יצחק בן-רובי
יצחק בן-רובי (בספרדית: Yitzhak Ben-Ruby; 25 במרץ 1903 – 2 בנובמבר 1977) היה איש ציבור ופעיל ציוני יליד יוון, סופר, עורך, משורר, מחזאי ועיתונאי לאדינו וספרדית שפעל ביוון ובישראל. שימש כמנהל סניף קרן קיימת לישראל בסלוניקי, וכציר בקונגרס הספרדי העולמי השני.
 | |
| יצחק בן-רובי | |
| לידה |
25 במרץ 1903 כ"ו באדר תרס"ג סרס, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1977 (בגיל 74) כ"א בחשוון תשל"ח |
| מדינה |
יוון, ישראל |
| לאום | יהודי |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| שפות היצירה | לאדינו, ספרדית ועברית |
  | |
קורות חיים עריכה
נולד ב-25 במרץ 1903 (בספרדית: Yitzhak Ben-Ruby; כ"ו באדר ה'תרס"ג) בסרס שביוון, בנם של לאה בת יצחק דה-בוטון, ממשפחת בנקאים מקושטא, וביטי בן-רובי, רוקח ונצר למשפחת רבנים ורופאים ידועים.
בשנת 1913 עברו עמו הוריו לסלוניקי, ושם למד בבית הספר של כל ישראל חברים ובבית הספר "לה מיסיון לאיר פראנסיז", אצל המשורר רוז'יר מילליט, מומחה ההיסטוריה היהודית קאידו קובו והמשורר הנרי מרקס.
כשבגר נישא לדורה בת יוסף קמחי, והחל לעבוד בבנק "די-שלוניק" ושימש גם כמזכירו הראשי. בהמשך גם נמנה עם מייסדי ומנהלי אגודת פקידי הבנקים ביוון, ושימש כמזכיר וכחבר ההנהלה של חברת הטבק "אוסטרו איליניק" שהעסיקה אלפי עובדים יהודים.
כפעיל ציוני, שימש כחבר אגודת צעירי ציון בסלוניקי, כמזכירה הראשי של הפדרציה הציונית ביוון, כמנהל הסניף המקומי של קרן קיימת לישראל וכיושב ראש האגודה הציונית "התחיה" שבאתונה. כן נמנה עם פעילי ומנהלי מוסדות הסיוע הסוציאלי מטעם וועד הקהילה היהודית, ובהם הליגה למלחמה בשחפת ובית החולים לחולי רוח.
עבודתו הספרותית כללה כתיבת שירים, פואמות ומחזות תיאטרון. כעיתונאי, כתב בעיתוני הלאדינו "לה רינאסינסיה ג'ודיאה" ו"לי-פרוגרי", ובירחון הצרפתי "קוניטר".
ב-8 באוגוסט 1945 עלה לארץ ישראל עם אשתו, כמנהל עליית הנוער מיוון, שבמסגרתה עלו עמו ארצה 250 נערים.
בישראל המשיך בכתיבת מחזות ונובלות, וכתב גם מאמרים עבור העיתונים "אנאליס סירב' אנטינוס" ממדריד, וב"הבמה העברית" ממקסיקו. כן היה מרצה בפני עולים במעברות ובמושבים ברחבי הארץ, ופעמיים בשבוע היה סוקר את המתרחש במחנות העולים בפינה מיוחדת ברדיו קול ישראל בספרדית.
בארץ גם נמנה עם פעילי ארגון ההגנה, ובהמשך שירת במילואים בצה"ל. כן היה פעיל בלשכת הבונים החופשיים "מוריה", שימש כחבר ההסתדרות, וניהל וערך מטעמה את העיתונים "איל-אב'יניר" בספרדית ו"לאב'יניר" בצרפתית. ב-9 באפריל 1954 נבחר לשמש כציר בקונגרס הספרדי העולמי השני מטעם סניף תל אביב של הסתדרות העובדים הכללית.
כשיצאה לאור בישראל גרסה מחודשת של עיתון הלאדינו הטורקי "איל טיימפו", שימש כעורכו.
כפעיל מפא"י, הרצה בכנסים שונים של המפלגה שנערכו ברחבי הארץ.
בחודש פברואר 1960 נערך לכבודו ערב הוקרה בתל אביב, בהשתתפות חבר הכנסת מנחם כהן, לילי מנחם, אברהם אלמליח והרב יעקב משה טולידאנו[1].
הלך לעולמו ב-2 בנובמבר 1977 (כ"א בחשוון ה'תשל"ח), ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק[2].
חיבוריו עריכה
- בלום היהודי - מחזה קומדיית דרמה, שלושה חלקים
- מטורפים ברצינות - מחזה ששוחק על ידי מחלקת הדרמה של מחלקת התרבות בהסתדרות, שלושה חלקים
- 193 - נובלה
- איל סיקריטו דיל מידו - רומן
- שימון-שימון - חיבור הומוריסטי, שהוקרא ב"קול ישראל לגולה" בספרדית
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד תדהר (עורך), "יצחק בן-רובי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2464
הערות שוליים עריכה
- ^ מסיבה ליצחק-בן רובי מעסקני יהדות יוון, בעיתון דבר, 29 בפברואר 1960
- ^ יצחק בן-רובי באתר חברה קדישא ת"א–יפו; הקבר של יצחק בן-רובי בבית העלמין נחלת יצחק, באתר BillionGraves.