כורזים

כורזים
היסטוריה
תקופות	התקופה הרומית בארץ ישראל
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים	צ'ארלס וילסון, היינריך קוהל, הוריישו קיצ'נר, קרל ואצינגר
אתר אינטרנט	אתר גן לאומי כורזים
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°54′41″N 35°33′50″E / 32.911388888889°N 35.563888888889°E
	(למפת הגליל העליון רגילה) כורזים

ערך זה עוסק ביישוב קדום בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו כורזים (פירושונים).

כורזים הוא יישוב קדום, שעמד על תילו מתחילת המאה הראשונה לספירה ועד המאה השמינית. הוא מוזכר בתלמוד ובברית החדשה. הוא זוהה באתר ארכאולוגי שנקרא ח'רבת כראזה, כ-4 קילומטר צפונית לכפר נחום. תקופת הפריחה של העיר הייתה כנראה בסוף המאה השלישית ובתחילת הרביעית. הרמה הבזלתית שהאתר נמצא בה קרויה על שמו רמת כורזים. כיום האתר הוא גן לאומי.

שמו העברי הקדום של היישוב השתמר בשם הכפר הערבי חירבת כראזה^[1].

אזכורים בספרות העתיקה עריכה

כורזים נזכר בברית החדשה (בבשורות הסינופטיות),^[2] משום ששם, כמו בכפר נחום הסמוך, ניסה ישו להעביר את האנשים אל תורתו, אלא שאנשי המקום דחו אותה ודבקו במסורת היהודית, ועל כן קילל אותם ישו.

העתיקות והגן הלאומי עריכה

הגן מקיף את היישוב הקדום כורזים. האתר נחפר לראשונה על ידי צ'ארלס וילסון, ולאחריו ו' גרין והוריישו קיצ'נר, היינריך קוהל וקרל וטצינגר ועוד. בשנים 1980–1984 נעשתה פעולת חפירה ושחזור על ידי רשות העתיקות ורשות הגנים הלאומיים במטרה לשמר ולשחזר את המקום ולהופכו לאתר תיירותי.

במקום התגלו מבנים רבים שהחשוב שבהם הוא בית כנסת. מלאכת שחזור נעשתה גם בעיר כולה, רחובותיה ובתיה. כמו כן התגלו מקווה מצפון לבית הכנסת, בורות מים, שלושה בתי בד ובתי מגורים.

בית הכנסת עריכה

בית הכנסת זוהה לראשונה על ידי צ'ארלס וילסון בשנת 1869. השריד העיקרי מן העיר הקדומה הן חורבות בית כנסת, שבנוי כולו אבני בזלת. עיטורי האבן המדויקים מעידים על יוצריהם, שהיו אמני סיתות ממדרגה ראשונה, משום שקשיותה של הבזלת מחייבת דיוק מוחלט בעבודה, ושגיאה שנעשתה אין אפשרות לתקנה. בית הכנסת בנוי מאבני המקום הייחודיות, ומתבלט לעומת בית הכנסת של כפר נחום הבנוי אבן לבנה שאינה מצויה באזור.

בית הכנסת הוקם כנראה במאה הראשונה או השנייה לספירה, ועמד על תילו עד המאה השביעית לספירה. בית הכנסת היה במרכזה של העיר והיה בנוי בזלת לרבות הרצפה. בבית הכנסת היה אולם תפילה מרכזי שניצב על 12 עמודים מרכזיים, שנועדו להחזיק את הגג. לאורך שלושת הקירות הוצבו ספסלים מדורגים. אחד הפריטים המעניינים והייחודיים הוא כיסא משה^[3] המופיע בברית החדשה^[4] וכן בפסיקתא דרב כהנא^[5]. על הכיסא נחקקה כתובת ארמית שתרגומה: ”זכור לטוב יודן בן ישמעאל, שעשה את העמודים ואת המדרגות מכספו, יהיה חלקו עם צדיקים”. יודן בן ישמעאל היה אמורא ארץ-ישראלי בדור השלישי לאמוראים^[6].

עמוד אבן שמזכיר עמוד שליח ציבור של ימינו, ששימש את החזן או את הרב בדרשותיו, ובו מקום להניח ספר, כאשר משני צדיו טבעות מסותתות, כנראה להניח בהם את הידיים של החזן או הדורש. הארכאולוג מרדכי אביעם סובר שהוא שימש כמקום ישיבה לנכבד הקהילה.

פתח בית הכנסת פונה דרומה לכיוון ירושלים, כמנהג בתי כנסת באותה תקופה. עוד פריט מעניין היא אבן מסותתת עם דמותה של מדוזה מהמיתולוגיה היוונית שנמצאה במקום, דבר המעיד על הפתיחות הרבה של תושבי המקום שהעזו לשלב אלמנטים אליליים בבית הכנסת שלהם. נמצאו עיטורים נוספים כמו דמויות עם אשכולות ענבים.

שרידי עיטורים מבית הכנסת

בבית הכנסת ובסביבותיו נמצאו מטבעות רבות. בקבוצה הראשונה נמצא מטמון מטבעות ובו כ-400 מטבעות רובן קונסטנטיניות, מראשית המאה הרביעית לספירה. בקבוצה השנייה נמצאו כ-1,500 מטבעות, המתוארכים לתקופה שבין המאה הרביעית ועד תחילת המאה השביעית לספירה.

בית הבד הצפוני עריכה

במקום היה קיים בית בד לייצור שמן זית, שהיה בנוי ממַפְרֶכֶת עם אבני שכב (אבן ים) ורכב לריסוק הזיתים, ומשני מכבשים לכבישת הזיתים כדי להפיק שמן. בשלב הראשון אבן הרכב היה מסובב בעזרת בהמה או בני אדם ושובר את הזיתים. בשלב השני הזיתים המעוכים היו מועברים למכבש ולאחר הפעלת לחץ, השמן שנוצר היה נוזל לסדק העגול שבבסיס המכבש ומשם נשפך לאגן חצוב בסלע למרגלות המכבש. בניגוד לגתות, שהיו ממוקמות מחוץ לעיר, בתי הבד היו ממוקמים בתוך העיר, מכיוון שהיה אפשר להוביל את הזיתים אל העיר מבלי שיתקלקלו, בניגוד לענבים שהיה צריך לדורכם בסמוך למקום שבו נבצרו. מכיוון שמשטח המכבשים גדול יותר מזה של התקופה הביזנטית, יש בכך ראייה כי הם מהתקופה הרומאית המאוחרת, במאות השנייה והשלישית לספירה.

גת עריכה

בתי הרובע המערבי, כפי שנראים מהדרך העתיקה הסובבת את האתר, פסח ה'תשפ"א

בשנת 2019 התגלתה בחפירות בגן הלאומי כורזים, גת בגודל של כ-16 מ"ר, מעוטרת ברצפת פסיפס, אשר מתוארכת לתקופת התלמוד. הגת שימשה לדריכת ענבים ליין, והתגלתה כשצוות שימור שעבד בגן הלאומי חשף במקרה את קצה משטח הפסיפס שלה.