יעקב לייקין
יעקב לייקין (בפולנית: Jakub Lejkin; 1906 - 29 באוקטובר 1942), היה יהודי-פולני, מפקד שירות הסדר היהודי בגטו ורשה. לוחמי מחתרת אצ"י בגטו התנקשו בו בשל אכזריותו לתושבי הגטו.
 | |
| יעקב לייקין מדווח למפקד שירות הסדר היהודי שרינסקי, מאי 1941 | |
| לידה |
1906  |
|---|---|
| נרצח |
29 באוקטובר 1942 (בגיל 36 בערך) ורשה, גנרלגוברנמן |
| מדינה |
פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
  | |
לפני המלחמה עריכה
יעקב לייקין היה עורך דין פולני. אביו היה סוחר עשיר. לייקין סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי הפולני בירוצין.[1]
במהלך המלחמה עריכה
לייקין שימש כסגן מפקד המשטרה היהודית בגטו ורשה, תחת פיקודו של יוסף שרינסקי. לייקין הצטיין בחריצותו וביחסו הרציני לתפקידו. הגרמנים כינו אותו "נפוליאון הקטן" והעריצו את אכזריותו. במאי 1942, עקב מעצרו הזמני של מפקד השירות יוסף שרינסקי בידי הגסטפו, בעוון הברחת פרוות מהגטו לצד הארי של העיר, התמנה לייקין במקומו כמפקד שירות הסדר היהודי, תפקיד בו כיהן עד יולי 1942. ללייקין היה תפקיד מוביל בגירוש יהודי גטו ורשה למחנות ההשמדה.[2]
הירצחו עריכה
לייקין היה מהראשונים שהוצאו להורג על ידי לוחמי מחתרת שפעלו בתוך הגטו. פרטי ההתנקשות לוטים בערפל. על פי גרסת לוחמי אי"ל, שני לוחמי המחתרת (אמיליה לנדאו וישראל גוטמן) עקבו אחריו, רשמו את הרגליו ולמדו את מסלול הליכתו ושגרת יומו. אחרי האקציה הראשונה בגטו, שנמשכה 58 ימים ובמהלכה גורשו 300,000 גברים, נשים וילדים להשמדה במחנה טרבלינקה, ב־29 באוקטובר 1942, נורה לייקין לאור היום ב־ 18:10, בידי לוחם ההתנגדות היהודי אליהו רוז'ינסקי, ברחוב גדשה (Gęsia) בוורשה. על-פי גרסת לוחמי אצ"י, ההתנקשות בוצעה על ידי חברי המחתרת, שהיו אחראים לחיסולם של מרבית הבוגדים בגטו.[3]
ההתנקשות ביעקב לייקין שימשה כמסר לחבריו במשטרה, ופסק-דין המוות שגזרו עליו ישראל פירסט ודוד שולמאן, היווה אזהרה ליודנראט.
מקום קבורה עריכה
יעקב לייקין נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה.
הערות שוליים עריכה
- ^ Getto Warszawskie, warszawa.getto.pl (ארכיון)
- ^ משה ארנס, דגלים מעל הגטו, ספרי חמד
- ^ Marian Apfelbaum, Two Flags: Return to the Warsaw Ghetto, Gefen Publishing House Ltd, 2007, ISBN 978-965-229-356-5. (באנגלית)