כיעור הוא תכונה של אובייקט (כולל עצמים חיים) או מבנה מסוים: חזותי, קולי, מילולי או רעיוני, שבשל תצורתו וארגונו גורם לאדם לחוויה הנחשבת לרוב לבלתי נעימה.

הדוכסית המכוערת, דיוקן סאטירי מעשה ידי הצייר הפלמי קוינטן מסייס

בפתח ספרו "תולדות הכיעור" מציין אומברטו אקו:

בכל תקופה סיפקו פילוסופים ואמנים הגדרות ליופי, והודות לעבודתם ניתן לשחזר את תולדות הרעיונות האסתטיים לאורך הדורות. לא כך קרה עם הכיעור. רוב הזמן הוגד הכיעור כהיפוכו של היופי, אך מעולם לא הוקדש לו מחקר ייחודי משלו, והוא נדון להערות אגב בעבודות מחקר שוליות.

פילוסופים אחדים, ובהם קסנופנס מקולופון, ג'יימס מוויטרי, וולטר והגל, ציינו שהקביעה לפיה אובייקט מסוים הוא מכוער מתאפיינת בסובייקטיביות השונה בהגדרתו מחברה לחברה, מתקופה לתקופה ומאדם לאדם. בדומה לאימרה "היופי הוא בעיני המתבונן", ניתן לקבוע שגם "הכיעור הוא בעיני המתבונן".

בנוסף להתייחסות לאובייקט כמכוער, מתקיימת גם התייחסות להתנהגות כמכוערת, כפי שמשתקף בהנחיה "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור".[1]

במיתולוגיה

במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיה הרומית סיפורים אחדים העוסקים בכיעור כהיפוכו של היופי:

  • זאוס, אביה של אפרודיטה, אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית, השיא אותה לאל הנפחים המכוער הפייסטוס בתמורה לכך שישחרר את הרה ממלכודת שטמן לה. אפרודיטה לא הייתה אשה נאמנה להפייסטוס, והמיתולוגיה היוונית שופעת בסיפורים על מאהביה האלים ובני התמותה.
  • ונוס, אלת האהבה במיתולוגיה הרומית, התקנאה ביופייה של בת תמותה בשם פסיכה. היא הטילה על קופידון, בנה, לרדת לארץ ולגרום בעזרת חצי הזהב שלו לכך שפסיכה תתאהב באיש המכוער ביותר בתבל. קופידון מסכים אך בהביטו בה, הוא מתאהב בפסיכה בעצמו, ולוקח אותה השמימה אל ארמונו.

ביהדות

באבות דרבי נתן מסופר על רבי שמעון בן אלעזר שפגש אדם מכוער ביותר (לפי אחת הגרסאות[2], היה זה אליהו הנביא שהתחפש לאדם מכוער על מנת לנסותו ולבחון את התנהגותו).

אמר לו: ריקה, כמה מכוער אתה? שמא כל בני עירך מכוערים כמותך.
אמר לו: מה אעשה? לך לאומן שעשאני ואמור לו: "כמה מכוער כלי זה שעשית".
כיון שידע רבי שמעון שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו אמר לו נעניתי לך מחול לי.
אמר לו: איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני: "כמה מכוער כלי זה שעשית".

לבסוף, לאחר הפצרתם של אנשי עירו של רבי שמעון, נעתר הנפגע וסלח לרבי שמעון. בעקבות המאורע נכנס רבי שמעון לבית מדרשו ודרש "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז".[3]

בספרות ובקולנוע

הכיעור אינו פופולרי בספרות ובקולנוע, המעדיפים להציג את היופי, ולשייך לעיתים את הכיעור לדמויות ה"רעות" בנרטיב. לעיתים מוצג הכיעור דווקא כקריאה מאתגרת לקורא - שלא להתבונן בחיצוניות המכוערת אלא בפנימיותו של האדם, כמו בסיפורים "הברווזון המכוער" ו"הגיבן מנוטרדאם". גישה דומה קיימת בסרט האנימציה "שרק", שגיבורו הוא עוג מפלצתי, מכוער וחסר נימוסים בעל עור ירקרק. בסרט "היפה והחיה", הגיבור הוא נסיך שקולל על ידי מכשפה והפך לחיה מכוערת, כעונש על כך שסירב להעניק לה מחסה מפני הקור בשל המראה המכוער שעטתה.[4]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אבות דרבי נתן, ב, ב
  2. ^ הגרסה מובאת בפירושם של רש"י ובעלי התוספות למאמר בתלמוד בבלי.
  3. ^ אבות דרבי נתן, מהדורת ש"ז שכטר, פרק מא, נוסחה א, עמ' 131. (ראו גם כאן). נוסח דומה מצוי במסכת כלה רבתי ז, א. נוסח שונה במקצת מובא בתלמוד הבבלי, מסכת תענית כ, ע"א-ע"ב. בגרסת דפוס וילנה של מסכת תענית המעשה מיוחס לרבי אלעזר ברבי שמעון, אולם בכל כתבי היד המעשה מיוחס לרבי שמעון בן אלעזר, כפי שמצוי באבות דרבי נתן.
  4. ^ היפה והחיה, באתר ויקיציטוט (באנגלית)