ינקה קופלה
ינקה קופלה (בבלארוסית: Я́нка Купа́ла, 7 ביולי 1882 (25 ביוני לפי הלוח היוליאני) - 28 ביוני 1942) היה שם העט של איוואן דימיניאקביץ' לוטצ'ביץ (Іва́н Даміні́кавіч Луцэ́віч), סופר ומשורר בלארוסי. קופלה נחשב לגדול הסופרים הבלארוסים במאה ה-20.[1]
._%D0%AF%D0%BD_%D0%9B%D1%83%D1%86%D1%8D%D0%B2%D1%96%D1%87_(%D0%AF%D0%BD%D0%BA%D0%B0_%D0%9A%D1%83%D0%BF%D0%B0%D0%BB%D0%B0)_(1925).jpg) | |
| לידה |
7 ביולי 1882 Viazynka, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1942 (בגיל 59) מוסקבה, ברה"מ |
| שם לידה |
Іван (Ян) Дамінікавіч Луцэвіч |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, הרפובליקה העממית של בלארוס, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות הצבאי של מינסק |
| שם עט |
Янка Купала |
| מקום לימודים |
Moscow City People’s University, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| שפות היצירה |
רוסית, בלארוסית, פולנית |
| תקופת הפעילות |
1903–1942 (כ־39 שנים) |
| בן או בת זוג |
Uladzislava Lutsevich |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קופלה נולד ב-7 ביולי 1882 בויאזנקה, יישוב קטן ליד מלדזייצ'נה. משפחתו היה נצר למשפחת אצילים, אולם הוריו עבדו במחוז היוולדו כאיכרים. כך למעשה קופלה נולד למשפחה ממעמד נמוך וללא אדמות. הוא זכה ללימודים בלארוסיים מסורתיים אותם סיים בשנת 1898. בשנת 1902 אביו מת וקופלה עבד במספר של עבודות מזדמנות כגון מורה, עוזר בחנות ועוד.
שירו הראשון שפורסם היה "זיארנו", שיר סנטימנטלי בשפה הפולנית אותו כתב בין השנים 1903–1904. יצירתו הראשונה בשפה הבלארוסית נכתבה ב-15 ביולי 1904. השיר הראשון שפרסם קופלה היה "איכר" (Мужык), הוא ראה אור בשנת 1905 ופורסם בעיתון בלארוסי מקומי ב-11 במאי 1905. מספר שירים נוספים שלו פרסומו בעיתונים גדולים בבלארוס בין השנים 1906–1907.
פועלו בווילנה ובסנט פטרבורג עריכה
בשנת 1908 קופלה עבר לווילנה והמשיך בכתיבת שירים וסיפורים. באותו שנה אוסף שיריו בשם "החליל הקטן" (Жалейка) פורסמו ועוררו זעם גדול מצד השלטונות. הם הורו להחרים את שיריו והצהירו עליהם כתעמולה נגד הממשל. הפקודה לאסור את קופלה בוטלה בשנת 1909, אך ניסיון נוסף לפרסם את לקט שיריו הוחרם על ידי השלטון בווילנה.
הוא עבר לסנט פטרבורג בשנת 1909. בשנה שלאחר מן פרסם לקט שירים נוסף וביניהם את יצירתו "שיר נצחי" (Адвечная песьня), הלקט יצא לאור בסנט פטרבורג ביולי 1910. הוא סיים לכתוב שיר נוסף באוגוסט 1910 - "חלום על מריצה" (Сон на кургане), שיר שתיאר את מצבה העגום של בלארוס בתקופה זו. בשנת 1913 עזב את סנט פטרבורג וחזר לווילנה. בשנות העשרה של המאה ה-20 השפיע על כתיבתו של מקסים גורקי.
בעידן הסובייטי עריכה
בעקבות מהפכת אוקטובר בשנת 1917 כתיבתו של קופלה החלה להראות אופטימיות. בין תרגומיו הרבים לבלארוסית נכלל האינטרנציונל וכן השיר על אגדת משא מלחמת איגור (תורגם בשנת 1921).[2] עם זאת, קופלה הידק את קשריו עם לאומנים בלארוסים שהתנגדו לשלטון הסובייטי, אלה הציעו לו לחבור אליהם בצ'כוסלובקיה בשנת 1927. השלטונות הסובייטים לא בטחו והוא ספג ביקרות נוקבות, בעקבותיהם כתב מכתב התנצלות אותו פרסם בשנות השלושים.
קופלה זכה בעיטור לנין בשנת 1941 על לקט שיריו "מן הלב" (Ад сэрца). בעקבות כיבוש בלארוס על ידי הנאצים וכן עקב הרעה במצבו הביראותי נמלט למוסקבה ומשם לטטרסטן. אפילו משם, חיבר שירים שבאו לתמוך בפרטיזנים הבלארוסים שלחמו בגרמנים. את מותו מצא במלון ארבע העונות מוסקבה כאשר נפל בחדר המדרגות בשנת 1942, היה בן 59 במותו.
מורשת עריכה
קופלה הוכר כסמל תרבות בלארוסי בתקופה הסובייטית. המוזיאון על שמו, שהוקם על ידי אלמנתו במינסק בשנת 1945, הוא המוזיאון הספרותי המוביל בבלארוס. על שמו נקראים גם אוניברסיטה, פארק של שמו, אנדרטה, תיאטרון ותחנת הרכבת התחתית של מינסק. בנוסף, בלארוספילם הפיקה סרט ביוגרפי בשם "קופלה" המגולל את קורות חייו.
קופלה זכה להכרה גם מחוץ לגבולות בלארוס. במונרו, ניו יורק, ארצות הברית הוקם פסל בדמותו בשנת 1973, ובישראל הוקמה אנדרטה על שמו באשדוד.
קישורים חיצוניים עריכה
ינקה קופלה, ברשת החברתית Goodreads- ינקה קופלה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
