יעקב מלכין

יעקב מַלכּין (3 באוגוסט 1926 – 21 ביולי 2019) היה סופר ומחזאי, עורך, מתרגם, מבקר תרבות ומחנך ישראלי, פרופסור אמריטוס בפקולטה לאמנויות וממייסדי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הוגה מרכזי באתיקה הומניסטית חילונית יהודית ומאז 1994 כיהן כמנהל אקדמי של מוסדות השכלת מבוגרים ומורים כגון תמורה ומיתר, ועורך כתב העת "יהדות חופשית".

יעקב מלכין

יעקב מלכין, ציור מאת אשתו פליס פזנר מלכין, 1992
לידה	3 באוגוסט 1926 ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	21 ביולי 2019 (בגיל 92)
מדינה	ישראל
בן או בת זוג	פליס פזנר מלכין
צאצאים	סיון מלכין-מס, עירד מלכין

ביוגרפיה

מלכין נולד בוורשה בירת פולין, ועלה לארץ ישראל בגיל 7. אביו, דב בר מלכין, היה מרצה ומבקר ספרות ותיאטרון בעיתונות בפולין ובישראל.

מלכין למד ולימים גם הרצה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית בירושלים, בסורבון, ובאוניברסיטת ניו יורק. החל משנת 1944, במקביל ללימודיו, פרסם מאמרי ביקורת ספרות, תיאטרון וקולנוע בעיתונות הישראלית, ושימש עורך הירחון ”על החומה“ של תנועת השומר הצעיר (1946-1944). במלחמת 1948 שימש קצין שידורים של ההגנה וצה"ל (1948-1947) בתחנת השידור המחתרתית תלם שמיר בועז, שהפכה, עם קום המדינה, לקול ישראל.

בשנת 1949 פעל במחנות ההסגר של המעפילים בקפריסין והרצה שם (ביידיש), ומילא תפקידים בצרפת ברשת הרכש הצבאי. בשנת 1951 ניהל והרצה במכללת פורמנסקי בניו יורק ליהדות כתרבות, ובשנת 1956 ייסד וניהל אולפן לעברית בקארטייה לאטין בפריז, במקביל לעבודתו כעוזר הנספח לתרבות בשגרירות ישראל בפריז.

בין השנים 1952 ל-1956 לימד מלכין במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב לימודי ספרות השוואתית ותנ"ך כספרות. במקביל פעל כמנהל מחלקת הרפרטואר של תיאטרון הבימה ומרצה לדרמה בבית הספר לתיאטרון של התיאטרון הקאמרי והבימה.

בין השנים 1958 ל-1971 ייסד וניהל את מרכזי קהילת התרבות הראשונים - בית רוטשילד ובית הגפן בחיפה. מרכזים עירוניים אלו נוהלו לראשונה על ידי קהילות חברים שהתארגנו כעמותות עצמאיות והנהיגו והנחו את עשרות הפעילויות והחוגים החברתיים שפעלו בהם, כולל סינמטק חיפה, שנבנה בתחום בית רוטשילד. בשנים אלו הרצה מלכין בתחום האסתטיקה והרטוריקה במחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות של הטכניון, ובפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.

מלכין ערך מספר סיורי הרצאות על יהדות בספרות העולם: בשנת 1960 באוסטרליה, ב-1965 בארצות הברית וב-1970 בצרפת.

בשנת 1963 מלכין כתב והקריא את קטעי הקריינות בסרט בירושלים של הבמאי דוד פרלוב.

בין השנים 1971 ל-1981 ייסד וניהל את המכללה הקהילתית ”מטה יהודה“ שם למדו התלמידים במסלולי לימוד אישיים בנושאים לפי בחירתם. בשיתוף עם ”אמפייר סטייט קולג‘“ של אוניברסיטת מדינת ניו יורק (SUNY), שם החלה שיטה הלימודים האישיים לפעול לראשונה, סוגלה השיטה לתנאים ולאופני הלימוד בישראל ולדרישות הייחודיות לסטודנטים עובדים ביישובי אזור מטה יהודה.

מ-1969 ועד 1994 לימד באוניברסיטת תל אביב אסתטיקה וביקורת של התיאטרון והקולנוע. ב-1971 ייסד, יחד עם דיקן הפקולטה החדשה לאמנויות, פרופ' משה לזר, את החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ופעל כנציג האוניברסיטה בצוות ההקמה וההפעלה של סינמטק תל אביב, וכעורך "דפי הסינמטק“ ביחד עם אורי קליין. "דפי הסינמטק“ היו מאמרי ביקורת שהוגשו לצופים לפני כל סרט שהוקרן עם תחילת פעילותו של סינמטק תל אביב.

מלכין כיהן כעורך הראשי של כתב העת "יהדות חופשית: כתב עת ליהדות כתרבות", שאותו ייסד ב-1995 ושיצא לאור בדפוס עד 2004. מלכין כיהן עד יום מותו בתור המנהל האקדמי (”פרובוסט“) של המכון הבינלאומי ליהדות חילונית-הומניסטית אשר מרכזיו בירושלים ובדטרויט. המכון מכשיר בעלי תואר אקדמי ראשון לתפקידי מדריכי קהילות ובעלי תואר שני ושלישי לתפקידי רבנים במסלול לימודים ועבודה עצמית במשך ארבע שנים.

משפחה

בשנת 1950 נישא מלכין לציירת פליס פזנר מלכין, והתגורר עמה עד מותו בירושלים. לשניים נולדו שני ילדים: עירד מלכין, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל בהיסטוריה (2014), והרב סיון מלכין-מס, דקאנית "תמורה" (ירושלים), המכון להכשרת רבנים חילונים ומנהיגות קהילתית של המכון הבינלאומי ליהדות חילונית-הומניסטית.

עבודתו

כתבי יעקב מלכין התמקדו בעיקרי האתיקה ההומניסטית הלא דתית שהובעו לטענתו באורחות החיים של רוב היהודים בישראל ובעולם. מלכין תפס את היהדות כתרבות פלורליסטית - חילונית ודתית. הוא טען כי הפלורליזם אפיין את היהדות מאז עידן התנ"ך, אז התאפיינה תרבות העם היהודי בריבוי אלים, דתות, פולחנים, אמונות ודעות. מאז העידן ההלניסטי התפתחו ביהדות תרבויות, אמונות ודעות שונות ביהדויותיה.

בניגוד להוגים אתאיסטים כדוגמת ריצ'רד דוקינס, כריסטופר היטצ'נס, וסם האריס, שראו באתאיזם ”אי אמונה“, מלכין הקדיש את כתביו לאמונות ההומניסטיות הרווחות בציבור הלא דתי במערב באופן כללי, ובעם היהודי בכלל זה. מלכין טען כי אין בעולם ”אנשים לא מאמינים“, אלא בני אדם המביעים באורחות חייהם ומעשיהם מגוון אמונות. אלו כוללות אמונות דתיות, המתאפיינות במחויבות לציית למנהיגי הדת המדברים לכאורה בשם האלוהים, ואמונות לא-דתיות, הכוללות אמונה באדם כריבון לחייו וכמעצב את כללי התנהגותו, כיחיד וכחברה, מתוך שאיפה להגשים את מטרת החיים האנושיים - האושר.

בספריו "במה מאמינים יהודים חילוניים?“, “היהדות החילונית - אמונה, ערכים ורוחניות“ ו“האמונה האתאיסטית של יהודים חילוניים“ הביע מלכין את השקפתו על האמונה ההומניסטית באדם כריבון לחייו, ממנה נובעות הן התודעה הלאומית והן האמונה בזכויות כל אדם וכל עם. מלכין סבר כי אמונה זו נוגדת את ה"דתות אלוהיות", המחייבות את המאמינים בשמירת כל צווי מנהיגיהן, כולל אלה המנוגדים לעיקרי ההומניזם והצדק האוניברסלי. האמונה ההומניסטית גם נוגדת ”דתות חילוניות אידאולוגיות“ כקומוניזם ונאציזם אשר גם המאמינים בהן מחויבים לציית לכל הצווים, המצוות וההוראות של מנהיגיהם בשם המטרה המקדשת את האמצעים, גם כשאלה גורמים לשואה או לגולאג.

האמונות ההומניסטיות הלא דתיות באדם כריבון כוללות אגנוסטים כסוקרטס, דאיסטים כאפיקורוס, פנתאיסטים כשפינוזה ואיינשטיין, ואתאיסטים כג'ון סטיוארט מיל וברטראנד ראסל המשוחררים ממחויבות לדת אלוהית או אידאולוגית. אמונות אלו גם שונות מהרלטיביזם הפוסט מודרני בהיותן מחויבות למצוות האתיקה ההומניסטית וכללי הצדק האוניברסליים כפי שנוסחו על ידי קונפוציוס והלל הזקן: לא יעשה אדם לזולתו את מה שהוא שונא שיעשו לו. מכללי צדק אלו נובעים ערכי המוסר של שוויון, חירות, וזכויות אדם לכל אדם ולכל עם.

ספרים שכתב

יהדות

• במה מאמינים יהודים חילוניים? (עברית, אנגלית), הוצאת ספרית פועלים, 2000

מלכין חוקר את אמונת היהודים החילונים המאמינים באדם כריבון לחייו וחופשי לבחור את דרכו, והבוחרים לראות את היהדות כתרבות. בהאמינם בזכויות כל אדם וכל עם לחירות, שוויון ועצמאות, הם מחויבים לכללי צדק, מוסר ודמוקרטיה המאפשרת הבטחתם. מכאן אמונתם של יהודים חילונים בחופש ממיצוות מנהיגי דת הנאמרות בשם אל על טבעי.

• ”האמונה האתאיסטית של יהודים חילונים“ (בצרפתית עם הקדמה מאת אלבר ממי), הוצאת אל-אונס (EL OUNS), פריז 2002

הספר דן בזיקת אמונתם של יהודים חילוניים להשקפת עולמם ההומניסטית. הספר שואל מאילו בחינות עליונים הערכים הנובעים מההומניזם על מיצוות הדת היהודית והאמונות באלוהים כיצירה אנושית לעומת האמונות בסמכותו כבורא האדם והעולם. הספר דן ביישום האמונות בכללי התנהגות המעצבים את אורח החיים, בצורה חדשה לחגים המסורתיים וביצירת חגים חדשים. הספר כולל מילון מושגי מפתח בשיח על יהדות כתרבות העם היהודי ותולדותיה.

• ”יהדות ללא אל? יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות“ (עברית, אנגלית), הוצאת כתר וספרית היהדות החילונית, ירושלים 2003

בספר זה דן מלכין בפלורליזם שאפיין את היהדות כבר בעידן התנ"ך - בו עבדו היהודים אלים רבים, ויצרו יצירות חילוניות כ"שיר השירים" ו-”מגילת אסתר“ או יצירות ספקניות ואפיקוריאניות כ"איוב“ ו“קהלת“ בצד יצירות שהביעו אמונה באל בלעדי, צודק ושולט בעולם כולו. התנ"ך, אנתולוגיה המייצגת את היהדות כתרבות העם היהודי בעת היווצרו, מציג את המונותאיזם המוסרי של הנביאים, ויצירות מופת ספרותיות על גיבורים ספרותיים ורבי פעלים וחטאים, כמו כל הגיבורים הספרותיים ביצירות מופת בספרות העולמית, וכמו אלוהים, אברהם, יעקב, משה ודוד.

• ”היהדות החילונית - אמונה, ערכים ורוחניות“ (אנגלית, רוסית), הוצאת ולנטין-מיטשל, לונדון 2004

הקדמה מאת הרב שרוין ויין הספר דן באמונות יהודים חופשיים מדת בעלי תפיסות שונות של האלוהים, במחויבות לערכים מוסריים ובהבדל ביניהם לבין מצוות הדת, בזהות היהודית הלאומית הנבדלת מהזהות היהודית הדתית, ברוחניות המתלווה לחיי התרבות וחוויותיה החברתיות, הפיוטיות והתבוניות ביהדות החילונית ביחס לאלוהים וגיבורים ספרותיים אחרים בתנ"ך.

• ”אפיקורוס ואפיקורסים - השפעת האפיקורסים וההגות של אפיקורוס ביהדות“ (אנגלית, ופרק בעברית על נושא זה ב"תרבות היהדות החילונית"), הוצאת מיילן פרס דטרויט וספריית היהדות החילונית, ירושלים 2007

הספר דן בעיקרי הגות אפיקורוס והשפעת האפיקוריאניות בעידן ההלניסטי על תרבויות העמים והיהדות, ייצוגה ביצירות "קהלת" ו"איוב", והעדויות על התפשטות האפיקורסיות ביהדות, התרבות היחידה שאימצה את שם אפיקורס ככינוי למאמינים בריבונות האדם. על התרבות האפיקורסית ביהדות מימי בית שני מעידים פסקי דין מות שהוצאו נגדם על ידי רבנים וכתב הפולמוס של סעדיה גאון נגד חיוי הבלכי (חז"ל הגדירו את אמונת האפיקורסים באמרם כי "אוטומטון הוא העולם").

• ”הגן של אפיקורוס - אתאיזם, יהדות וחתירה לאושר“ (עברית), הוצאת חרגול-מודן, תל אביב 2014

הספר דן בפילוסוף אפיקורוס ובאמונתו האתיאיסטית-הומניסטית באדם כמידת כל הדברים, אמונה בהגשמת זכותו של האדם לחיים, לחופש, לשוויון, להנאה ולחתירה לאושר. הספר הוא נוסח מחודש ומתוקן לפרק "אפיקורוס ואפיקורסים: השפעת אפיקורוס היווני ו'אפיקורסים' יהודים על היהדות", בתוך יעקב מלכין (עורך), 'תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל' (כתר וספריית היהדות החילונית, 2006).

אמנות, תיאטרון וקולנוע

• "מבוא לצ‘פלין וברכט", הוצאת פן (PEN), חיפה 1963.

דיון השוואתי ביצירות צ'ארלי צ'פלין וברטולט ברכט, ודרכם בעיצוב דמויות ייחודיות וחיות ביצירות סאטיריות וחושפניות של הטבע האנושי, תוך ביטויי ביקורת חריפה כלפי תופעות חברתיות ופוליטיות.

• "קולנוע וחופש האהבה - קולנוע כספרות", הוצאת ארכיון הסרטים הישראלי, חיפה 1964.

על סרטי פדריקו פליני - לה דולצ‘ה ויטה, שמונה וחצי, וסרטי אלן רנה - הירושימה אהובתי והמלחמה נסתיימה, וגישת הקולנוע כספרות זמננו לאהבה חופשית ממוסרות המסורת, והמצוקות הרוחניות של בני דורם של היוצרים בעולם המבוכה אחר מלחמת העולם השנייה.

• ”אמנות כאהבה“, הוצאת מסדה, תל אביב 1975 .

מסה באסתטיקה עם ציורי פליס פזנר מלכין דיון בצד השווה בין חויית האהבה של האני לאת ואתה (בעקבות מרטין בובר) לחויית האהבה ליצירת אמנות ייחודית.

• ” ספרות התסריט - עיונים בצורה ספרותית חדשה“, הוצאת מסדה, תל אביב 1985.

דיון במאפייני התסריט כסוגה חדשה בספרות העולם ובתפקידיו החיוניים בעיצוב וברמת היצירה הקולנועית המבוססת עליהם. כולל תסריטים: תותי בר, האזרח קיין, כלב אנדלוזי, יצרים, לאט יותר, ופרסום ראשון של תסריט מאת שלום עליכם: ”טוביה אינו מתייאש“ (נכתב במקורו ברוסית).

רטוריקה, חינוך, לימודי קהילה

• ”אמנות ההרצאה וארגון המחשבה המילולית“, הוצאת מסדה, תל אביב 1970

הספר מציג לראשונה בעברית את "הדגם הרטורי“ - שבעת רכיבי היסוד של טעון המארגן את המחשבה לנאום או הרצאה המורכבת מנאומים, ומשמש לניתוח וביקורת טקסטים. דגם זה משמש בסיס למדריכים לדיבור בציבור, וכדומה.

• ”איכות החיים ותחיית הקהילה“, הוצאת מסדה, תל אביב 1976

הספר בוחן את תרומת החיים בקהילה לאיכות החיים של חבריה לעומת חיי הסובלים ממצוקת ניכור ובדידות בחברה מודרנית בה התפוררו הקהילות המסורתיות. קהילות אלו, טוען הספר, הוקמו לראשונה ביהדות, אחרי חורבן מקדשיה וממלכותיה, כאשר ייסדו את בית הכנסת - מוסד דתי חסר תקדים שהיווה מרכז תרבות השייך ומונהג על ידי קהילה, ללא פולחן קרבנות. בספר כלול סיפור הקמתם והפעלתם של מרכזי קהילת תרבות חילונית בחיפה - בית רוטשילד, בית הגפן - מרכז קהילה יהודי ערבי, ובית נגלר בקרית חיים.

• ”הדיבור בציבור“, הוצאת האגודה לתרבות הדיבור בתמיכת המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך והתרבות, 1981

מדריך מעשי ליצירה והרצאה של נאומים והרצאות במסגרת שעורים ודיונים בבית הספר ובמסגרות חינוכיות אחרות, תוך שימוש ב“דגם הרטורי“ שהוצע בספר ”אומנות ההרצאה“.

• ”ההרצאה הדיון והשכנוע“ (עם פרקי יישום מאת עירד מלכין), הוצאת מסדה, תל אביב 1994

הספר מתאר ומסווג סוגי הרצאה לפי מטרותיהן ותפקידיהן בדיון ובהידברות. הספר מנתח יצירות מופת באמנות ההרצאה המובאות בתנ"ך וביצירות שייקספיר, לאור הדגם הרטורי ומקדיש פרק לכל אחד מרכיביו: הנושא כשאלה, הטענה המשיבה עליה, ההגדרה של מושגי מפתח, הנימוק לנכונות הטענה, הדוגמה המעגנת את הטענה במציאות, המסקנה הכוללת המלצה, השאלה החדשה הבוחנת את הטעון או מציעה נושא להמשכו. פרופ' עירד מלכין מציע בפרקי הסיום של הספר דרכי יישום שיטת הדגם הרטורי בהכנת עבודות סמינריוניות, עבודות תלמידים והענות למבחנים.

יצירות ספרותיות ויצירות תיאטרון

• יונה ג'ונס, הוצאת חיפה, 1965

מחזה על יונה הנביא ועל קצין אמריקני בשם יונה ג'ונס הממונה על ענישת כל האשמים בקרב העם הגרמני אחרי מלחמת העולם השנייה. המחזה הוצג בתיאטרון חיפה בהצגה יחידה להשקת הספר - בהשתתפות חיים טופול בתפקיד לורד וזהרירה חריפאי בתפקיד מרתה, עם מוזיקה של יוחנן זראי ובבימוי דוד לוין. המחזה תורגם לצרפתית על ידי אלן שטלן והוצג בתיאטרון קפה פריז בשנת 2002.

• שיר השירים, הוצאת חיפה, 1965

מחזה: גרסה דרמטית של הטקסט המקורי שבתנ"ך המתגלה כמחזה.

• ונקבן: ונפשו קשורה בנפשו, הוצאת מסדה, תל אביב 1993

רומן קולנועי. ספורו של גולה ישראלי אנטי-ציוני החי בפריז ועימות חייו בחיי אביו ואחותו העומדת להתגייס לצה"ל אך מתאהבת בקצין צרפתי ובחייו בפריז. עלילות חייהם ואהבתם מתנגשות זו בזו ובגיבורים האחרים ברומן - חברים בקהילת קומוניסטים יהודים בפאריס, שוטר יהודי האינטרפול, ואביהם של רחלי ועמנואל הממשיך להאמין בציונות כהגשמת הבטחת זכויות כל אדם וכל עם לשוויון ועצמאות.

• מדאה לאוריפידס - גרסה עברית ליצירתו של ארצ'יבולד מקליש

הוצג בתיאטרון הבימה בישראל ב-1956 ובפסטיבל בינלאומי בתיאטרון בפריז, סרה ברנרד, בתפקיד הראשי חנה רובינה, מוזיקה ולחן השירים-פאול בן-חיים.

• המרתף - תסריט לסרט בבימוי שמעון ישראלי, 1964

ספרים שערך

יהדות

• "ההגדה הישראלית החדשה", הוצאת יהדות חופשית, ירושלים 1995

הגדה של פסח בעריכת מלכין המציעה מודל ומבנה חדש לסדר פסח כאלטרנטיבה להגדה המסורתית שבה אין זכר למשה ואהרון וסיפורם. בהגדה הצעות לרכיבי הטקס וסיפור משה, העומד במרכזה של ההגדה החדשה המוקדשת לחג החירות. הסיפור מדגיש את הזיקה של חופש לחוקה שביסוד העם היהודי על יסוד כללי צדק אוניברסליים כפי שהם מוצגים בעשרת הדיברות. הסיפור מדגיש כי העם היהודי הורכב ביסודו משבטי ישראל מ“ערב רב“ של בני עמים אחרים. ההגדה כוללת דוגמאות של יצירות יהודיות עתיקות וחדשות, נושאי דיון, ומחזה - שיר השירים - לקריאה בקולות משתתפי הסדר (לפי מסורת קריאת יצירה חילונית זו בקהילות דתיות ספרדיות ואשכנזיות בליל הסדר).

• יהדות חופשית, הוצאת "יהדות חופשית", ירושלים 1998

אנתולוגיה בעריכת יעקב מלכין. נושאי המאמרים: החיים בצל רצח יצחק רבין / מבחן הערכים של החינוך החילוני והדת / הדת היהודית והדמוקרטיה הישראלית / ההלכות המסוכנות והמקודשות / התתכן מדינה יהודית ודמוקרטית / התמורה ביהודיות של ישראל / משיחיות דתית וחילונית / מקורות כוחן של המפלגות הדתיות בישראל / זהות יהודית בעתות שלום / התרבות העברית של תל אביב - בסיס לזהות יהודית חילונית / אלוהים כפיקציה משפטית / התמורה במושג האלוהים בהגות היהדות / גישה רציונלית למושג האלוהות / האמונה האתאיסטית באנושות - יוצרת האלוהים בכל התרבויות / שלושת המעגלים של הזהות הישראלית: הומניסטית, יהודית, ציונית / הצורך בישיבה חילונית / הניגוד בין מחויבות לכל מיצוות הדת לבין הומניזם / הוגים דתיים הומניסטיים / האופציה היהודית החילונית - צורך חיוני ליהדות אמריקה / המכללה ליהדות כתרבות (אשר כונתה אחר כך בשם ”מית"ר“).

• "תרבות היהדות החילונית - הגות חדשה בישראל" (עברית, אנגלית), הוצאת כתר וספרית היהדות החילונית, ירושלים 2006

אנתולוגיה בעריכת מלכין, בהשתתפות 22 הוגים וסופרים ישראלים. הספר דן בהתפתחות ההגות ביהדות החילונית והאמונות הרווחות בה מאז שפינוזה ובנושאים: מי הוא יהודי / ייחוד היהדות הישראלית / מקורות ההומניזם ביהדות / תנ"ך והאלוהים בהגות ובתרבות היהדות החילונית. דיוקנאות מצוירים של מחברי המאמרים בספר מאת הציירת פליס פזנר מלכין.

• כתב העת "יהדות חופשית" לדיונים ביהדות כתרבות ובתרבות היהדות החילונית (1995-)

1995-2004: כתב עת בדפוס הוצאת ”תחיל"ה - התנועה הישראלית ליהדות חילונית הומניסטית“ (ארבעה כרכים וחוברת קטלוג). 2008: כתב עת אינטרנטי בהוצאת תמורה - המכון הבינלאומי להשכלת רבנים חילונים, ירושלים. מאות המאמרים בכתב העת דנים ביהדותם של יהודים חילוניים - חופשיים ממחויבות למיצוות הדת, שהיו קרויים בעבר "יהודים חופשיים". המשותף לרוב מגוון האמונות המבוטאות בכתבים שב“יהדות חופשית“ היא האמונה ההומניסטית באדם כריבון לחייו ובמחויבותו לכלל צדק.

אמנות, תיאטרון וקולנוע

• ”ד.ב. מלכין על האוניברסלי בשלום עליכם“ (עברית), הוצאת י.ל. פרץ, תל אביב 1969

עריכה ושכתוב של הרצאות דב בר מלכין בטכניון העברי על הריאליזם של שלום עליכם, לעומת הנטורליזם והרומנטיות בספרות היהודית על העיירה. גדולתו של האדם הקטן במרכז היצירה - הומור כתנאי לריאליזם כביצירת מארק טויין, צ‘כוב וצ‘פלין. בהרצאותיו בוחן ד.ב. מלכין את טוביה החלבן - רומן אהבה המייצג וחוזה התפוררותה של היהדות המזרח אירופאית.

• "קלוזאפ - קבצים לאמנות הקולנוע והטלוויזיה"

הוצאת מסדה 1973/1974/1975/1978 (עורך יחד עם אורי קליין, איתן גרין, אירמה קליין, גידי אורשר)
ארבעה קובצי מאמרים בנושאי אמנות הקולנוע בישראל ובעולם, וייחוד אמנות זו מכל האמנויות. כולל תסריטים.

• "לקסיקון האמנויות"

הוצאת מסדה, תל אביב 1975 (עורך יחד עם פליס פזנר מלכין)

לקסיקון ראשון בעברית על היוצרים באמנויות הפיסול, הציור, התיאטרון, הקולנוע, המוזיקה.

רטוריקה, חינוך, לימודי קהילה

• "לימודים אקדמיים במסלול אישי“ (עורך), הוצאת המכללה הקהילתית "מטה יהודה" בשיתוף עם "אמפייר סטייט קולג'" של אוניברסיטת מדינת ניו יורק (SUNY), ארצות הברית 1979

השיטה ודוגמאות של קורסים לפי חוזה לימודים אישי הנהוגים ב"אמפייר סטייט קולג'" של אוניברסיטת מדינת ניו יורק (SUNY) אשר אומצו והותאמו לצורכי סטודנטים בישראל.

• "דיאלוג" - קבצים לתרבות הדיבור וללימודי ההבעה (עורך, שני כרכים)

הוצאת המכון לתרבות הדיבור בישראל, ירושלים 1990 מאמרים בנושאי הרטוריקה היהודית, העברית והישראלית.

ספרים שתרגם

• ”ספורי המהפכה“ מאת דוד ברגלסון תורגם על ידי יעקב מלכין מיידיש לעברית ויצא לאור בהוצאת ספרית הפועלים בשנת 1948.
• מדאה - תרגום מחדש (1955) למחזהו של אוריפידס, הוצג בתיאטרון הבימה (מוזיקה מאת פאול בן-חיים), עם חנה רובינא בתפקיד מדאה. הוצג גם בפסטיבל הבינלאומי של התיאטרון בפריז בשנת 1956 בתיאטרון שרה ברנאר.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של יעקב מלכין
• רשימת הפרסומים של יעקב מלכין, בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי יעקב מלכין בפרויקט בן-יהודה
• יעקב מלכין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• תמורה המכון להכשרת מנהיגות יהודית - רבנות חילונית
• כתב העת יהדות חופשית
• מית"ר - המכללה ליהדות כתרבות
• המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית
• שיחות ברוח: יוסף בן שלמה משוחח עם יעקב מלכין, בערוץ YouTube של הטלוויזיה החינוכית
• יעקב מלכין מתראיין אצל לונדון וקירשנבאום ב-31 בדצמבר 2013 על ספרו "הגן של אפיקורוס: אתאיזם, יהדות והחתירה לאושר", סרטון באתר יוטיוב
• יעקב מלכין מתארח בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום, בדיון על ספרו של ריצ'רד דוקינס "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" אתר נענע 10
• יעקב מלכין, התסריט ועיצוב המסר הפוליטי-מוסרי בהצגה הקולנועית, מתוך עמלנט, מקור: ספרות התסריט - עיונים בצורה ספרותית חדשה, עמ' 132–141, הוצאת הקיבוץ המאוחד
• הסופר, ההוגה ואיש החינוך יעקב מלכין הלך לעולמו בגיל 93, באתר ynet, 22 ביולי 2019
• אורי קליין, אבוקה שהאירה את סביבתה: פרידה מיעקב מלכין, ממייסדי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, באתר הארץ, 22 ביולי 2019
• יעקב מלכין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• יעקב מלכין, דף שער בספרייה הלאומית
• יעקב מלכין, בארכיון הבימה