יפים לדיז'ינסקי

צייר ישראלי

יפים לָדיז'ינסקי (1911, אודסה - 3 באפריל 1982, ירושלים) היה צייר ישראלי.

יפים לדיז'ינסקי
לידה 1911
אודסה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 3 באפריל 1982 (בגיל 71 בערך)
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מקום לימודים בית הספר לאמנות באודסה על שם גרקוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חדשות הערב

ביוגרפיה עריכה

יפים לדיז'ינסקי נולד באודסה ב-1911. כבר בגיל צעיר התגלה כישרונו האמנותי ובגיל שלש עשרה החל ללמוד ציור בסטודיו הידוע של ברשדסקי בעיר. הוא המשיך את לימודיו באקדמיה לאמנות של אודסה במגמת תיאטרון בשנים 1928 - 1931. במהלך שנות ה-1930 עבד כמעצב במה בתיאטרון ובקולנוע בערים שונות בברית המועצות, ביניהן מוסקבה, סטלינגרד וטשקנט. מאז שנות ה-1950 חי בעיקר במוסקבה והקדיש את רוב זמנו לציור, כשהוא מצייר במקביל כמה סדרות המאופיינות בנושאים שונים ובסגנונות ציור שונים.

לדיז'ינסקי היה חבר באגודת האמנים של ברית המועצות ועבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות במוסקבה ובערים אחרות בברית המועצות. ב-1969 הוצגו עבודותיו בתערוכת יחיד גדולה בבית האמנים במוסקבה וב-1975 יצא לאור אלבום מעבודותיו. עם זאת גבר חששו שהמשטר הסובייטי לא יאפשר לו להציג עוד מיצירותיו.

ב-1977 הגישה משפחת לדיז'ינסקי בקשה לעלייה לישראל. המכשולים שהוצבו בפניו היו קשים אף יותר מאלה שהוערמו באותה תקופה בפני כל מבקשי העלייה מברית המועצות. כדי להוציא את ציוריו מברית המועצות הוא נדרש לשלם מס בסכום עתק שלא הייתה כל אפשרות שיוכל לעמוד בו. באקט של יאוש ומחאה שרף כ-2,000 מעבודותיו. כ-620 עבודות נפדו והובאו לישראל בעת עלייתו ב-1978 ועוד כמה עשרות הגיעו כמה שנים אחר כך. שנותיו של לדיז'ינסקי בירושלים הושפעו מהטראומה של אובדן מרבית יצירתו וממשבר ההגירה. על אף שזמן קצר אחר הגיעו לישראל הוצגה תערוכת יחיד מעבודותיו במוזיאון ישראל, ותערוכה נוספת בגלריה לאמנות באוניברסיטת חיפה, היה לדיז'ינסקי מתוסכל מאוד ומאוכזב מהדרך שבה התקבל בישראל. הוא ציפה להכרה משמעותית יותר בערכו כאמן והתקשה לקבל את כללי המשחק של שוק האמנות המערבי. אי ידיעת השפה, החיים בדירת שיכון קטנה בפאתי ירושלים, בה התגורר עם ויקטוריה בתו ונכדותיו ויקי ואסיה, והניתוק מידידים ומסביבתו התרבותית העיקו עליו יותר ויותר. תחושות הבדידות והאכזבה גברו וב-3 באפריל 1982 שם קץ לחייו, שעות ספורות לפני פתיחת תערוכה של יצירותיו בקיבוץ עין חרוד.

בשנים הבאות נערכו כמה תערוכות יחיד מעבודותיו בלונדון, בניו יורק ובישראל. עבודותיו נמצאות כיום במספר אוספים פרטיים ובגלריות.

יצירתו עריכה

 
חצר באודסה

לדיז'ינסקי היה אמן רב-תחומי. עד סוף שנות ה-1940 התמקדה יצירתו בעיצובים לבימת התיאטרון. הוא עבד בתיאטראות רבים ברחבי ברית המועצות ובתיאטראות החשובים של מוסקבה וזכה להערכה רבה. עבודותיו נכללו בתערוכה של אמני התיאטרון של ברית המועצות ב-1967 ובעקבותיה בביאנלה לאמנות בסאן פאולו. מעבודות התיאטרון, שהצטיינו בצבעוניות רבה ובדגש על פרטים המשקפים את רוח המחזה, נותרו רק סקצ'ים מועטים.

 
דיוקן עצמי

עיקר יצירתו מאז סוף שנות ה-1940 התמקדה בציור סדרות המתייחדות זו מזו בנושא המרכזי ובטכניקה, שאותן יצר קודם במוסקבה ואחר כך בירושלים לעיתים במקביל. המקיפה והחשובה שבהן היא הסדרה אודסה של ימי נעורי. ציורים שהם "מסע אישי בזיכרון אל העיר שבה נולד וגדל. אל הרחובות הסואנים, הפארקים והשדרות ההומים ממטיילים ונופשים, השווקים הצבעוניים, חופי הים, חצרות הבתים, סדנאות בעלי המלאכה, ובתי הקפה".[1]

 
מתוך הסדרה איסאק באבל חיל הפרשים

ציורי הטמפרה על קנוואס של אודסה הם מעין סיפור מתמשך או סצינות במחזה על החיים בעיר. הציור הכמו נאיבי נעדר פרספקטיבה, כך שגם הצייר וגם המתבונן בציור נמצאים בנקודה שמשקיפה על המתרחש מבחוץ ואינם שייכים למרחב שהוא תוחם כי המתואר בו כבר אינו קיים. הוא נמצא רק בזיכרון ובדמיון של האמן. אודסה של לדיז'ינסקי היא עיר שוקקת חיים ושטופת שמש, שהחיים בה נעימים ועליזים. ואמנם כך מתוארת אודסה על ידי סופרים שחיו בעיר בשלהי המאה ה-19 ועד שנות ה-1920. רק ציורים מעטים בסדרה מתארים את הצד האפל של החיים שחווה האמן בעיר בימי נעוריו: שנות מלחמות האזרחים שבהן שלטו בעיר הרעב, המגפות והפוגרומים. כמה מציורי הסדרה מתכתבים עם סיפורי אודסה של איסאק באבל שלסיפורי חיל הפרשים שלו הקדיש לדיז'ינסקי סידרה אחרת.

את דמות אמו בסדרה מאמא צייר לדיז'ינסקי בטכניקות שונות: בצבעי מים, טמפרה, ורישום. הסדרה Carcases, (גוויות או שלדים) שונה מכל האחרות גם בנושא וגם בטכניקה. אלו רישומי דיו של דמות אחת ולעיתים שתי דמויות, העשויות מפיסות עץ ומחוטי תיל המחוברים ביניהם כאילו בצורה מרושלת. בדמויות האניגמטיות יש ביטוי ליאוש הקודר ולפסימיזם שהשתלטו על נפשו של האמן בשנותיו האחרונות. כך גם הסדרה האחרונה שיצר היהודי הנצחי משקפת באופן ישיר וגלוי את הכאב והשבר שחש בירושלים.

לקריאה נוספת עריכה

  • חיל הפרשים ועוד סיפורים (תרגמה: נילי מירסקי), הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1987
  • רחל ארבל, עורכת, מחווה לאודסה בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, תל אביב, 2002
  • 1985 ,Yefim Ladizhinsky Odessa Moscow Jerusalem 1911 - 1982, Ladizhinsky Memorial Foundation, Jerusalem
  • YEFIM LADIZHINSKY 1911 - 1982 A Retrospective Exhibition CONCOURSE GALLERY Barbican Centre, London, 1992
  • Matthew Baigell Yefim Ladyzhensky, Zimmerli Art Museum, the State University of New Jersey, 2002
  • יוסף הופמן, "לדיז'ינסקי והאיקונוגרפיה של אודסה", אוצר: אברהם קאמפף, קטלוג תערוכת לדיז'ינסקי, הגלריה של אוניברסיטת חיפה, 1980, ללא מספרי עמודים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רחל ארבל, עורכת, מחווה לאודסה בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, תל אביב, 2002