יון דגן
יון לזרביץ' דגן (ברוסית: Ио́н Ла́заревич Де́ген) (4 ביוני 1925 - 28 באפריל 2017) היה רופא ומדען ישראלי, מומחה בתחום האורתופדיה וטראומטולוגיה, סופר ומשורר (כתב 12 ספרים). בימי מלחמת העולם השנייה הצטיין כקצין שריון במסגרת הצבא האדום. במהלך המלחמה צוות הטנק בפיקודו השמיד 16 טנקים ומשחיתי טנקים גרמנים. על גבורתו עוטר בארבעה עיטורים סובייטים ובשלושה עיטורים פולנים.
 | |
| יון דגן (2015) | |
| לידה |
4 ביוני 1925 מוהיליב-פודילסקי,  ברית המועצות |
|---|---|
| פטירה |
28 באפריל 2017 (בגיל 91) גִּבְעָתַיִם, ישראל  |
| מדינה |
ברית המועצות, ישראל |
| השכלה |
Bukovinian State Medical University |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1941–1945 (כ־4 שנים) |
| דרגה | לוטננט |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד פלוגת טנקים | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 עיטור הדגל האדום  עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה  2 עיטורי המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| רופא מומחה בתחום האורתופדיה וטראומטולוגיה | |
  | |
קורות חיים עריכה
יון דגן נולד במוהיליב-פודילסקי בדרום-מערב אוקראינה. שני הוריו עבדו כאחים בבית החולים המקומי. בגיל ארבע התייתם מאביו. בגיל 12 החל לעבוד כשוליית נפח (במקביל ללימודים בבית הספר).
לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 התנדב אל הצבא האדום. היה לוחם בפלוגת מתנדבים שהורכבה מתלמידי תיכון. היחידה השתתפה בהגנת העיר מוהיליב-פודילסקי מפני הכוחות הרומנים. בסוף יולי 1941 נאלצו כוחות הצבא האדום באזור לסגת מזרחה. היחידה בה שירת דגן צורפה אל דיוויזיית חי"ר 130. במסגרת הדיוויזיה השתתף יון דגן בקרבות עם הגרמנים בדרום-מזרח אוקראינה. באחד הקרבות נפצע ופונה לבית חולים עורפי. בית החולים, בו אושפז, פונה, עקב התקדמות הגרמנים לגאורגיה.
ביוני 1942, לאחר שהחלים מפציעתו, חזר יון דגן לשירות. הוא צורף לצוות של רכבת משוריינת, אשר השתתפה בקרבות עם הגרמנים בצפון קווקז. על אומץ ליבו באחד הקרבות עוטר במדליית העוז. באוקטובר אותה שנה נפצע שוב. לאחר החלמתו נשלח להכשרה ללוחמי שריון ולאחר מכן התקבל לקורס קציני שריון, אותו סיים במרץ 1944. הוא נשלח לחזית, שם צורף אל חטיבת המשמר המשוריינת ה-2, במסגרתה לחם עד לינואר 1945. תחילה היה מפקד מחלקה ולאחר מכן מפקד פלוגה. חטיבתו הייתה יחידת ההבקעה של החזית הביילורוסית הראשונה. בכל מבצע התקפה היא שימשה כחוד החנית בהבקעת קווי ההגנה הגרמנים. מסיבה זו רמת האבדות בחטיבה הייתה גבוהה מאוד ביחס ליחידות שריון אחרות. דגן, אשר הצליח להחזיק מעמד ולהישאר בחיים לאורך זמן בחטיבה, זכה לכינוי "בר מזל".
במסגרת החטיבה השתתף דגן במבצע בגרטיון, בקרבות בליטא ובחלק הראשון של מבצע פרוסיה המזרחית. במהלך הקרבות צוות הטנק של יון דגן השמיד 12 טנקים וארבעה משחיתי טנקים גרמנים ובנוסף לכך גם מספר תותחים ומרגמות. על אומץ ליבו בקרבות עוטר יון דגן בעיטור הדגל האדום, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה ובשני עיטורי המלחמה הפטריוטית מדרגה שנייה. ב-21 בינואר 1945, נפצע יון דגן קשה מאוד מרסיסי פגז שחדר לטנק שלו. הרופאים בבית חולים שדה הצליחו להציל את חייו, אך לאחר פציעה זו כבר לא היה מסוגל להמשיך בשירות הצבאי. בקיץ 1945 שוחרר יון דגן מהצבא בדרגת סגן, כאשר בעקבות הפציעה הוכר כנכה מלחמה.
לאחר השחרור מהצבא הוא התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה לרפואה בעיר צ'רנוביץ. לאחר סיום הלימודים עבד כאורתופד בבתי החולים של קייב. בהמשך התמחה בטראומטולוגיה והיה בין המובילים בתחום זה בברית המועצות. חבב היפנוזה, ויישם אותה באופן נרחב בפרקטיקה הרפואית שלו.[1] במהלך עבודתו פרסם קרוב ל-90 מאמרים מדעיים בנושא טראומטולוגיה.
בשנת 1977 עלה לישראל, התיישב בגבעתיים והמשיך לעבוד כאורתופד במשך למעלה מ-20 שנה.
קישורים חיצוניים עריכה
- יון דגן, גשר נמוך, שריון 33, אוקטובר 2009, עמ' 46-42, באתר "יד לשריון"
יון דגם מספר את סיפור חייו, (עברית), סרטון באתר יוטיוב- - פרק מאחד הספריו של דגן, אשר תורגם לעברית
- ספרו של יון דגן "מבית העבדות", (רוסית)
- Юнаков, О. (2016). Архитектор Иосиф Каракис. Алмаз. ISBN 978-1-68082-000-3.
- עופר אדרת, היהודי שהשמיד לנאצים 16 טנקים, באתר הארץ, 4 במאי 2017
הערות שוליים עריכה
- ^ Юнаков 2016, p. 40.