יחס גלים עומדים
יחס גלים עומדים (באנגלית: Voltage) Standing Wave Ratio), בראשי תיבות: SWR או VSWR) משמש למדידת חוסר התאמה של עכבות במעגל חשמלי, בקו תמסורת או בגלבו.
תיאום עכבות (אימפדנסים) במעגל חשמלי הוא המקרה בו האימפדנס (העכבה) של המקור שווה לצמוד המרוכב של אימפדנס העומס. במקרה כזה, האנרגיה מהמקור מועברת במלואה אל העומס, וזהו לרוב המצב הרצוי. כאשר העכבות של המקור ושל העומס אינן מתואמות, היחס בין המתח החשמלי לבין הזרם על המקור (שהוא העכבה של המקור, על פי חוק אוהם), אינו יכול להיות אותו יחס על העומס. כתוצאה מכך, חלק מהזרם אינו מועבר אל העומס, וחוקי השימור מכתיבים שחלק זה יוחזר מהעומס לכיוון המקור. במצב הזה, על קו התמסורת שבין המקור לבין העומס קיימים גל מתקדם (לכיוון העומס) וגל חוזר (מהעומס לכיוון המקור). הגלים הללו, בכל נקודה על הקו, מסתכמים בהתאם לפאזה שלהם באותה הנקודה. בנקודה על הקו בה לגל המתקדם ולגל החוזר יש פאזות שוות, סכום האמפליטודות שלהם הוא המקסימלי האפשרי. בנקודה בה הגלים נמצאים באנטיפאזה (יש הפרש של 180 מעלות ביניהם), מתקבלת אמפליטודה מינימלית. כתוצאה מכך, נוצר לאורך הקו גל בעל פאזה שקבועה בזמן, אך משתנה בהתאם למיקום על הקו (גל עומד). כך גם הנקודות שבהן מתקבל מקסימום האמפליטודה הן קבועות על הקו, ורק האמפליטודה עצמה עולה ויורדת בזמן.
היחס בין האמפליטודה הגבוהה ביותר לבין האמפליטודה הנמוכה ביותר על הקו נקרא יג"ע (יחס גלים עומדים). ככל שהיג"ע קרוב יותר ל-1, זהו מצב יותר רצוי, כי במקרה כזה הגל החוזר קרוב לאפס, ועל הקו מתקבל גל שברובו הגדול מורכב מהגל המתקדם הרצוי.
ההשלכות החמורות ביותר של יג"ע גרוע כוללות: בזבוז הספק, מכיוון שחלק מההספק לא מועבר לעומס, והוא חוזר למקור; נזק קבוע להתקני המשדר, בעיקר למגבר ההספק; ובמקלט - ירידה ביחס האות לרעש (ה-SNR) וכתוצאה מכך ירידה באיכות השידור ועליה בסיכוי לשגיאה.
