בהפקות האופרה שלו זמרים מן השורה הראשונה בתפקידים הראשיים. כמעט כל האופרות שלו נחלו הצלחה עד להפקה הכושלת של "ארמידה", בתיאטרון לה סקאלה במילאנו לעונת הקרנבל של 1780. אחד מאותו ת ההוקרה הרבים שהקנו לו כשרונותיו כמלחין אופרה הייתה ההזמנה לספק מוזיקה לפתיחת בית אופרה חדש בפביה בשנת 1773 (השימוש הראשון שלו בלברית של פייטרו מטסטאזיו ל"דמטריו" (1773).
מעבר לנטייה מובהקת לחוסר הבחנה וקלות דעת בענייני נשים, שתועדה בהתכתבות של מוצרט, לא ידוע דבר על חיי האהבה של מיסליבצ'ק. המלחין לא נישא מעולם, ואין שום תיעוד של שמות אהובות, לרבות כזה התומך בשמועות על קשרי אהבים שלו עם זמרות איטלקיות.
קשר עם מוצרט עריכה
בשנת 1770 פגש מיסליבצ'ק את וולפגנג אמדאוס מוצרט הצעיר בבולוניה. הוא מוזכר לראשונה ברשומות המסע של לאופולד מוצרט מ-24–29 במרץ 1770, ובהמשך הוא נזכר ב-28 מכתבים שכתבו בני משפחת מוצרט ואשר שרדו עד ימינו. מכתבים אלה מופיעים בתרגום לאנגלית בעריכתה של אמילי אנדרסון, "מכתבי מוצרט ומשפחתו, הוצאה 3 (ניו יורק): ו. ו. נורטון 1985). תרגומיה של אנדרסון לתכתובת של משפחת מוצרט התפרסמו לראשונה בשנת 1938. היא עמדה על חשיבות הקשר של מיסליבצ'ק עם משפחת מוצרט בעבודתה כמתרגמת ודאגה לכלול את דיוקנו בין האיורים שהוכנו להוצאת הספר. הערכה מלאה של קשריו האישיים והמוזיקליים של מיסליבצ'ק עם משפחת מוצרט מתוארים בספר "יוזף מיסליבצ'ק" של פרימן, עמ' 225–255. קרבתו אל משפחת מוצרט באה לסיומה בשנת 1778, לאחר שלא הצליח לקיים את הבטחתו לארגן הזמנת אופרה למוצרט בתיאטרון סן קרלו בנאפולי עד לנתק נשבו בני מוצרט לאישיותו הכובשת של מיסליבצ'ק, כדברי מוצרט, "כולו אש, רוח וחיוניות". מחלת עגבת תקפה את מיסליבצ'ק והשחיתה את פניו והוא בא למינכן לקבל טיפול, בזמן שמשפחת מוצרט שהתה בעיר. לאופולד מוצרט אסר על בנו לפגוש אותו, אך וולפגנג המרה את פיו בטענה, שלא יוכל להתכחש לידידו הטוב בגלל האסון שפקד אותו. וולפגנג ואמו ביקרו את מיסליבצ'ק באוקטובר 1777, והשניים התייחסו אל מיסליבצ'ק בחמלה ובאהדה למצבו[3] במכתב של וולפגנג מ-11 באוקטובר אל אביו הוא מתאר את הכוויה שעיוותה את אפו של מיסליבצ'ק בגלל טיפול כושל במחלתו. מיסליבצ'ק ניסה לתרץ את מצבו בסרטן עצמות, תוצאה של תאונת מרכבה, הסבר אבסורדי ונטול אמינות.
לא פעם צוינו קווי דמיון בין הסגנון המוזיקלי של מיסליבצ'ק ליצירותיו המוקדמות של מוצרט. נוסף לכך, מוצרט השתמש במוטיבים שנלקחו מחיבורים שונים של מיסליבצ'ק כאמצעי עזר לעיצוב אריות אופראיות, פרקים סימפוניים, סונאטות לכלי מקלדת וקונצ'רטי. כמו כן עיבד אריה של מיסליבצ'ק, "איל קארו מיו בנה" (מן האופרה "ארמידה", 1780). הטקסט הישן הוחלף בטקסט החדש "רידנטה לה קאלמה", ק. 152 (210a), והותאם לסופרן בליווי פסנתר.
לפי אותו מכתב של וולפגנג מוצרט, שנשלח ממינכן ב-11 באוקטובר 1777, מנתח כושל שרף את אפו של מיסליבצ'ק תוך כדי ניסיון לטפל במחלה מסתורית. מכתב של לאופולד מוצרט אל בנו מ-1 באוקטובר 1777 מתייחס למחלה כאל משהו מביש, שבשלו ראוי מיסליבצ'ק לנידוי חברתי. השם שיצא למיסליבצ'ק בגין הפקרותו המינית, הרמזים של לאופולד וההתייחסות לעיוות הפנים במכתבו של וולפגנג מצביעים כולם בבירור על תסמינים של השלב השלישי של עגבת. ההסבר שנתן מיסליבצ'ק לוולפגנג על מצבו - סרטן העצם שנגרם עקב תאונת מרכבה - הוא על פניו חסר שחר. הדאגה שמוצרט גילה אותו זמן לסבל של חברו, כפי שעולה ממכתבו אל אביו, הייתה נוגעת ללב. בכל התכתבויותיו של מוצרט, אין רמז להשתפכות רגשות כאלה כלפי מישהו מחוץ למשפחת מוצרט כפי שהיא מצויה במכתבו של וולפגנג מ-11 באוקטובר 1777.
יצירות עריכה
בסך הכל, כתב מיסליבצ'ק עשרים ושש אופרות סריה, בהן "איל בלרופונטה" שהוזכרה קודם. כמעט כולן הצליחו בהצגות הבכורה עד לאסון של "ארמידה" בלה סקאלה בתקופת הקרנבל של 1780. עם זאת, חלק מן החריגות שחרצו את גורל ההפקה לא היו באשמת מיסליבצ'ק, כמו הפסקת ההצגות מחמת היעדרותה של הפרימדונה קטרינה גבריאלי, שילדה בגיל 49, מחוץ לנישואים, באמצע העונה.
במהלך תקופת פעילותו כמלחין אופרות (1780-1766), הצליח מיסליבצ'ק להעלות יותר אופרות סריה חדשות על הבמה מכל מלחין אחר באירופה. ראוי לציין, שבשנים אלה הוצג מספר רב יותר של יצירותיו בתיאטרון סן קרלו בנאפולי, בית האופרה היוקרתי ביותר באיטליה בזמן ההוא, מאלה של כל מלחין אחר. אף על פי כן, חוקרי תולדות האופרה התעלמו כמעט לחלוטין מתרומותיו לתרבות האופרה האיטלקית בשנות ה-60' וה-70' של המאה ה-18.
מיסליבצ'ק וגלוק היו הצ'כים הראשונים שהתפרסמו כמלחיני אופרה, אבל תפוקתם כמעט שאיננה מציגה מאפיינים צ'כיים. האופרות של מיסליבצ'ק היו מושרשות במידה רבה בסגנון ה"אופרה סריה" האיטלקי, שייחס חשיבות עלניונה לאמנות הקולית המופגנת באריות מסובכות.
בין שאר יצירותיו היו אורטוריות, סימפוניות, קונצ'רטי ומוזיקה קאמרית, כולל כמה מחמישיות המיתרים המוקדמות ביותר שידוע על קיומן, אשר כללו שתי ויולות. חמישיות המיתרים אופוס 2 שלו היו כמעט בוודאות חמישיות המיתרים עם שתי ויולות המוקדמות ביותר שפורסמו אי פעם. נוסף לכך, הוא היה חלוץ בחיבור מוזיקה להרכב כלי נשיפה מעץ, שדוגמאות מרשימות לה הן שלוש השמיניות לכלי נשיפה מעץ. מוצדק אולי לקבוע, שהיצירה הגדולה ביותר שלו היא האוטוריה Isacco figura del Redentore, שבוצעה לראשונה בפלורנץ בשנת 1776. הקונצ'רטי שלו לכינור הם אולי היפים ביותר שחוברו בין דורו של ויוואלדי לקונצ'רטי לכינור של מוצרט משנת 1775.
מיסליבצ'ק היה גם אחד המלחינים המחוננים והפורים ביותר של סימפוניות במאה ה-18, אף כי מוזיקולוגים במערב אירופה ובצפון אמריקה מתעלמים מתרומותיו לסוגה זו ממש כפי שהם מתעלמים מן האופרות שלו. כמעט כל הסימפוניות של מיסליבצ'ק בנויות בשלושה פרקים ללא מינואט, בהתאם למסורות איטלקיות שמקורן באוברטורות האופראיות. גם האוברטורות האופראיות שלו בנויות בשלושה פרקים ובוצעו לעיתים קרובות כיצירות אינסטרומנטליות נפרדות. בשנות ה-70' של המאה ה-18, היה מלחין הסימפוניות המעולה ביותר שדר באיטליה, וההערכה שנהנה ממנה באה לביטוי בקובץ סימפוניות (במקור אוברטורות אופראיות) שהוציא לאור רניירי דל ויוו בפלורנץ והיה האנתולוגיה הראשונה של סימפוניות שהודפסה אי פעם באיטליה.
ביצירותיו של מיסליבצ'ק ניכר סגנון דיאטוני מלא חן, הטיפוסי לקלאסיציזם האיטלקי במוזיקה. הטובות ביצירותיו מאופיינות בכושר המצאה מלודי, רציפות לוגית ואינטנסיביות רגשית מסוימת, שאפשר אולי לייחס לאישיותו הדינמית.
קישורים חיצוניים עריכה
יוזף מיסליבצ'ק, באתר ספוטיפיי
יוזף מיסליבצ'ק, באתר AllMusic (באנגלית)
יוזף מיסליבצ'ק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוזף מיסליבצ'ק, באתר Discogs (באנגלית)- יוזף מיסליבצ'ק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- A variety of vocal and instrumental music in manuscript, including eight complete operas, available for viewing and downloading at http://www.internetculturale.it (Subcategory: Digital Contents)
הערות שוליים עריכה
- ^ דניאל פרימן, "יוזף מיסליבצ'ק" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ פרימן, גרוב
- ^ ג'יין גלובר, "הנשים של מוצרט", ספרי עליית הגג, 2006, תרגום אביעד שטיר, עמ' 83-82