יפרם קורץ
יפרם קורץ (ברוסית: Ефрем Курц; 7 בנובמבר 1900, סנקט פטרבורג – 27 ביוני 1995, לונדון) היה מנצח אמריקאי ממוצא רוסי.
 | |
| לידה |
7 בנובמבר 1900 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1995 (בגיל 94) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מוקד פעילות |
האימפריה הרוסית, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית, רוסית |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קריירה עריכה
קורץ למד בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג, כתלמידם של אלכסנדר גלאזונוב וניקולאי צ'רפנין, בין השאר. בהמשך למד בריגה, ברלין ולייפציג, בזו האחרונה כתלמידו של ארתור ניקיש.
קורץ ניצח לראשונה בפומבי כשיצא במקום ניקיש החולה ללוות את הרקדנית איזדורה דאנקן במסע הופעות. הופעותיו אלה הובילו למספר קונצרטים עם הפילהרמונית של ברלין. בשנים 1924–1933 ניצח על הפילהרמונית של שטוטגרט ובשנת 1928 שכרה אותו הפרימה בלרינה אנה פבלובה ללוות את ריקודה, ובכך המשיך עד למותה בשנת 1931. בשנים 1932–1942 היה מנצח ה"באלט רוס של מונטה קרלו" ויצא עמם לסיורי הופעות רבים. עבודתו במונטה קרלו כללה ניצוח על הצגת הבכורה העולמית של "עליצות פריזאית"[1]
בהמשך היגר קורץ לארצות הברית והתאזרח שם ב-1944. בשנים 1943–1948 שימש כמנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית של קנזס סיטי. באותה משרה כיהן בתזמורת הסימפונית של יוסטון בשנים 1948 עד 1954. כמו כן ניצח על מוזיקה למספר סרטי קולנוע, ביניהם פסקול הסרט "מקבת'" של הבמאי אורסון ולס.
בשנים 1955–1957 היה קורץ מנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול יחד עם ג'ון פריצ'רד. לאחר זאת שימש מנצח אורח בתזמורות אחדות, בין השאר בלנינגרד ומוסקבה בברית המועצות, לשם חזר בפעם הראשונה בשנת 1966.
קורץ נשא לאישה את החלילנית האמריקאית איליין שאפר, שמתה בשנת 1973.
הקלטות עריכה
ברפרטואר ההקלטות שלו יצירות משל דמיטרי שוסטקוביץ' (הקלטות מוקדמות, אם כי לא ביצועי בכורה, של כמה מן הסימפוניות ושל הסוויטה לבלט "תור הזהב"), ארנסט בלוך (שאחת מיצירותיו האחרונות, "שתי פואמות אחרונות (אולי...)" הוקדשה לאיליין שאפר) והייטור וילה-לובוס (Uirapuru). רבות מן ההקלטות האלה נעשו בשנות ה-40 וה-50 עם תזמורת פילהרמוניה בלונדון. קורץ הקליט בעיקר לחברות קולומביה ו-EMI.
קישורים חיצוניים עריכה
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Anderson, Martin, "A Century in Music: Manuel Rosenthal in Conversation" (April 2000). Tempo (New Ser.) (212): pp. 31-37.