יוליה ליווילה
יוליה ליווילה (בלטינית: Julia Livilla; תחילת שנת 18 לספירה – סוף 41 או תחילת 42) הייתה אצילה רומאית מהשושלת היוליו-קלאודית. היא הייתה בתו של גרמניקוס, נכדתו המאומצת של טיבריוס, נינתו של אוגוסטוס, אחותו של קליגולה, אחייניתו של קלאודיוס ודודתו של נירון.
.jpg) | |
| פרוטומה של יוליה ליווילה. מוצג באוסף העתיק בברלין | |
| לידה |
18 לסבוס, האימפריה הרומית  |
|---|---|
| פטירה |
42 (בגיל 24 בערך) Ventotene, איטליה |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| מקום קבורה |
מאוזוליאום אוגוסטוס |
| בן או בת זוג |
מרקוס ויניקיוס |
  | |
ביוגרפיה עריכה
יוליה ליווילה נולדה בשנת 18. היא הייתה בתם של המצביא גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר, שהיה נכון לאותה תקופה יורש העצר של הקיסר טיבריוס, ושל אגריפינה הזקנה. אביה היה בנם של נירון קלאודיוס דרוסוס ושל אנטוניה הצעירה, ונכדם של מרקוס אנטוניוס, אוקטביה וליוויה. אמה הייתה בתו של המצביא המהולל מרקוס ויפסניוס אגריפה ושל יוליה אוגוסטי פיליאה, ונכדתו של אוגוסטוס. מבין תשעת ילדיהם של גרמניקוס ואגריפינה הזקנה, רק שישה הגיעו לבגרות: שלושה בנים ושלוש בנות. יוליה הייתה הצעירה מבין הבנות. שלושת אחיה הגדולים היו נירון יוליוס קיסר (אין לבלבל עם נירון קיסר), דרוסוס קיסר ומי שהיה לימים הקיסר קליגולה. שתי אחיותיה הגדולות היו אגריפינה ודרוסילה.
יוליה נולדה בלסבוס במהלך סיור של הוריה באיי יוון,[1] וגדלה באנטיוכיה במשפחה חמה ואוהבת. בשנת 19 התהפך המזל על משפחתה, כאשר אביה נפטר והועלו שמועות על פיהן נרצח. אמה האשימה את הקיסר טיבריוס שלא עשה די להעמדת הרוצחים למשפט, ובתגובה גירש אותה טיבריוס לאי נידח ושם מתה מרעב. שני אחיה הגדולים אומצו בידי טיבריוס (ומאוחר יותר הוצאו להורג במצותו), ויחד עם שתי אחיותיה ואחיה קליגולה, נשלחה לגור עם סבתא רבתא שלהם, ליוויה, אמו של טיבריוס. בשנת 27 מתה ליוויה, והם עברו לביתה של סבתם אנטוניה הצעירה. הן ליוויה והן אנטוניה היו נשים חזקות בעלות מעמד ועמדה בחברה הרומית, ושתיהן לא יכלו להקדיש זמן רב לגידול נכדים אלו. כתוצאה מכך, גדלו הארבעה פרא ללא השגחה.
יוליה הייתה מאורסת לדודן רחוק שלה, קווינקטיליוס וארוס, אשר היה בנם של פובליוס קווינקטיליוס וארוס ושל קלאודיה פולכרה. אלא שבשנת 27 נפל וארוס קורבן לאחד מתככיו של סיאנוס והואשם בבגידה. לפיכך האירוסין בוטלו. גורלו של וארוס לא ידוע. בשנת 31 מת סיאנוס, וטיבריוס הכריז על קליגולה כיורשו המיועד. בשנת 33, השיא טיבריוס את יוליה למרקוס ויניקיוס, אשר טקיטוס כותב עליו: "מזגו היה נוח ודיבורו נמלץ".[2] בתחילת 37 מינה טיבריוס את ויניקיוס למושל הפרובינקיה אסיה, ויש סימנים שיוליה התלוותה אליו לשם. בהמשך אותה שנה, וקליגולה ירש אותו כקיסר. באותה תקופה טרם התפרסם קליגולה כאכזרי ומטורף, והיה קיסר אהוב, אהוד וצודק.
בשנה הראשונה לשלטונו, היחסים בין קליגולה ושלוש אחיותיו, היו כמעט תמיד טובים וחמים. באירועים רשמיים היה קליגולה מופיע עמן, והן גם הופיעו לצדו במטבעות. הוא היה מושיב לצדו כל פעם אחת מהן, במקום שבאופן מסורתי היה שמור לאשתו. הוא אף הורה ששבועת הנאמנות לקיסר תהיה בנוסח "ולא ייקר בעיני לא אני עצמי ולא בני מגאיוס [שמו הפרטי של קליגולה] ואחיותיו", וכן הורה שבכל פעם שאחד הקונסולים מתחיל דבריו במושב של הסנאט הרומי, עליו להתחיל בנוסח: "כל טוב ואושר על גאיוס קיסר ועל אחיותיו."[3] דרוסילה הייתה על פי המקורות האהובה עליו ביותר. הוא נהג בה כבאשתו החוקית, ומינה אותה ליורשת נכסיו.[4] סווטוניוס מאשים את קליגולה ש"עם כל אחיותיו חי חיי-זימה מתמידים".[4] אולם חלק מהחוקרים בני זמננו סוברים שסווטוניוס (ורבים אחרים) פירש בצורה חמורה מדי את קרבתו של קליגולה לאחיותיו. שמועות אלו ככל הנראה נבעו מן השקפת העולם שלעריצים אין שום התחשבות בטאבואים חברתיים ומן העובדה שמכיוון שקליגולה היה רווק רוב שנות שלטונו אחיותיו מילאו את התפקיד שבאופן מסורתי היה שמור לאשת הקיסר.[5] הסבר רחוק יותר שהוצע הוא שקליגולה ניסה לחדש את המנהג ההלניסטי על פיו המלכים נישאים לאחיותיהם, מה שמסביר את הזעם הרב שבו התקבלו יחסיו עם אחיותיו.
בשנת 38 מתה דרוסילה, ומותה היווה מכה קשה לקליגולה, וגרם לכך שחינן של אגריפינה וליוויליה סר בעיניו. בשנת 39 נחשף שבעלה של דרוסילה, מרקוס אימיליוס לפידוס, זמם קשר להדחתו של קליגולה (על הקשר עצמו ידוע מעט מאוד). לפידוס היה מאהבה של אגריפינה,[6] וקליגולה החליט לנצל את ההזדמנות כדי להיפטר משתי אחיותיו, ואילץ אותן לחתום על מסמך שבו הן מודות בשותפות בקשר.[4] הן גורשו לאי פונטינה, וקליגולה מכר את כל נכסיהן. בשנת 41 ביצע המשמר הפרטוריאני הפיכה, רצח את קליגולה, והכתיר במקומו את דודו קלאודיוס. קלאודיוס נחשב עד אז לשוטה החצר בשל פגמים מלידה: הוא היה צולע ומגמגם. אחת מהחלטותיו הראשונות של הקיסר החדש, הייתה ההחלטה על השבת אחיותיו הגולות של קליגולה ממקום גלותן. עם זאת, בהמשך אותה שנה, בשל תככיה של אשת קלאודיוס, מסלינה, אשר קינאה ביוליה, הואשמה יוליה בניאוף עם הפילוסוף סנקה. חרף העובדה שאשמתם לא הוכחה, הוגלתה יוליה לאי פאנדאטאריה וסנקה הוגלה אל קורסיקה. בסוף 41 או תחילת 42 הוצאה יוליה להורג במקום גלותה.
ב-46 הורתה מסלינה לרצוח גם את בעלה של יוליה, מרקוס ויניקיוס. ב-48 הוצאה מסלינה להורג, ואחותה של יוליה, אגריפינה, נישאה לקלאודיוס. אגריפינה הורתה להחזיר את סנקה מהגלות, וכן את שרידי גופתה של יוליה.
אילן יוחסין עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 54.
- ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שישי, 15.
- ^ סווטוניוס, "קליגולה האלוהי", 15.
- ^ 1 2 3 סווטוניוס, "קליגולה האלוהי", 24.
- ^ Susan Wood, Diva Drusilla Panthea and the Sisters of Caligula, American Journal of Archaeology, Vol. 99, No. 3 (Jul., 1995), pp. 457-482
- ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר ארבעה עשר, 2.